משה קלמן
 | |
| משה קֶלמן (משמאל) ויגאל אלון (1948) | |
| לידה |
2 בספטמבר 1923 מזכרת בתיה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 1980 (בגיל 57) רמת השרון, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | הזאב |
| השכלה |
אוניברסיטת קולומביה |
| השתייכות |
 פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1941–1951 (כ־10 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד גדודהגליל בחטיבת יפתח מפקד מחוז הנגב בפיקוד הדרום | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ד"ר לכלכלה והנדסה תעשייתית | |
  | |
משה ("הזאב") קֶלמן (2 בספטמבר 1923 – 19 בדצמבר 1980) היה מג"ד בפלמ"ח, כובש העיר צפת במלחמת העצמאות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה קלמן נולד במושבה מזכרת בתיה. אביו יוסף קלמן היה שם מורה ומנהל בית ספר. אחר כך עברה המשפחה לנס ציונה ורחובות וב-1932 התיישבו ברמת השרון שם יסד יוסף קלמן את בית הספר הראשון ושימש מנהלו במשך שנים רבות.[1]
למד בבית הספר מקס פיין וגימנסיה גאולה. בגיל 15 הצטרף כנער לארגון ההגנה בתפקידי קשר, שמירה ואיתות. בשנת 1940 עבר לקיבוץ עין חרוד. ב-אוקטובר 1941 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה א' בקיבוץ דפנה. עם התקרב ארוין רומל לשערי הארץ נשלח עם פלוגתו לקיבוץ דורות.[2] ב־1943 עבר קורס מפקדי כיתות בג'וערה וב-1944 עבר קורס מפקדי מחלקות באותו מקום. בסיום הקורס שובץ כמפקד מחלקת פלמ"ח בקיבוץ יגור. ב-1947 מונה כמפקד פלוגה ט' בגליל המזרחי שעסקה גם בהברחות יהודים מסוריה לארץ ישראל.
בפרוץ מלחמת העצמאות הורע מאוד מצב הביטחון בגליל המזרחי. בדצמבר 1947 מונה לסמג"ד הגדוד השלישי (גדוד הגליל) של הפלמ"ח תחת פיקודו של מולה כהן. הדרכים ליישובים היהודים לא היו בטוחות ומדי פעם הותקפו כלי רכב יהודיים ונגרמו אבדות בהרוגים ופצועים. לאחר רצח זלמן וינטר מקיבוץ מעיין ברוך, פיקד על פעולת עונשין בכפר ח'סאס.[3]
הערבים שלטו בדרכים והמורל במחנה היהודי היה נמוך, בייחוד לאחר נפילת מחלקת הל"ה. במלאת חודש לנפילתם תוכננו מספר פעולות ובראשן פעולת עונשין נגד הכפר סעסע שבו התמקמה יחידה של צבא ההצלה. הכפר היה מרוחק כ-10 ק"מ מבסיס הגדוד השלישי בהר כנען והערבים חשו לכן ביטחון ולא הציבו כל שמירה על המקום. יגאל אלון הטיל את הפעולה הזאת על משה קלמן. הכוח יצא בליל ה-15 בפברואר 1948 במסע רגלי ארוך, הגיע לסעסע, פוצץ בתים רבים וחזר לבסיסו, כולל שניים מן הלוחמים שנפצעו בקרב. בפעולה נהרגו כ-60 ערבים. הערבים הופתעו מתעוזת הפעולה ונאלצו להקצות כוחות לשמירה על כפריהם.
בעקבות הטמנת מוקש ליד יסוד המעלה פיקד קלמן על פעולת עונשין נגד הכפר אחסיניה.[4]
ב-20 באפריל פיקד על ניסיון שלא צלח לכבוש את מצודת נבי יושע. בסוף אפריל 1948 מונה למג"ד הגדוד השלישי.
ב-17 וב-18 באפריל 1948 השתתפה פלוגה מהגדוד השלישי (שהגיעה כתגבור) בקרב על טבריה במאמץ לכיבוש העיר.
ב-1 במאי 1948 כבש את עין זיתים, נכנס לצפת וקיבל את הפיקוד על העיר. הרובע היהודי היה נצור ונחות מבחינה טופוגרפית. ההתקפה ב-6 במאי 1948 נכשלה אבל ב-10 במאי 1948 הצליח קלמן בראש גדודו בקרב על צפת לכבוש את צפת, ולהניס ממנה את כל הכוחות הערביים.
