משה שנירר
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1860 בוקרשט, הנסיכויות הרומניות המאוחדות  |
|---|---|
| פטירה |
15 במרץ 1941 (בגיל 80) וינה, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
אוסטריה |
  | |
מוריץ (משה) טוביאס שנירר (בגרמנית: Moritz Tobias Schnirer; 1861 – 15 במרץ 1941) מראשוני הציונות, רופא וסופר, עורך כתב העת הרפואי Medizinische Wochenschrift.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנירר נולד בשנת 1861 בבוקרשט. אביו היה סוחר. החל בלימודי רפואה בבוקרשט בשנת 1880 ועבר לווינה לשם לימודיו באוניברסיטת וינה. בעת לימודיו התוודע לראובן בירר ונתן בירנבוים, והקים עמם את אגודת הסטודנטים הציוניים בווינה "קדימה" (בגרמנית: A.V. Kadima Wien), ושם היה שותף בשנת 1882 לייסוד אגודת "אהבת ציון"[1]. עם פרישתם מהאגודה של החברים הדתיים בראשות ר' שלמה שפיצר, בעקבות התנגדותו של פרץ סמולנסקין למתן אופי אורתודוקסי יותר לאגודה, היה שותף לייסודה של אגודת "אדמת ישורון", במטרה להרחיב את הרעיון הציוני אל מחוץ לחוג הסטודנטים. שנירר נבחר לנשיאהּ. אולם גם אגודה זו כשלעצמה לא הצליחה הרבה. בעזרת סטודנטים מערי מערב אירופה, שהיו חברים ב"קדימה", ייסד החוג אגודות ציוניות חדשות בערי אירופה, אשר אוחדו עם אלה שהקימו בגליציה אדולף שטנד, גרשון ציפר ואברהם זלץ לאיגוד חדש – "ציון": 'איחוד האגודות האוסטריות ליישוב סוריה וארץ-ישראל', ושנירר היה לנשיא האיגוד. בשנת 1896, עוד טרם פרסום "מדינת היהודים", חיבר איזידור שליט בינו לבין תאודור הרצל, ושנירר נכנס לחוג עוזריו הקרובים. בקונגרס הציוני הראשון בבזל (סתיו 1897) נבחר כחבר הוועד הפועל המצומצם וחבר הוועדה להתיישבות מעשית (עם וילי במבוס, ד"ר אהרן קמינקא, ד"ר אלכסנדר מינץ ושלמה בן ציון רובנשטיין). ב-1898 הצטרף להרצל במסעו לארץ ישראל להיפגש עם קיסר גרמניה וילהלם השני, שביקר בארץ באותה העת.
ואולם לאחר הקונגרס הציוני השני (1898), בהתקשו לראות פרי בעבודתה של האגודה הקטנה ודלת-התקציב, ובשל מיעוט הזמן שהותיר לו העיסוק במקצועו (בשנת 1888 פתח בווינה מרפאה פרטית ברובע דבלינג), פרש שנירר מהנהגת התנועה הציונית.
במישור המקצועי התעניין במיוחד בבקטריולוגיה, והיה כותב פורה, שכתב לכתבי עת רפואיים ואף הוציא שבועון רפואי בשם "Medizinische Wochenschrift". כן הוציא לאור (החל משנת 1893) את הלקסיקון הרפואי "Diagnostisches Lexikon für praktische Ärzte" ("לקסיקון לרפואה מעשית"), שאותו ערך עם אנטון בום (Bum). הלקסיקון זכה לתפוצה רחבה בקרב רופאי מרכז אירופה.
שנירר הוסיף להיות פעיל בתנועה הציונית, גם ללא תפקיד רשמי. ניסה לקבל אשרת עלייה לארץ ישראל, אך סורב.
ב-15 במרץ 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, שמו שנירר ואשתו קץ לחייהם, בווינה. הותיר אחריו את שני בניו: יוסף, יליד 1888, רופא במקצועו, היגר ללוס אנג'לס ב-1938; פרידריך, דוקטור למשפטים ושופט בווינה. היגר ב-1938 למלבורן שבאוסטרליה.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
+ (Encyklopaedie der praktischen Medizin (1906–09
+ 1925 ,Taschenbuch der Therapie
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק שליט, ד"ר מ. שנירר (דברי אזכרה), דבר, 11 במאי 1941
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אגודת אהבת ציון: חברה ליישוב ארץ ישראל
