מרטין שלאף
 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1953 (בן 70) וינה, אזורי הכיבוש באוסטריה  |
|---|---|
| מדינה |
אוסטריה |
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית |
| פרסים והוקרה |
אות הזהב לשירות העיר וינה |
  | |
מרטין (מרדכי) שלאף (בגרמנית: Martin Schlaff; נולד ב-6 באוגוסט 1953 בווינה) הוא יזם, איש עסקים ומיליארדר יהודי אוסטרי. בשנת 2008 נאמד הונו בלמעלה מ-3.15 מיליארד דולר, והוא מבעלי "בנק אוף אוסטריה". הוא מוכר בישראל בעיקר בעקבות קשריו עם מנהיגי המדינה ופרשיות שוחד שנקשרו בשמו.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלאף נולד למשפחה חרדית פולנית מחסידות באבוב, פליטת מלחמת העולם השנייה, שהתיישבה בווינה. נשלח להתחנך בישיבות בישראל, אך עם השנים התרחק מהדת, עובדה שהעכירה את יחסיו עם אביו האדוק. סיים לימודי תואר שני בכלכלה בלונדון.
אביו היה שותף בחברת רוברט פלצק AG שסחרה בעץ ובנייר בעיר וינה הנייטרלית, שהייתה קרקע פורייה למסחר בתקופת המלחמה הקרה. בהמשך רכש מרטין יחד עם אחיו הבכור, ג'יימס, את החברה והחל במסחר במזרח גרמניה. לפי ההיסטוריונית קריסטין מקרקיס, שלאף שיתף פעולה עם השטאזי וקיבל מארגון הביון את שם הקוד: "לנדגראף" (בגרמנית: אדון הארץ). בשנת 1998 קבעה ועדת חקירה של הבונדסטאג הגרמני, בין היתר, כי טרם נפילת חומת ברלין העבירה מדינת מזרח גרמניה לשלאף עשרות מיליוני מארקים דרך חשבונות מעבר בליכטנשטיין, בתמורה למוצרים שהיו תחת אמברגו מערבי. בסוף שנות ה-90 נתבע שלאף יחד עם שותפו השווייצרי קונרד אקרמן בבית משפט בשווייץ, בטענה כי קיבלו עשרות מיליוני מארקים ממזרח גרמניה בעסקה פיקטיבית, אך ב-2002 נדחתה התביעה על ידי בית המשפט והרשויות הגרמניות חויבו בתשלום הוצאות משפט של 1.9 מיליון פרנק שווייצרי. לאחר ניצחונו המשפטי טען שלאף בראיון כי "לא הייתי סוכן של השטאזי ולא היו לי איתם כל יחסים מיוחדים"[1].
היקף עסקיו של שלאף לוט בערפל מאחר שהוא אינו רשום כבעלים רשמיים בעסקיו הרבים באירופה ובארצות הברית, אלא רשום בהן כ"מנהל". שמו נקשר בין היתר לחברת הגז הרוסית גזפרום. על פי אתר "בלומברג" האמריקאי, חתם שלאף על הסכם שותפות עם קרן הסיכון EVERGREEN השותפה לחברת בריטיש גז, שקיבלה מידי הרשות הפלסטינית זיכיון לפעול להפקת גז בחופי עזה. שלאף שותף, יחד עם רשת המלונות קלאב הוטל, בבעלות של קזינו לוטראקי ביוון[2] ושל קזינו בבלגרד[3]. באפריל 2001 רכש מידי מיכאל צ'רנוי את חברת הסלולר הבולגרית מובילטל, בסכום של 1.1 מיליארד דולר[4].
בשנת 1994 רכש קרקע הנושקת לחוף הים, ברחוב גלי תכלת בהרצליה תמורת 7 מיליון דולר ובנה עליה וילה בשטח של יותר מ-2,000 מ"ר[5]. בשנת 2009 מכר את הבית לאיש העסקים זכי רכיב ב-24 מיליון דולר (בדצמבר 2010 מכר רכיב את הבית תמורת כ-145 מיליון ש"ח שהיו אז כ-40 מיליון דולר, מכירה שנחשבת לעסקת הנדל"ן היקרה בתולדות ישראל לבית פרטי)[6].
בשנת 1998 זכה בזיכיון של הרשות הפלסטינית להקמה ותפעול של קזינו ביריחו. הקזינו נפתח בספטמבר 1998, זכה להצלחה רבה והכנסותיו הגיעו לכ-15 מיליון דולר בחודש, בעיקר ממהמרים ישראלים. הקזינו נסגר כעבור שנתיים בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, לאחר שנפגע קשות מירי טנקים של צה"ל בתחילת האינתיפאדה באוקטובר 2001[7]. באפריל 2001, שופץ במהירות והיה מוכן להפעלה מחדש אך צה"ל אסר על כניסת אזרחים ישראלים לשטחי הרשות[8]. לאחר שנכשל בפתיחה מחדש של הקזינו ביריחו, הביא, בשנת 2003, לנמל אילת אוניית ההימורים מפוארת, במטרה להפעיל קזינו צף, אך לא קיבל אישור להפעלתו[9].
במסגרת קשריו עם מנהיגי לוב, טען כי סייע בשחרורן של חמש אחיות בולגריות שנעצרו בלוב באשמת הדבקת ילדים מקומיים באיידס, וכי היה שותף בשחרורו של הישראלי רפרם חדד, שנעצר בלוב בשנת 2010[10].
ב-2008 פרסם עיתון ה"טיימס" כתבת פרופיל אודותיו שבה כונה "האוליגרך היחיד באוסטריה", עם הון המוערך ב-4 מיליארד דולר. תדמיתו הציבורית כבעל קשרים חובקי עולם, וכנהנתן חובב נשים החי בראוותנות, הפכו אותו לדמות ידועה בישראל ובאוסטריה, שם הופיעה הדמות "מרטין שליק" בתוכנית טלוויזיה סאטירית המבוססת על דיוקנו.
