מרכז צפרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרכז צפרות בשוודיה.
מרכז צפרות לפינגווינים בדרום אפריקה.
מרכז צפרות בו חסידנים צבועים בהודו.

מרכז צפרות הוא מוקד ללימוד צפרות באמצעות התבוננות על נדידת עופות. מרכזי צפרות ממוקמים בדרך כלל באתרים בהם יש מגוון עופות, כגון אתרי נדידה מרכזיים ושמורות טבע (לרוב בעלות מקווה מים גדול). מרכזים אלה עוסקים במחקר, בחינוך ובצפרות כתחביב.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפה הנשרים בגמלא.
התחנה לחקר ציפורי ירושלים.

בישראל מופעלים תשעה מרכזים כאלה ועוד ארבע בתכנון. כל אחד מהמרכזים פועל באופן עצמאי. בעקבות מחקר שבוצע במכון ירושלים לחקר ישראל ננקטה יוזמה להגיע לידי פעילות משותפת של מרכזי הצפרות.

בשלושים השנים האחרונות התפתחו בישראל מוקדי צפרות ביוזמות מקומיות שונות. פיתוחם נעשה באופן עצמאי על ידי הגופים, אשר יזמו את הקמתם: מוסדות מחקר ורשויות אחרות. הקשר בין המוקדים היה רופף ובין השאר התקיימה אפילו תחרות בינם לבין עצמם. צוות של 21 חוקרים חקר את נושא "מרכזי הצפרות" במשך שנתיים על כל היבטיו: תרומתה לסביבה, לתיירות, לחינוך, ולמחקר.

במחקר גובשו המלצות לפיתוח המרכזים . חברו למחקר משרדי הממשלה: המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך, משרד התיירות המשרד לפיתוח הנגב והגליל תוך שיתוף פעולה עם מרכז הצפרות החברה להגנת הטבע, אוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון. במסמך הוגדרו יעדים על מנת לאפשר את קידום הצפרות ברמה בינלאומית.

פארק הצפרות באילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פארק הצפרות אילת

המרכז הבינלאומי הראשון נפתח בשנת 1980 באילת. המיקום נבחר לאור התופעה כי בנדידת העופות מגיעות לשמי אילת העופות ששרדו את תלאות החורף באירופה ואת המסע המדברי. מעריכים כי באילת עוברים בשיא העונה בין 500 מיליון עד מיליארד ציפורים. העופות הדואים נוהגים לעבור מעל ה"גשר היבשתי" של אילת היות שהאוויר הדרוש להם להתרוממות נוצר מעל היבשה ולא מעל הים.

פיתוחה של אילת לעיר בעלת אוכלוסייה של 57,000 נפש הביאה לכך ששטחי ה"מלחה", אשר שימשו לקינון הציפורים, בעת נדידתם - 12 קמ"ר - כמעט נעלמו. העדר מקומות קינון השפיעה לא רק על השרידות של הציפורים אלה גם על הרבייה שלהם בחזרתם לביתם.

המרכז הבינלאומי לחקר הציפורים באילת קיבל לרשותו את שטח המזבלה של העיר. כאשר המטרה היא להפכו לידידותי לסביבה ולתחנת מעבר לציפרים, נקייה מלכלוך וזיהום.

הפעילות של המרכז היא במחקר ובתצפיות. מספר המבקרים השנתי נאמד ב-40,000. בעקבה קיים מרכז צפרות וקיים עמו שיתוף פעולה.

המרכז האקולוגי: לוטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיבוץ לוטן הוקם בשנת 1996 מרכז צפרות - תיירות אקולוגית לוטן. היוזמה תאמה את התפיסה הירוקה של חברי הקיבוץ. בקיבוץ פותח ענף תיירות חינוכית והוא זכה להשלמה עם הקמת מרכז הצפרות. במרכז קיימת שמורת ציפורים במקום בו הייתה מחצבה לא פעילה.

