משה ליסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה ליסק
משה ליסק, 2008
משה ליסק, 2008
לידה 9 ביוני 1928
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 ביולי 2018 (בגיל 90)
ענף מדעי סוציולוגיה
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט יצחק לוי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר החברה הישראלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה לִיסָק (9 ביוני 192810 ביולי 2018) היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של ליסק עלה לארץ ישראל בעלייה השלישית על סיפון הרוסלן במסגרת קבוצת החלוצים שארגן יוסף טרומפלדור באודסה. מאוחר יותר היה חבר בגדוד העבודה, ולאחר מכן הצטרף לסולל בונה, שם עבד עד צאתו לפנסיה. אימו של ליסק, חווה, עלתה ב-1924 בעלייה הרביעית. שנת היוולדו הייתה שנת משבר כלכלי חמור בארץ, והוריו היגרו לצרפת.

מששבו לישראל התגוררו בשכונת נווה צדק בתל אביב. משה ליסק החל ללמוד בבית הספר על שם אחד העם בתל אביב ומורהו הנערץ היה הסופר יהודה בורלא. למד בתיכון חדש. היה חבר בתנועת "המחנות העולים". בגיל 16 הצטרף להגנה, ובשנת 1946 התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרת כפר גלעדי של התנועה המאוחדת. בשנת 1947 הקים עם חברי ההכשרה את קיבוץ מעיין ברוך.

במלחמת העצמאות שירת בגדוד השלישי, בחטיבת יפתח. הוא לחם בקרבות בלטרון, נבי יושע, מעיין ברוך ורמלה-לוד. לאחר המלחמה חזר למעיין ברוך, גר שם כשנתיים, ואז עבר לירושלים.

בשנת הלימודים של 1952-1951 החל ללמוד היסטוריה כללית וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. החל משנת הלימודים השנייה עשה עבודת שדה בת שנתיים במושבים של עולים מתימן, במסגרת סמינר של שמואל נח אייזנשטדט שנסובה על קליטת העלייה במושבי עולים.

במהלך עשרות שנים שבהן לימד במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ליסק העמיד דורות של תלמידים, ביניהם פרופ' ברוך קימרלינג, פרופ' דניאל ממן ועוד.

היה פעיל בחוג 77 של מפלגת העבודה.

היה נשוי לימימה (1930–2003). לזוג נולדו שלושה ילדים, מיכל, גדי ומיכאל. בתו של ליסק, מיכל, נהרגה בתאונת דרכים כשהייתה בת אחת עשרה.

נפטר ב-10 ביולי 2018[1].

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ליסק סיים דוקטורט ב-1963[2]. נושא הדיסרטציה שלו היה: "מגמות בבחירת מקצוע בקרב נוער עירוני בישראל". הוא עשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת שיקגו בנושא תפקיד אנשי הצבא והצבא בתהליכי המודרניזציה של העולם השלישי, עם התמקדות בדרום מזרח אסיה ואפריקה ומאוחר יותר פרסם ספר בנושא שנסוב על שתי מדינות: בורמה ותאילנד.

החל מ-1964 לימד בחוג לסוציולוגיה שבאוניברסיטה העברית. ליסק כתב מספר מחקרים ביחד עם פרופסור דן הורוביץ שהיה ידידו מנוער.

מחקריו עסקו בניתוח היישוב של טרום המדינה ובמדינת ישראל לכל אורך שנות קיומה. הוא חקר את החברה הישראלית כחברה מודרנית. ליסק עסק בחילון ובהתנערות מהמסורת, עם חיזוק מבנה האידאולוגיה המפלגתית שבא במקומה. בעליה מארצות האסלאם עסקו שני ספריו: "מצוקות באוטופיה: ישראל חברה בעומס יתר", "מישוב למדינה: יהודי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי כקהילה פוליטית"[3].

ספר לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל והמודרניות: למשה ליסק ביובלו / עורכים: אורי כהן ואחרים. באר-שבע: מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, 2006.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מישוב למדינה: שינוי והמשכיות במבנה הפוליטי של ישראל / דן הורוביץ ומשה ליסק. ירושלים: האוניברסיטה העברית, בי"ס קפלן, תשל"ב 1972.
  • מישוב למדינה: יהודי ארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי כקהיליה פוליטית / דן הורוביץ, משה ליסק. תל אביב: עם עובד, תשל"ח 1977.
  • האליטות של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט: רקע חברתי ודפוסי קריירה. תל אביב: עם עובד, תשמ"א 1981.
  • מצוקות באוטופיה: ישראל - חברה בעומס-יתר / דן הורוביץ, משה ליסק. תל אביב: עם עובד, 1990.
  • ארבעים שנה לשביתת הימאים: יום עיון / משה ליסק ואחרים. רמת אפעל: יד טבנקין, 1992.
  • עדות בישראל ומיקומן החברתי / שמואל נח אייזנשטדט, משה ליסק, יעקב נהון. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, מחקרי מכון ירושלים לחקר ישראל מס 046, 1993.
  • העולים מחבר העמים בין התבדלות לאינטגרציה. ירושלים: המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל, תשנ"ה 1995.
  • קהילות יוצאי ברית המועצות לשעבר בין מסרים של התבדלות, שילוב או טמיעה: (בעיתונות הרוסית ובמרכזי התרבות) דו"ח מחקר (שלב הגישוש) / נרספי זילברג, אליעזר לשם, משה ליסק. ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1995.
  • העלייה הגדולה בשנות החמישים. ירושלים: מוסד ביאליק, 1999.
  • העתיד שלא היה: קטעי זיכרונות ירושלים: הוצאת כרמל 2014[4].

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]