משוט
משוט הוא כלי המשמש להנעת כלי שיט על ידי חתירה. המשוט בנוי ממוט ארוך אשר בקצהו האחד משטח המכונה כף או להב. החותר אוחז בקצה השני של המוט. המשוט בדרך כלל מחובר לדופן הסירה באמצעות מלגז, אשר מעביר את הכוח המופעל על המשוט אל הסירה. במערכת זו (הידועה כמנוף מהסוג השני)[1], המים משמשים כנקודת משען[2].
החותר יושב בדרך כלל כאשר פניו אל ירכתי כלי השיט, רוכן כלפי הירכתיים, ואז נועץ את להב המשוט במים. אז נשען החותר לאחור ומושך את ידית המשוט לכיוון החרטום, פעולה אשר גורמת ללהב לגרוף מים לכיוון הירכתיים, ובכך לספק לכלי השיט דחף קדימה.
סוג אחר של משוט, הידוע בעברית בכינוי משוט אינדיאני, אינו מחובר לכלי השיט. למשוט מסוג זה כף אחת או שתיים, החותר אוחז בו בשתי ידיו, וחותר כאשר פניו קדימה. במשוט זה משתמשים לדוגמה בקיאק (עם שתי כפות) או בקאנו (עם כף אחת). באנגלית יש הבחנה שמית בין שני סוגי המשוטים: משוט רגיל הוא Oar, בעוד משוט אינדיאני הוא Paddle.
במשך אלפי שנים היו כלי שיט מונעים בכוח הרוח על ידי מפרשים, או בכוח השרירים על ידי משוטים. כלי שיט עתיקים מסוימים נעזרו בשני אמצעי ההנעה, כתלות במהירותה וכיוונה של הרוח (ראה ספינת משוטים). כיום נפוץ השימוש במשוטים לכלי שיט המשמשים לפעילות פנאי, תחרויות ספורט, או בסירות קטנות המשמשות להצלה או תחבורה למרחק קצר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משוטים היו בשימוש החל מהתקופה הנאוליתית. משוטים מעץ, המתוארכים כ-6,000-6,500 שנה לפני זמננו, נמצאו באתר ארכאולוגי המיוחס לתרבות ה"המודו" ((Hemudu culture)) בסין[4][5]. בשנת 1999 נמצא ביפן משוט באורך 63.4 ס"מ, המתוארך כ-6,000 שנה לפני זמננו[6]. בשנת 2010 נמצא בקוריאה הדרומית משוט עשוי עץ אורן באורך 181 ס"מ, אשר תוארך לכ-7,000 שנה לפני זמננו[7].
המשוטים הקדומים ביותר היו כנראה משוטים אינדיאנים אשר שימשו לחתירה בסירות קאנו אשר נוצרו על ידי ריקון גזעי עץ. חוקרים משערים שישוב האיים הגדולים בים התיכון בתקופת האבן (לפני כ-10,000 שנה) הצריך ספינות מורכבות אשר עשו שימוש במשוטים אינדיאניים וכנראה גם במפרשים.
בשנת 1926 נמצא במחוז דובנסי אשר בגרמניה משוט אינדיאני שאורכו 52 ס"מ, אשר נחשב לאחת העדויות המוקדמות ביותר לשימוש בכלי שיט בתקופה המזוליתית. תיארוך פחמן-14 שנעשה בשנת 2008 מגלה שמשוט זה נוצר לפני כ-8,500 שנה.[8]
עדויות רבות לשימוש במשוטים (בהם החתירה עם פנים לירכתיים) בספינות נהר, נמצאו בצורת ציורים, תחריטים, ומודלים, מהממלכה המצרית הקדומה. עדויות אלו מתוארכות החל מהמאה ה-27 לפני הספירה.[9]
מהעת העתיקה ועד ימי הביניים שימשו ספינות משוטים כספינות המלחמה העיקריות בים התיכון.
