מרים אביגל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בזמרת. אם התכוונתם ליו"ר מרכז הארגונים של יהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם, ראו מרים גז-אביגל.
מרים אביגל
לידה 25 באוקטובר 1936
תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באוקטובר 2016 (בגיל 79) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1955–2016 (כ־61 שנים)
עיסוק זמרת
סוגה מוזיקה עברית, שירי ילדים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים הד ארצי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרים ("מיקי") אביגל (25 באוקטובר 1936 - 21 באוקטובר 2016) הייתה זמרת ישראלית שהתאפיינה בקולה החם והצלול. הייתה בשיא הצלחתה בשנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 בזכות שני להיטים: "בדרך לתבור" ו"בת הדייג", וכמבצעת הראשונה של השיר "ערב של שושנים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב בשם מרים לאון, השלישית מארבעת ילדיהם של משה וקרולינה לאון, אשר עלו מסלוניקי שביוון, וגדלה בשכונת פלורנטין. כשהייתה בכיתה ב', ובשל המצב הכלכלי הקשה, הועברה לפנימיית "בית הילד" בתל אביב. כשסיימה את הלימודים בבית הספר העממי, נשלחה לפנימייה בבית הספר לגננות ולטכנאות נוף בפתח תקווה. בתקופה זו הגיע לפנימייה המורה למוזיקה עמנואל זמיר, שקיים מבחני קבלה ללהקה שביקש להקים בפנימייה וגילה את כישרונה של לאון. היא הצטרפה ללהקה ביחד עם ארבע תלמידות נוספות. הלהקה, שנקראה "בני תימן", הופיעה פעמים רבות ברחבי הארץ, בעיקר במעברות. במקביל, הופיעה גם בהרכב קטן שהקים זמיר בשם "נעורים".

באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 הציע זמיר ללאון לשיר דואט עם אחד הזמרים המצליחים באותה תקופה, שמשון בר-נוי, ובשנת 1955 הקליטה עמו שני שירים: "הבו לנו יין", ו"מים מים". כעבור זמן קצר הציג זמיר את אביגל לחברי "חבורת האש" – קבוצת לוחמים מימיה הראשונים של המדינה, שקיימה מפגשים חברתיים בסגנון הישן – שירה לאור המדורה (בין מנהיגיה היה סולימאן הגדול, אביו של יזהר כהן).

באחד מאירועים אלה פגשה לאון, שהייתה אז בת 19, את מי שיהיה לימים בעלה, בנימין ("בנג'ו") אביגל. השניים נישאו בשנת 1957. שנה לאחר מכן נולדה בתם הבכורה, עלומית. לרגל הולדתה כתבו ההורים שיר מיוחד: "בת הדייג" (את הלחן כתבה אביגל למילים של בעלה), שנכלל בתקליט שיצא בשנת 1959, ואשר כלל שיר נוסף, שזכה להצלחה רבה – "בדרך לתבור" (את מילות השיר כתב בנימין והוא הולחן על ידי ידיד המשפחה שלמה וייספיש). בעקבות שני השירים הללו, שהושמעו רבות ברדיו, הפכה אביגל לזמרת מבוקשת, וחברת הד ארצי הזמינה אותה להקליט שירי ילדים ושירי חגים.

לאחר שנות ה-60 של המאה ה-20 הפכה הזמרה לעיסוק משני אצל אביגל. היא החלה לעבוד בעבודה פקידותית, אך לא משכה ידה גם מהזמרה בהופעות במסגרות "חבורת האש", "מועדון זמיר", מועדון הזמר של שלמה שביט, וכן הופיעה מדי פעם כסולנית במסגרת חבורות זמר. לבני הזוג אביגל נולדו שלושה ילדים משותפים ובשנת 1974 התגרשו.

אף על פי שאביגל הפסיקה להקליט ולא הייתה באור הזרקורים, להיטיה הושמעו ברדיו לעיתים קרובות, ואף זכו לחידוש (למשל על ידי ירדנה ארזי שחידשה את "בת הדייג"). דורון נשר הפך את השיר לנעימת הנושא של התוכנית "ציפורי לילה" בגלי צה"ל. אביגל חייתה בזוגיות עם ברוך הראל. בשנת 2007 הפיקה חברת “הד ארצי” אלבום אוסף כפול, שכלל 67 משיריה, שלמעלה ממחציתם שירי ילדים וחגים.

מרים אביגל נפטרה באוקטובר 2016, ונטמנה בבית העלמין של גדרה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרים_אביגל&oldid=38469998"