מיקומו של קיבוץ לוטן בלב הערבה הדרומית, באזור העשיר בצמחייה ובמקורות מים, הפך אותו לתחנת "תדלוק" וצבירת אנרגיה חשובה ביותר עבור מאות מינים של עופות נודדים החולפים בשמי השבר הסורי-אפריקני. מספר המבקרים לשנה במרכז נאמד ב-10,000.

מרכז הצפרות וחקר הזנבנים בחצבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הצפרות וחקר הזנבנים בחצבה שבערבה המרכזית פועל בצמוד לבית ספר שדה של החברה להגנת הטבע משנת 1971. המרכז עסק בעיקר במחקר בביולוגיה, באקולוגיה ובהתנהגות חברתית של הזנבן הערבי, ציפור שיר החיה במערכת חברתית מורכבת. אוכלוסיית הזנבנים בשטח המחקר, המתנהל בשמורת שיזף, סומנה ונחקרה.

בעקבות לימוד ההתנהגות הזנבנים ושל מיני עופות יציבים אחרים כגון שחור-זנב וחנקן גדול פותחו תוכניות הדרכה. ההנאה מצפייה באוכלוסיית הזנבנים הביאה להחלטה לנסות ולהרגיל לנוכחות האדם כעשרה מינים נוספים של עופות החיים בשמורת שיזף. מספר המבקרים בשמורה נאמד באלפים אחדים.

התחנה לחקר ציפורי ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – התחנה לחקר ציפורי ירושלים

התחנה לחקר ציפורי ירושלים - אתר טבע עירוני קהילתי - הוקמה בשנת 1994 במרכז ירושלים, בגובה של 800 מטר מעל פני הים, על ידי אנשי החברה להגנת הטבע. התחנה ממוקמת בסמוך לגן סאקר ולגן הוורדים. שטחה הוא כחמישה דונם, הכוללים: בוסתנים, חורש, בית גידול לח ושדה בור. מגוון הציפורים בתחנה כולל כ-200 מינים של ציפורי שיר יציבות, נודדות וחורפות. על גג התחנה הוקם הגג החי הראשון בישראל, בשנת 2010[1][2][3].

התחנה עוסקת בשלושה תחומים עיקריים: מחקר, ניהול פיזי של בתי הגידול ופעילות חינוכית ענפה. מספר המבקרים, בעיקר תלמידי בית ספר בעיר, נאמד ב-50,000 [דרוש מקור].

המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון

המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון הוקם בשנת 1996 ביוזמה משותפת של אוניברסיטת תל אביב והחברה להגנת הטבע. מלבד מחקר וחינוך עוסק המרכז בניטור נדידת עופות על מנת למנוע התנגשויות עם כלי טיס. האתר שוכן בעמק איילון במרכז ארץ ישראל. מספר המשתתפים בפעילויות המרכז בשנת 2008 היה 26,485, מהם כ-5,000 חיילים.

"מקור החסידה" מרכז הצפרות בכפר רופין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מקור החסידה (מרכז צפרות)

מקור החסידה מרכז הצפרות הוקם בשנת 1996 בכפר רופין בעמק בית שאן. המרכז התפתח כמוקד תיירותי מרכזי של הקיבוץ. עמק בית שאן וסביבתו, "עמק המעיינות", עשיר בבתי גידול טבעיים ומלאכותיים, המצויים בהר הגלבוע ורמת יששכר, גאון הירדן, חורשה טבעית, בריכות דגים, שדות, מטעים - מקומות אלה מהווים מוקד משיכה לעופות הנודדים. ניתן להבחין בעופות במיוחד בעת נדידת הסתיו כאשר חולפים בשמי האזור מאות אלפי חסידות.

אתרי הצפרות כוללים תחנת טיבוע בשמורת תל סהרון, שני מסתורי צפרות הצופים אל שמורת הטבע ואל המעיין שבמרכזה ומערכת שבילים המחברת ביניהם.