ערך מורחב – ספינת משוטים
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משוט עץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן מסורתי, משוטים היו עשויים מעץ. צורתו של המשוט היא כשל מוט ארוך אשר בסופו להב שטוח. המקום בו מתחבר המשוט לסירה נקרא צוואר, ובו נמצאת טבעת מעובה הנקראת קולר, אשר מונעת מהמשוט מלהשמט מבעד למלגז. החותר אוחז בידית המשוט אשר לה קוטר נוח לאחיזה. לעיתים נוהגים לעטוף את צוואר המשוט, הבא במגע רצוף עם המלגז, בציפוי עור הנקרא "עורית". ציפוי זה מגן על צוואר המשוט מפני שחיקה ומשפר את אחיזת המשוט במלגז. במשוט מאוזן, מוסיפים לחלק אשר נמצא בתוך הסירה, בין הידית לצוואר, משקולת אשר גורמת לזרוע וללהב להרגיש הרבה יותר קלים. לדוגמה, במשוט באורך 2 מטרים נמצא מרכז הכובד כ-30 ס"מ מחוץ לסירה. יש מספר דרכים לבנות את המשקולת: אחת היא לעבות את המשוט באזור זה בשכבת עץ, השנייה היא לקדוח חור בתוך מוט המשוט ולהכניס לתוכה משקולת עופרת. משוט מאוזן הוא נוח יותר לחתירה לטווח ארוך.
משוט המשמש לתחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום משוטים משמשים לתחבורה בסירות קטנות בלבד. משוטים אלה משתנים באורכם ועיצובם, אורכם הוא כ- 2-3 מטרים, והם עשויים עץ, אלומיניום, פלסטיק, או חומרים מרוכבים כגון פיברגלס.
בעת העתיקה ספינות משוטים אשר שימשו לתחבורה או מלחמה צוידו במשוטים ארוכים ביותר, אשר הגיעו עד 12 מטרים. לעיתים אוישו משוטים ארוכים כאלה על ידי יותר מחותר אחד.
משוט לחתירה ספורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחתירה ספורטיבית מקובלים שני סגנונות: "חתירת משוטים" - בה אוחז כל חותר בשני משוטים, ו"חתירה בהינף" בה אוחז כל חותר במשוט אחד בשתי ידיו. אורכם של המשוטים המשמשים בחתירת משוטים נע בין 275 ל-292 ס"מ. משוטים המשמשים בחתירה בהינף ארוכים יותר ואורכם נע בין 362 ל-378 ס"מ.[10] רוחבו של להב המשוט הוא כ-25 ס"מ ואורכו כ-50 ס"מ.[11] נקודת החיבור של המשוט למלגז נמצאת בכ- 1/3 האורך בין הידית לקצה הלהב. בנקודה זו נמצא שרוול מחומר פלסטי (ורוד בתמונה משמאל) ועליו מותקן הקולר (חום בתמונה משמאל).
בעבר היו המשוטים עשויים עץ, אולם כיום הם עשויים מחומרים מרוכבים כגון פלסטיק (אפוקסי או פוליאסטר) המחוזק בסיבי זכוכית (פיברגלס) או סיבי פחמן. השימוש בחומרים מרוכבים אפשר להקטין את משקל המשוט באופן משמעותי. במקביל, השימוש בחומרים מרוכבים חולל התפתחות במבנה הלהב. עד שנות החמישים מבנה הלהב היה צר וארוך (כיום הוא נקרא הלהב ה"סטנדרטי"). בשנת 1959 הוצג בתחרות בעיר מאקון אשר בצרפת עיצוב חדש על ידי נבחרת החתירה של מערב גרמניה. להב זה הוא יותר רחב ופחות ארוך, ונראה כפרח הצבעוני (טוליפ - Tulip). להב זה נודע מאז כלהב ה"מאקון" או "טוליפ", ושלט בחתירה הספורטיבית עד 1991, אז הוצג על ידי חברת Concept2 מבנה להב חדש, אסימטרי, הידוע בכינויו "להב גרזן" (Cleaver או Hatchet).[12] השימוש בלהב הגרזן שיפר את מהירות הסירה במרבית התנאים, ואימוצו היה מיידי. באולימפיאדת ברצלונה ב-1992 כבר השתמשו כל הצוותים שעלו לגמר בתחרויות החתירה בלהב זה. כיום כל צוותי החתירה התחרותיים משתמשים בלהב הגרזן. בלהב המאקון משתמשים לעיתים מתלמדים ומתחילים כיוון שהוא נוח יותר לשימוש.
