משה טוב

משה טוב
Moisés Toff
לידה	23 באפריל 1910; ארגנטינה
פטירה	1989 (בגיל 78 בערך); ישראל
מדינה	ארגנטינה, ישראל

משה אהרון טוב (23 באפריל 1910, ארגנטינה – 2 במרץ 1989^[1], ישראל), נולד בשם מויסס טוף (Moisés Toff), היה מראשוני הדיפלומטים במשרד החוץ הישראלי, אשר לקח חלק משמעותי בכינון וביסוס הקשרים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לבין רוב מדינות אמריקה הלטינית. הוא נחשב לאחד מאבני היסוד של הדיפלומטיה המודרנית של מדינת ישראל, והיה בעל תרומה לקבלת החלטת החלוקה בעצרת האומות המאוחדות מיום כ"ט בנובמבר 1947.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה טוב נולד בארגנטינה בשנת 1910, בשם מויסס טוף. עוד בצעירותו נטל חלק פעיל בתנועות נוער ציוניות, בהן מילא תפקידי מפתח. בכלל זה, היה נשיא תנועת הנוער "הציונים", ונשיא "איגוד המכבים".

כמו כן, נטל חלק במספר רב של אירועים וכינוסים בינלאומיים, וביניהם בקונגרס הבינלאומי הראשון של הדמוקרטיות, במונטווידאו שבאורוגוואי, והיה ציר בוועידה נגד הגזענות והאנטישמיות שהתקיימה בארגנטינה.

פעילות דיפלומטית לקידום הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946, נקרא על ידי נחום גולדמן להקים בוושינגטון, את האגף הלטינו אמריקאי של הסוכנות היהודית, ולעמוד בראשו. בתפקידו זה, ביקר ברוב מדינות אמריקה הלטינית, וקיים סדרה ארוכה של מפגשים עם שליטי ומנהיגי היבשת, וגם עם אנשי רוח, עיתונאים ומרצים באוניברסיטאות, במטרה לגייס את אהדת שכבות העילית ושל מקבלי ההחלטות לטובת רעיון הקמת מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל. בד בבד ולאותה מטרה, יצר קשרים הדוקים עם הארגונים הציוניים באותן ארצות. כמו כן יצר קשרים טובים עם שגרירי ונציגי מדינות אמל"ט באו"ם.

ב-1947, היה לאחד מנציגיה של הסוכנות היהודית, יחד עם אבא אבן, משה שרת ודוד הורוביץ, בפני חברי ועדת החקירה מטעם האו"ם למען פלשתינה, ועדת אונסקופ, אשר מונתה במטרה לבחון פתרונות לשאלת החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות; ואשר הציעה בסופו של דבר את תוכנית החלוקה. בתפקידו זה, השתתף משה טוב באופן פעיל בכל הפעילויות והדיונים שהתקיימו בארגון האומות המאוחדות למען הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

עם פרסום המלצות ועדת אונסקופ, יצא טוב בספטמבר 1947 לסבב פגישות נוסף עם שליטי מדינות אמריקה הלטינית, במטרה לשכנעם לתמוך בתוכנית החלוקה, ולהצביע בעדה בעצרת האומות המאוחדות. בסופו של דבר, התקבלה התוכנית בהצבעה ההיסטורית מיום כ"ט בנובמבר 1947 בתמיכה של 33 מדינות, מתוכן 13 מנציגותיה של אמל"ט במליאת האו"ם, במידה מכרעת בזכות שתדלנותו של משה טוב וקשריו הטובים באזור. לימים יכתוב אבא אבן בזכרונותיו על פעילותו הדיפלומטית הנמרצת של משה טוב: "כל היסטוריון רציני יעריך, שמשה טוב היה אחד האדריכלים המרכזיים של עצמאות ישראל".^[2]

דיפלומט ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, במאי 1948, נתמנה טוב על ידי ממשלת ישראל כמנהל חטיבת אמריקה הלטינית במשרד החוץ וחבר קבע בוועדת האו"ם, בדרגת שגריר, תפקידים שמילא עד מאי 1959. עם מינויו יצא משה טוב לסבב ביקורים בין החודשים יוני - ספטמבר 1948 בארצות דרום אמריקה, במטרה לייסד ולמסד את הקשרים הדיפלומטיים והקונסולריים של המדינה שאך זה עתה נולדה עם היבשת.

במסגרת פעילותו באו"ם פעל טוב למען אימוץ השפה הספרדית כאחת השפות הרשמיות של הארגון. נאומו בנושא הכה גלים במדינות דוברות ספרדית כגון ספרד והפיליפינים, ובזכותו וכאות הוקרה הוזמן טוב לשאת נאום לכבוד יום השפה הספרדית במחלקה ההיספנית באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק.

בשנת 1959 ייסד משה טוב את המרכז ליחסי תרבות ישראל - איברו-אמריקה, ספרד ופורטוגל שבירושלים, ומילא בו את תפקיד סגן הנשיא.

ב-1968 שב לפעילותו הדיפלומטית במסגרת משרד החוץ, והוא מונה לשגריר ישראל בהונדורס, אל סלוודור וגואטמלה, מדינה שהעניקה לו עם תום שליחותו, ב-1971, את עיטור הקטסל ("Quetzal"). משנת 1971 ועד 1975 כיהן כשגריר ישראל בצ'ילה, אשר זיכתה אותו באות ה-Mérito de Chile. במהלך כהונתו זו חילצה השגרירות בהובלתו כ-300 ממתנגדי הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה שבראשות אוגוסטו פינושה.^[3]

בשנת 1977, כנציג של משרד התיירות של ישראל, ביקר טוב ב-24 ערים ב-7 ארצות באמריקה הלטינית, במטרה לקדם את נושא התיירות והצליינות לישראל.