ב-1985 פרסמה נתיבה בן-יהודה ששירתה בגדוד השלישי, כי לאחר כיבוש עין זיתים נתן קלמן פקודה לשני חיילים להוציא להורג שבויים כפותים. לאחר הטבח היא קבלה פקודה מקלמן להתיר את ידיהם הכבולות של ההרוגים לקראת ביקור צפוי של משלחת מטעם הצלב האדום. על פי עדותה של רנה קלמן, אשתו לעתיד של משה קלמן ומזכירתו בגדוד השלישי, מעולם לא ניתנה פקודה זו.[5][6]
לאחר שני הניסיונות הכושלים באפריל, ב-17 במאי 1948 הצליחה פלוגה ג' של הגדוד השלישי בפיקוד ראובן נצר לכבוש את משטרת נבי יושע ללא נפגעים בקרב, אחרי מצור ופעולות ריכוך, שהביאו לבריחת הכוח שבה בחסות הלילה. הגדוד נטל חלק גם בקרב עמק הירדן ובפשיטות על בית המכס העליון וכפר חארב ברמת הגולן.
לאחר מכן ירד קלמן עם גדודו לאזור המרכז ונטל חלק בניסיון לכבוש את משטרת לטרון ב-9 ביוני 1948 (מבצע יורם).
במבצע דני כבש עם גדודו את לוד ודיכא את המרד שאירע לאחר שמשוריינים של הלגיון פרצו לעיר. הועלו האשמות נגד קלמן כאילו הוא נתן הוראה לבצע טבח בערבים אבל מחקרים חדשים קובעים כי לוחמי הפלמ"ח פעלו בלוד כאשר נשקפה סכנה לחייהם ולא היה שם טבח מתוכנן.[7]
לאחר מכן התמקם בקו ביר מעין-אל בורג' והדף התקפות קשות של הלגיון בקרב אל בורג'.
באוגוסט 1948 עברה חטיבת יפתח לנגב ובספטמבר 1948 הוא מונה לסמח"ט וקצין המבצעים של החטיבה. הוא נטל חלק בקרב חרבת מחאז ובמבצע יואב לפריצת הדרך לנגב.
בתום הקרבות עבר למחלקת מבצעים במטה הכללי תחת פיקודו של שמעון אבידן, אחר כך עבר להדרכה בקורס מג"דים בצריפין.
ביוני 1950 הועלה לדרגת אלוף-משנה ונתמנה לתפקיד מפקד מחוז הנגב בפיקוד הדרום תחת פיקודו של משה דיין.
בתחילת 1951 השתחרר מצה"ל ונסע לאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית שם עשה תואר ראשון, שני ושלישי בכלכלה והנדסה תעשייתית. כעבור שבע שנים חזר ארצה, השתקע ברמת השרון ועסק כיועץ השקעות ובתכנון והקמה של מפעלים ואזורי תעשייה.
ב-19 בדצמבר 1980 נפטר ממחלת הסרטן ברמת השרון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "משה קלמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2322
- משה קלמן, באתר הפלמ"ח
- הטבח בעין זיתון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על שמו-חטיבת ביניים ברמת השרון
- ^ על זאת כתב חיים חפר-אל הנגב פלוגונת נשלחת עם מקלות כתחליף לרובים...
- ^ כיום-קיבוץ הגושרים.
- ^ כפר ערבי שהיה בין יסוד המעלה ואיילת השחר. לאחר הטמנת מוקש ליד יסוד המעלה ממנו נהרגו שני לוחמים בניסיון לפרקו, הותקף הכפר ב-13 במרץ 1948. תושביו ברחו והכפר פוצץ. בפעולה נהרגו ארבעה מהתוקפים. במקום יש כעת אתר זיכרון לנופלים, אליו מובילה דרך כורכר משולטת מכביש 90 לאורך גדתו הדרומית של נחל דישון.
- ^ נתיבה בן-יהודה:"מבעד לעבותות," עמ' 243–248, 1985. קלמן מופיע בספר בשם מאירק'ה שכטר.
- ^ בני מוריס:לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, עמ' 144 הוצאת עם עובד, 1991.
- ^ מרדכי בר און: בחזרה אל לוד ורמלה קתדרה 99, מרץ, 2001