משוט אינדיאני[עריכת קוד מקור | עריכה]
משוט אשר אותו אוחז החותר בשתי ידיו ומשמש להנעת כלי שיט ללא שימוש בנקודת משען בגוף הסירה, מכונה בעברית משוט אינדיאני (באנגלית - Paddle). משוטים כאלה משמשים בחתירה בקיאק ובקאנו, לדוגמה. משוט מסוג זה בנוי ממוט אשר בקצהו האחד כף ובקצהו השני ידית (כמו בקאנו), או ממוט אשר בשני קצותיו מותקנת כף (כמו בקיאק). השימוש במשוט מסוג זה נעשה בישיבה, כריעה, או עמידה, כאשר פניו של החותר לכיוון התקדמות כלי השייט (זאת בניגוד לסירת משוטים שם גבו של החותר פונה לכיוון ההתקדמות). בקיאק ינעץ החותר את הכפות לסירוגין בצד ימין ובצד שמאל על מנת לשמור על כיוון ההתקדמות. בקאנו ינעץ החותר את המשוט לסירוגין בצד ימין ובצד שמאל על מנת לשמור על כיוון ההתקדמות. לעומת זאת, בקאנו תחרותי החתירה מתבצעת רק בצד אחד על מנת לשמור על מהירות החתירה. על מנת לשמור על הכיוון עושים פיתול עם המשוט.
לדוגמה, המשוט המשמש בגלשן חתירה בעמידה (סאפ\SUP) בנוי מכף אחת, מוט, וידית בצורת T. אורך המשוט הוא בין 1.6 ל-2.2 מטר, קוטר המוט הוא בין 2.5 ל-3.25 ס"מ. אורכו של המוט צריך להיות מותאם לגובהו של החותר. המוט והכף עשויים בדרך כלל מפלסטיק (אפוקסי) מחוזק בסיבי זכוכית או סיבי פחמן. במשוטים זולים עשוי המוט מאלומיניום והכף מפלסטיק PVC. במהלך החתירה אוחזת יד אחת בידית בראש המשוט, בעוד היד השנייה אוחזת במוט, כ-60 ס"מ נמוך יותר. מנח הידיים תלוי בצד אשר בו ננעצת הכף: כאשר חותרים עם הכף בצד ימין, יד שמאל אוחזת בידית ויד ימין אוחזת במוט. כאשר חותרים עם הכף בצד שמאל, מנח הידיים הפוך.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ International Rowing Federation, 2011 FISA Rule Book (עמ' 53), מרץ 2011 (באנגלית)
- ^ מנקודת המבט של צופה נייח מן הצד, המים נראים כנקודת משען. אולם לחותר, המלגז נראה כנקודת משען, והמשוט נראה כמנוף מהסוג הראשון.
- ^ Archaeological Museum Hamburg / Helms-Museum Inventory No: MfV1926.112:182
- ^ Deng, Gang. (1997). Chinese Maritime Activities and Socioeconomic Development, c. 2100 B.C.-1900 A.D. Westport: Greenwood Press. ISBN 0-313-29212-4, p. 22.
- ^ Miriam T. Stark (15 באפריל 2008). Archaeology of Asia. John Wiley & Sons. p. 130. ISBN 978-1-4051-5303-4. נבדק ב-5 באוקטובר 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ The Japan Times. (February 10, 1999). Oldest oar unearthed from Ishikawa ruins. Retrieved on 2008-08-13.
- ^ phys.org, S.Korea archaeologists uncover 7,000-year-old oar, 17 באוגוסט 2010 (באנגלית)
- ^ Jenke, Mareike. "Ausgrabungen im Duvenseer Moor, Kreis Herzogtum Lauenburg - Zur Rekonstruktion einer Altgrabung". Hammaburg N.F. (בגרמנית). 16: 9-78 (here 48-49). ISSN 0173-0886.
- ^ Casson, Lionel (1 בדצמבר 1995). Ships and Seamanship in the Ancient World. The Johns Hopkins University Press. pp. 57–58. ISBN 978-0-8018-5130-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Concept2 Oars, Oar Length, 2014 (באנגלית)
- ^ Concept2 Oars, Concept2 Big Blade, 2014
- ^ Bill Miller, The Development of Rowing Equipment, Friends of Rowing History (באנגלית) (ארכיון)
