משאבי מים בישראל
משאבי מים בישראל הם משאב שמדינת ישראל מגנה עליו ומפתחת אותו כחלק ממשק המים והשפכים בישראל. זאת, מאחר שחלק גדול משטחה הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת נמוכה ומספקת רק בקושי את צורכי האוכלוסייה ההולכים וגדלים. יכולת התפלת מי ים שוכללה רבות בשנים האחרונות, אם כי עלותה גבוהה מאספקת מים ממקורות טבעיים ואיכותם פעמים רבות נמוכה יותר.
מקוואות המים העיקריים הם: מאגרי מי התהום באקוויפר ההר ואקוויפר החוף, ים כנרת (164 קמ"ר), ים המלח (650 קמ"ר) והתפלות מים מלוחים.
רוב המים הנצרכים בישראל מסופקים על ידי חברת מקורות.
מים מתוקים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נחלים בישראל
משאב המים המתוקים הגדול ביותר בישראל הוא אקוויפר ההר המספק כ-33% מתצרוכת מי השתייה ומים שפירים בישראל, והמים בו באיכות גבוהה מאוד. אקוויפר ההר מתחלק לשניים: אקוויפר ירקון-תנינים, המתנקז מכיוון הרי יהודה ושומרון לכיוון הים התיכון, ואקוויפר ההר המזרחי הכולל את אגני השומרון ובית שאן, המתנקז בצד המזרחי של קו פרשת המים הארצית אל בקעת הירדן. משאב מים גדול נוסף הוא אקוויפר החוף, אשר בו יש פוטנציאל גדול אף יותר, אך הוא סובל מזיהום ומליחות מים אשר מגבילים את יכולת השימוש בו כיום.
מאגר המים המתוקים העיליים הגדול ביותר בישראל הוא הכנרת. משאב זה היה נחשב בעבר למאגר מרכזי וגובה המים היה במעקב תקשורתי צמוד, בעיקר בשנות בצורת. גובה המים בכינרת היו מתפרסמים באופן תדיר וגובה המים היה נחשב אף ל"מדד הלאומי". כיום, עם כניסתם לשימוש של אמצעי התפלת מי ים בהיקף נרחב, פחתה התלות של ישראל במקורות הטבעיים ותשומת הלב התקשורתית לגובה הכנרת פחתה בהתאמה. הכנרת מספקת כיום בין 2-13% מהמים בארץ.
במדינת ישראל ישנם מספר נחלים בהם זורמים מים כל השנה. העיקרי ביניהם הוא נהר הירדן שניזון מנחל חרמון הנובע ברמת הגולן, נחל שניר הנובע בלבנון ונחל דן הנובע ליד קיבוץ דן והוא הגדול שבין מקורות הירדן. בנוסף בישראל עוד כמה נחלי עד כגון - נחל הירקון, נחל משושים, נחל גילבון, נחל אל על, נחל כזיב, נחל תבור, נחל תרצה, נחל שופט ועוד.
מעיינות רבים בישראל נתפסים ומוזרמים ליישובים סמוכים במטרה לספק מים לתושבי היישוב. מדיניות זאת עולה בקנה אחד עם מטרות ההתיישבות של מדינת ישראל אך פוגעת בנחלים, בצמחייה ובבעלי החיים. בחלק מהמקרים, התפיסה של מעיינות ונחלים ע"י קיבוצים וישובים סמוכים מייצרות חיכוך סביב זכות הציבור להנות ממשאבי הטבע, בדגש למקורות המים, כדוגמת המאבק על נחל האסי.
בנגב ישנן מספר נביעות שאינן תלויות במי גשמים. אלה נקראים נווה מדבר ובקרבתם לרוב מצויים יישובים. בהרי אילת ישנו מעיין בודד כזה הנקרא עין נטפים המוציא טפטוף מים חלש במשך כל השנה.
