משואה (איתות)
מַשּׂוּאַת אִיתוּת היא מדורה גדולה אשר מבעירים על ראש הר או נקודה הנראית למרחוק על מנת להעביר ידיעות או לאותת על סכנה. בעבר שימשו משואות איתות להעברת מסרים מהירה. כמו כן השתמשו במשואות לסימון מקומות מסוכנים לספינות בים, כעין מגדלור.
המסרים היו פשוטים, לרוב ניצחון בקרב או בקשת סיוע. כאשר הועברו ידיעות בלילה הייתה חשיבות לגודל הלהבה, כאשר הועברו ידיעות ביום החשיבות הייתה לכמות העשן, ולעיתים גם לצבעו, על מנת להעביר מסרים שונים. לפני המאה ה־20 הלילות היו חשוכים יותר, האוויר צלול יותר ופחות מבנים הסתירו את ההרים.
הדרך הנפוצה ביותר להעברת מסר באמצעות משואות איתות הייתה הכנת רשת אתרי הדלקה על ראשי הרים שיש ביניהם קו ראייה. בכל אתר עמד צופה, אשר צפה אל ראשי ההרים הנראים לעין ולצידו ערימת עצים מוכנה להדלקה. כאשר ראה הצופה משואה נדלקת על אחד מראשי ההרים, היה מדליק את משואתו וכך היה המסר עובר במהירות. ברשת טובה, עם צופים ומדליקים מיומנים, ניתן היה להעביר מסר תוך שעה למרחק של כמעט 800 קילומטרים.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסופוטמיה הקדומה בתקופת הברונזה, הן יושבי הקבע בערים והן הנוודים האמורים השתמשו במשואות לאיתות והעברת מסרים.[2]
בין מכתבי לכיש נמצא מכתב המתאר את היעלמות משואות עזקה:
אל משאת לכִש נחנו שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן אדֹנִי, כי לא נראה את עזקה.
— מכתב 4 ממכתבי לכיש, KAI 194
באנגליה הזהירו מפני התקדמות של הארמדה הספרדית באמצעות משואות שהודלקו על גבעה הנקראת עד היום Beacon Hill (גבעת המשואה).
קידוש החודש[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש במשואות מתועד במשנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ג'. בתקופת בית שני השתמשו במשואות כדי לציין את קידוש החודש העברי, שנקבע על ידי הסנהדרין בירושלים, לכל חלקי הארץ ומחוצה לה (עד בבל).
המשואות הושאו רק כאשר החודש הקודם קודש להיות חודש חסר, אך אם החודש קודש להיות חודש מלא, לא היו משיאים משואות כלל.
במשנה שם משנה ב ' מסופר גם, שלאחר שאירע מקרה שהכותים הדליקו במזיד משואות בחודש מלא וגרמו להטעיה, הוחלט להפסיק את השאת המשואות ולעבור להודעה על ידי שליחים: וכפי שהעתיק הרמב"ם ”בראשונה, כשהיו בית דין מקדשין את החודש, היו משיאין משואות בראשי ההרים כדי שידעו הרחוקים. משקלקלו הכותים, שהיו משיאין משואות כדי להטעות העם – התקינו שיהיו שלוחין יוצאין ומודיעין לרבים.” (הרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק ג', הלכה ח')
בתרבות ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכונת גבעת משואה בירושלים נקראת בשם זה כיוון שהיא פסגה גבוהה עליה הושאו משואות איתות בתקופת בית שני.
זכר למשואות האיתות נותר בתרבות הישראלית בדמות טקס הדלקת המשואות, הנערך בערב יום העצמאות ובטקס הדלקת המשואות ביום השואה.
בפנטזיה שר הטבעות מוזכרות "משואות גונדור" ששימשו להעברת בקשות סיוע בקרב.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Foss, Clive (1991). "Beacon". In Kazhdan, Alexander. The Oxford Dictionary of Byzantium. London and New York: Oxford University Press. pp. 273–274
- ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 42–43
- ^ משואות גונדור באתר נומנור
