משה לרר

משה לרר
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	23 בדצמבר 1933; איוואנו-פרנקיבסק, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	26 בנובמבר 2006 (בגיל 72)
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מדינה	ישראל
מעסיק	הארץ, מעריב, ידיעות אחרונות

ערך זה עוסק בעיתונאי ישראלי. אם התכוונתם לאלוף בצה"ל, ראו משה צדוק.

משה לרר (23 בדצמבר 1933^[1] - 26 בנובמבר 2006) היה מהבולטים שבעיתונאי הספורט בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרר נולד בעיר סטאניסלב שבגליציה, הרפובליקה הפולנית השנייה (כיום באוקראינה), ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בהיותו בן 6 חודשים. בגיל 13 החל לכתוב בנושאי ספורט בעיתונות שלפני קום המדינה, ולא חדל מכך עד ימיו האחרונים.

בין השנים 1949 עד 1954 לרר עבד ככתב ספורט ב"ספורט ישראל" ו"חדשות הספורט". עבודותיו הבאות היו במעריב והארץ (1954–1960), כתיבה ועריכה במדור הספורט של ידיעות אחרונות (1962–1970) ועריכת מוסף הספורט והמוסף "סגנון" של מעריב (1970–1990).

ב-1991 פרש לגמלאות, ושנתיים מאוחר יותר נקרא לשמש בצוות ההקמה של קשת. בשנים האחרונות לחייו פרסם מאמרים בחדשות המחלקה הראשונה וכן במקור ראשון.

בין עיסוקיו האחרים: מ"מ וסגן יו"ר אגודת העיתונאים, וכן ערך והגיש יחד עם העיתונאי ישעיהו פורת את התוכנית "רדיו ספורט" בגלי צה"ל. בשנות ה-70 הוציא לאור ספרים ואלבומים בנושאי ספורט, ובין היתר על קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב, וכן על תולדות הספורט ב-50 שנות קיומה הראשונות של ישראל.

החיים עם הסרטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרר נפטר ממחלת הסרטן לאחר שחי בצילה שנים רבות. אשתו הראשונה רותי נפטרה מהמחלה, וכך גם אשתו השנייה חיה צחור שנפטרה כ-20 שנה לאחר מכן. חודשיים לאחר מות אשתו השנייה נפטר גם הוא. בשנות חייו האחרונות היה פעיל באגודה למלחמה בסרטן ופרסם מאמרים רבים בגנות עישון סיגריות, אשר גרם למחלתו.

פרס משה לרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה לאחר פטירתו של לרר הנהיגה אגודת העיתונאים בתל אביב ומשפחתו פרס לעיתונאי הספורט המצטיין בעיתונות הכתובה על שמו של לרר. ב-25 בדצמבר 2007 חולק הפרס לראשונה לאברהם טבק ממעריב ועוזי דן מהארץ.