פארק הצפרות מעגן מיכאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק הצפרות מעגן מיכאל הוא מרכז ללימודי צפרות, נחלים וחוף הים. המרכז נמצא בקיבוץ מעגן מיכאל על גדות נחל התנינים ולחוף הים התיכון. הוא הוקם בשנת 2007 על בסיס בית ספר השדה הקיים לידו.

בית הגידול הוא צר, מצד אחד הר הכרמל ומצד שני חוף הים. בתחום זה נוצר מגוון בתי גידול המתקיימים על פני שטח קטן זה לצד זה. ב"בית גייל", על-שם צלמת שנרצחה במקום על ידי מחבלים, מוצג אוסף צילומי ציפורים שנעשו באתר על-ידה.

בשנת 2005 הוקמה בבית ספר שדה מעגן מיכאל מכינה קדם צבאית בשם מנשרים קלו. המכינה במעגן מיכאל פועלת בדגש שמירת הטבע בכלל וצפרות בפרט, ומהווה כוח עתודה חינוכי משמעותי למרכז הצפרות המתפתח בסמוך למכינה.

מספר המבקרים בשנת 2008 נאמד ב-25,600 .

מרכז צפרות עין אפק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז צפרות עין אפק, גליל מערבי. הוקם בשנת 2007 בשמורת עין אפק. יתרונו של בית הגידול הוא בנביעות המים בו במשך כל השנה. זהו בית הגידול הלח הכמעט יחיד בארץ שבו מצויים מים טבעיים באיכות טובה. סביב המרכז זורם נחל נעמן והתהוו ביצות טבעיות. בית גידול זה היווה מוקד משיכה לעופות מים וציפורי שיר.

באזור קיימים כאלפיים דונם של בריכות דגים המהוות מוקד משיכה למגוון רחב של ציפורים כמגלנים, שקנאים, חסידות, ברווזים למיניהם, עיט צפרדעים ואחרים. אל "שמורת אכזיב הימית", הסמוכה מתנהלות "שיירות" השחפיות בדרכן אל מושבות הקינון שלהן באיים שחף, נחליאלי ותכלת. באזור זה ניתן לפגוש במגוון עופות מים וחופמאים לאורך כל השנה.

מרכז הצפרות בעמק החולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הצפרות בעמק החולה כולל שני אתרי צפרות חשובים: שמורת החולה, המנוהלת על ידי רשות הטבע והגנים ואגמון חולה, המנוהל על ידי הקרן הקיימת לישראל.

המרכז מנהל את תחנת הטיבוע באגמון חולה. מטרות התחנה: לחקור את התופעות הקשורות בנדידת הציפורים, איכות בתי הגידול ומעקב אחרי מינים מקננים. מבנה תחנת הטיבוע הוקם באי במרכז אגמון חולה.

התחנה לחקר ציפורי עמק צרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הצפרות בעמק צרעה פועל באופן סדיר החל משנת 2008. פעילות המרכז היא מחקרית בעיקרה, ובמסגרתה מתבצעים טיבועים של ציפורי-שיר במגוון בתי גידול בעמק: שדות אספסת, פרדסים, מטעי זיתים, מאגר-ביוב ועוד. בשנת 2008 טובעו בעמק צרעה כ-14,000 ציפורים מעשרות מינים שונים.

פארק ראש ציפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פארק ראש ציפור

פארק ראש ציפור הוא פארק בפארק הירקון אשר משתרע על שטח בן 500 דונם. שמו של הפארק ניתן לו בשל המראה המתקבל ממבט אווירי על היער ועל הנחלים הנמצאים בו: הירקון ואיילון. פארק זה נחשב בפני צפרים רבים כ"ריאה ירוקה" בלב תל אביב, והוא מאוכלס בעצים רבים, ולמרות היותו חלק מפארק הירקון, אין ביער משטחי דשא, והתחושה של מי שמטייל בו היא של יער ירוק.

מרכזים מתוכננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוכנית להקים את המרכזים הבאים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרכז צפרות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]