מים מלוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאגרי מים מלוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינת ישראל ישנה כמות גדולה של מים מלוחים. ים המלח הוא תמלחת ושטחו הוא 650 קמ"ר. בנוסף ישראל גובלת בים התיכון שהוא מקווה מים מלוחים וכמו כן בים סוף שגם הוא מקווה מים מלוחים. בישראל ישנם מעיינות של מים מליחים. חלקם מעיינות חמים בעיקר באזור ים המלח. בנגב ישנם מעיינות של מים מליחים באזור הר הנגב ובאזור הרי אילת.
ישנם חוקרים הסבורים כי אם מפלס הכנרת ירד אל מתחת לרף מסוים ובכך ישנה את לחץ המים בצורה משמעותית - יישאבו אל תוכה המים המלוחים המצויים מתחתיה וימליחו אותה. בנוסף, ישראל עושה מאמצים בשביל למנוע את המלחת הכנרת, לשם כך הוקם המוביל המלוח.
סכנה נוספת היא שמאגרי מי התהום ובעיקר אקוויפר החוף יהפכו למלוחים עקב ירידת המפלס וכניסת מי ים לתוכם. הפתרון לבעיה זאת זהה לפתרון בעיית המים המליחים בכנרת והוא למנוע שאיבת יתר של מים.
שימוש במים מלוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל מנצלת את המים המלוחים והמליחים שברשותה במספר צורות:
- התפלה - הפיכת מים מלוחים למים הראויים לשתייה או להשקיה. קיים מתקן התפלה ותיק המספק מים לתושבי אילת, ושלושה מתקני התפלה חדשים יותר באשקלון, פלמחים ובחדרה. ישראל בונה מתקני התפלת מים נוספים באזור הים התיכון על מנת למנוע את התלות במי גשמים ואת הסכנה לבצורת. נכון ל-2018, מתקני התפלה מספקים כ-25% מצריכת המים של ישראל.
- שימוש במלחים ובמינרלים - מי ים המלח עשירים במלחים ובמינרלים בעלי פוטנציאל כלכלי. חברת כימיקלים לישראל (על ידי חברות בנות, בעיקר מפעלי ים המלח) מפיקה מים המלח מחצבים שונים, בעיקר אשלג, ברום ומגנזיום. תשלובת ישראלית זו נמנית עם יצרני האשלג הברום והמגנזיום הגדולים בעולם.
- שימוש נוסף במים המליחים (מי מעיינות חמים) הוא לצורכי מרפא, תיירות, ספא ונופש.
ניצול המים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – משק המים בישראל
אזורים רבים בארץ ישראל אינם משופעים במקורות מים. מאגרי המים בארץ מנוצלים בשיעור רב להשקיית גידולים חקלאיים וגינות נוי, לתעשייה ולשימוש ביתי. כיום לא נותרו כמעט בישראל נחלים שיש בהם זרימה של מים חיים לכל אורכם, שכן מימיהם "נתפסים" סמוך לנביעתם ומועברים בצינורות למקומות שבהם נעשה בהם שימוש.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים גבירצמן, משאבי המים בישראל, יד יצחק בן-צבי, ירושלים 2009.
- דניאל הופמן, התפלת מים ויישומה בישראל, רשות המים, תל אביב 2009
- מים - הספר עוסק במקורות המים, שימושי המים, בעיות זיהום והמלחה של מקורות המים ובאתגרי ניהול ושימור המים גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רשות המים- עדו אבגר, משק המים בישראל – סוגיות מרכזיות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 25 בפברואר 2018
- מים וימים בישראל: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
- אתר בתחום החיסכון במים
- שרון קדמי, TheMarker, מדד האו"ם: בישראל מחסור חמור במים, באתר וואלה!, 22 במרץ 2005
יובל אליצור, למה הממשלה לא מספרת לכם שיש מים בשפע, באתר הארץ, 15 בינואר 2014- אבי בר-אלי, ספינים וקמפיין שקרי: מה מסתירה מכם רשות המים, באתר TheMarker, 10 ביוני 2016
- אריאל שנבל, האם ישראל באמת מתייבשת שוב? הפולמוס על המים, בעיתון מקור ראשון, 8 ביולי 2018
