משה ימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה ימר
Max Jammer
לידה 13 באפריל 1915
ברלין, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 2010 (בגיל 95)
ירושלים, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה, היסטוריה של המדע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
צאצאים מיכאל ימר עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקרים בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה (מקס) ימר (13 באפריל 191518 בדצמבר 2010) היה פרופסור לפיזיקה ולפילוסופיה של המדע וחתן פרס ישראל להיסטוריה של המדע לשנת 1984 ופרס א.מ.ת לשנת 2003. ימר, מתלמידיו של אלברט איינשטיין, ייסד את המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן, בה שימש בהמשך רקטור ונשיא בשנים 19661977.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ימר נולד בברלין שבגרמניה. בסיום לימודיו התיכוניים הוא למד פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת וינה, אותם סיים בארץ ישראל לאחר עלייתו בשנת 1935. בשנת 1942 הוא סיים את לימודי הדוקטורט בתחום הפיזיקה הניסויית והיה הראשון בכך במסגרת האוניברסיטה העברית. מיד לאחר מכן הוא התגייס לשורות הצבא הבריטי ועם שחרורו החל להרצות באוניברסיטה העברית במחלקה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע. במלחמת העצמאות היה חבר המפקדה העליונה של ההגנה בירושלים[1].

לאחר מכן שהה בארצות הברית והיה חבר סגל באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת אוקלהומה ובאוניברסיטת בוסטון. בשנות חייו האחרונות של אלברט איינשטיין היה משה ימר בין החוקרים המקורבים אליו ולספרו של משה ימר "מושגי החלל" כתב איינשטיין הקדמה. פרופ' ימר חקר ביסודיות את יחסו של איינשטיין לדת וריכז את ממצאיו בספר "איינשטיין והדת"[2]. כמו כן, ספריו בתחום הפילוסופיה של הפיזיקה זכו להכרה בינלאומית ותורגמו לשפות רבות.

בשנת 1955 הצטרף לאוניברסיטת בר-אילן, ייסד בה את המחלקה לפיזיקה ועמד בראשה בשנותיה הראשונות. באמצע שנת 1962 נבחר לרקטור הראשון של האוניברסיטה[1], תפקיד בו כיהן עד שנת 1964. באוקטובר 1966 נבחר משה ימר לכהן כרקטור ונשיא האוניברסיטה[3]. נמנה עם מייסדי המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. כפרופסור אורח הוא שימש במכון השווייצרי לטכנולוגיה, באוניברסיטת קולומביה ובמוסדות נוספים. בישראל הוא כיהן כחבר המועצה להשכלה גבוהה, נשיא האיגוד לקידום המדע בישראל וחבר בוועד ההדרכה של הוועדה לאנרגיה אטומית. בשנת 1963 נבחר לחבר האקדמיה המדעית הצרפתית לפילוסופיה של המדע[4].

משה ימר היה נשוי לרחל לבית רקובר (נפטרה בכד' מרחשוון ה'תשע"ט) ילידת ירושלים, אשר גדלה בבית מנדלבאום הקרוי על שם סבה הרב שמחה מנדלבוים. בתו - שלומית נישאה לרב שמעון אדלר ששימש כראש המינהל לחינוך דתי במשרד החינוך. בנו - הרב מיכאל ימר משמש כראש ישיבת שעלבים[5].

עבודותיו זיכו אותו בשנת 1960 בפרס האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים[6], בפרס ישראל להיסטוריה של המדע לשנת 1984, בפרס א.מ.ת (2003), ובפרס אברהם פיס (2007).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיני לייכטר וחיים מילקוב (עורכים), ספר עולי הסרטיפיקאטים: זיכרונות, תעודות, איגרות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ג 1993, עמ' 142–143

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה ימר בוויקישיתוף

על כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ישעיהו אביעם, הפיזיקאי היה לרקטור, מעריב, 5 ביולי 1962
  2. ^ משה ימר, איינשטיין והדת, הוצאת ידיעות אחרונות ואוניברסיטת בר-אילן, 2008
  3. ^ נגיד ונשיא נבחרו בבר-אילן, דבר, 18 באוקטובר 1966
  4. ^ פרופ' משה ימר נשיא אוניברסיטת בר-אילן, מעריב, 18 באוקטובר 1966
  5. ^ גיא עזרא, ‏ראש ישיבה חדש לישיבת 'שעלבים', באתר "סרוגים", ל' באדר א' תשעו
  6. ^ פרס אמריקני למלומד ישראלי, דבר, 19 בדצמבר 1960
  7. ^ מיכאל אברהם, אלוהים משחק בקוביה מה באמת אומרת לנו האבולוציה?, תל אביב: ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2011, עמ' 360-373