מרקו פיינגולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקו פיינגולד
לידה 28 במאי 1913
באנסקה ביסטריצה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בספטמבר 2019 (בגיל 106)
זלצבורג, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרקו מ. פיינגולדאנגלית: Marko M. Feingold;‏ 28 במאי 191319 בספטמבר 2019) היה ניצול שואה אוסטרי, ששרד ארבעה מחנות ריכוז והשמדה. בתום מלחמת העולם השנייה סייע לתנועת הבריחה ולעשרות אלפי יהודים לעלות לארץ ישראל. כיהן כנשיא הקהילה היהודית בזלצבורג, והיה אחראי על בית הכנסת של זלצבורג. הרבה להרצות בנושא השואה וזכה לאותות הוקרה רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקו פיינגולד נולד בבסטרצבניה/נויזול שבאוסטריה-הונגריה, היום באנסקה ביסטריצה שבסלובקיה. הוא גדל ברובע לאופולדשטאדט של וינה. לאחר שהחל להתמחות בעסקים, מצא עבודה בווינה. לאחר שהפך למובטל עבר עם אחיו, ארנסט, לאיטליה. בשנת 1938, זמן קצר לאחר האנשלוס, נעצר בווינה במהלך ביקור קצר שם. תחילה נמלט לפראג, גורש כפליט חסר אזרחות לפולין וחזר לפראג עם תעודות מזויפות. בעקבות פעילות אנטי-נאצית נעצר שוב עם אחיו במאי 1939 וגורש לבסוף למחנה הריכוז אושוויץ. הוא נכלא גם במחנות הריכוז נוינגמה ודכאו, ולבסוף במחנה הריכוז בוכנוואלד ב-1941, שם שהה עד לשחרורו בשנת 1945.

הוא עבר לזלצבורג באופן לא מתוכנן ונשאר לגור שם. בשנים 1945–1948 עזר לניצולים יהודים שגרו במחנות עקורים בזלצבורג, וארגן, יחד עם תנועת הבריחה, את עלייתם של יהודים ממזרח אירופה וממרכז אירופה לארץ ישראל המנדטורית.

בשנת 1948 רכש חנות אופנה.[1] באותה תקופה היה בתחילה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית (SPÖ), אך בהמשך עזב את המפלגה בשל נטייתה האנטישמית שהושפעה על ידי קרל רנר וברונו קרייסקי. עם זאת, לימים הפך לחבר כבוד.[2]

כאחד העדים הוותיקים, ציין פיינגולד בתקשורת בשנת 2013 וב-2018 את תמיכתו של קרל רנר באנשלוס ובאנטישמיות. פיינגולד גם מתח ביקורת על הסוציאל-דמוקרטים בהקשר זה, ואמר כי לאחר 1945, לאחר תלונה של מזכיר המפלגה של ה-SPÖ, הוא נרדף במילים "Saujud, verschwind!" ("יהודי מלוכלך, הסתלק!").[3]

בין 1946 ל-1947 היה פיינגולד למשך זמן קצר נשיא הקהילה היהודית בזלצבורג. זמן קצר לאחר פרישתו לגמלאות בשנת 1977, הוא הפך לסגן נשיא, ובשנת 1979 שוב לנשיא הקהילה היהודית.[4] לאחר פרישתו נשא הרצאות רבות על זמנו במחנות ריכוז, השואה והיהדות.[5]

בשנת 1993 יצא לאור ספרו Ein ewiges Dennoch. 125 Jahre Juden in Salzburg ("עדיין נצחי: 125 שנות יהודים בזלצבורג").
בשנת 2000 יצא לאור ספרו Wer einmal gestorben ist, dem tut nichts mehr weh: Eine Überlebensgeschichte ("מי שמת לא ייפגע יותר: סיפור הישרדות").

היה נשוי פעמיים. נפטר ב-19 בספטמבר 2019, בגיל 106.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרקו פיינגולד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alexandra Föderl-Schmid: Marko Feingold gestorben: Der Retter. sueddeutsche.de (in German). Retrieved 2019-09-20.
  2. ^ "Max "Marko" Feingold: "Selbst bei den Sozialisten hieß es: Saujud, schleich Dich!"". stern.de (בגרמנית). 2018-02-17. נבדק ב-2018-06-12.
  3. ^ "1. SPÖ-Präsident „war lange als Antisemit bekannt"". krone.at (בגרמנית). נבדק ב-2018-06-12.
  4. ^ Marko M. Feingold: Wer einmal gestorben ist, dem tut nichts mehr weh. Eine Überlebensgeschichte. Wien 2000. S. 277–279.
  5. ^ 1 2 "Pressemitteilung Ehrenbürgerschaft für Hofrat Marko M. Feingold" (בגרמנית). 18 בינואר 2008. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2012. נבדק ב-26 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Reply to a parliamentary question about the Decoration of Honour" (pdf) (בגרמנית). p. 737. נבדק ב-26 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)