שלאף הוא אספן אמנות. אוסף בבעלותו, שכלל כ-5,000 פריטי אמנות בעלי מוטיב אנטישמי שנוצרו בין השנים 1490–1946, נתרם על ידיו בשנת 1993 למוזיאון היהודי בווינה. כמו כן תרם מהונו למועדון הספורט היהודי הכוח וינה, שחבריו בתקופת השואה נשלחו למחנות ריכוז, ולמוזיאון פרויד בווינה[1].
קשריו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 2001 טען שלאף בריאיון ל"ידיעות אחרונות" כי הוא פועל באמצעות קשריו למיתון הימין הפוליטי בישראל, בין היתר על ידי ידידו אביגדור ליברמן. בשנת 2003 ניצל לטענתו את קשריו עם ראש הממשלה אריאל שרון על מנת לסייע בחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואוסטריה, שנותקו בשל הקמת הקואליציה עם הלאומן ירג היידר בשנת 2000[11][12].
לאורך השנים נקשרו לשמו פרשות שחיתות ושוחד וטענות כי קשריו נגועים בפלילים. בעקבות דו"ח מבקר המדינה משנת 2000, החלה בינואר 2003 משטרת ישראל בחקירת חשד לפיו אריאל שרון קיבל כסף משלאף עבור כיסוי הוצאותיו בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד, וזאת במסווה של הלוואה מסיריל קרן - ידידו של שרון ממלחמת העצמאות[13]. במהלך החקירה הועלו האשמות הן מצד הרשויות הישראליות והן מצד הרשויות האוסטריות על עיכובים הדדיים בזימון של שלאף לחקירה, וב-2010 החליטה המשטרה להעמיד לדין את שלאף, עבור מה שהוגדר על ידה כ"פרשת שחיתות מהחמורות שנחקרו ביאח"ה - העברות כספים של מיליוני דולרים למשפחת שרון"[14]. בשל הקושי לחקור את שלאף בווינה, כמו גם את שרון שנפל לתרדמת ב-2006, המליצה לבסוף המשטרה להגיש כתב אישום נגד בניו של שרון, גלעד שרון ועמרי שרון[15], ובינואר 2013 נסגר התיק כליל מחוסר ראיות[16].
באותה שנה (2003) פתחה המשטרה בחקירה נוספת, בחשד כי חברה בבעלותו של שלאף העבירה מיליוני שקלים לחברה קפריסאית שנשלטה בידי אביגדור ליברמן[17][18]. בדצמבר 2012 נסגר התיק מחוסר ראיות.
בשנת 2010 פרסם העיתון "הארץ" תחקיר שבו נטען כי בשנות ה-90 מימן שלאף במאות אלפי דולרים את הגנתו המשפטית של אריה דרעי, אשר ניהל את טקסי החתונה של ילדיו של שלאף. לפי התחקיר, העביר שלאף 50,000 דולר להגנתו של חברו אהוד אולמרט[19]. בין יתר האישים הישראלים שהוזכרו בתחקיר כבעלי קשרים אישיים, מדיניים או עסקיים עם שלאף היה אביגדור ליברמן, שלו סייע שלאף לגיוס ערבות של מיליון דולר מבנק וינאי בעבור מפלגת "ישראל ביתנו", לצורך קבלת קו אשראי בסכום זהה מבנק ישראלי[20], מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס, אשר ליווה פרויקטים עסקיים שהגה שלאף, וכן עורך הדין דב ויסגלס, שבשנות ה-90 קיבל משלאף 280 אלף דולר עבור ייעוץ ושדלנות שתאפשר את פתיחת הקזינו ביריחו, ששלאף היה שותף בהקמתו בשנת 1998[21].
באמצעות שותפו העסקי, איש השב"כ יוסי גינוסר, נוצרו גם קשרים קרובים בינו לבין יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ויועצו הכלכלי מוחמד רשיד. לפי תחקיר שפורסם ב"מקור ראשון" ביוני 2006, היה שלאף שותף פעיל בהקמתה של מפלגת קדימה[22].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הראשונה של שלאף הייתה סוזי ויזל, בתו של פרידריך ויזל, הבעלים של חברת רוברט פלצ'ק, הנמצאת כיום בשליטת שלאף, ולהם שלושה ילדים משותפים. אשתו השנייה הייתה אנדריאה, נוצריה שהתגיירה, ולהם שני ילדים, הזוג התגרש ב-2008 בהסכם מזונות בסך 315 מיליון דולר. אשתו הנוכחית היא ברברה קוניג, הזוג נישא ב-2009 בנישואים אזרחיים, לזוג ילד משותף[23].
במרץ 2010 נפטר אביו, חיים שלאף, והובא לקבורה בישראל. שלאף הגיש בקשה להגיע ללוויה מבלי להיחקר בישראל בפרשיות שוחד שונות, אולם משטרת ישראל דחתה את בקשתו והוא נמנע מלהגיע. בהלוויה השתתפו אביגדור ליברמן, אריה דרעי, יעקב ברדוגו, גלעד שרון וחיים רמון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהונתן ליס, גורמים במשטרה: אם מרטין שלאף יגיע לארץ הוא יובא לחקירה, באתר הארץ, 3 באפריל 2010
- חנה קים, הכל נשאר במשפחה, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2003
- רותי אברהם, פרשת ליברמן מסתעפת - גם מרטין שלאף קשור, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 בינואר 2008
- אין כמו גירושים מאוליגרך: עלות הגירושים של מרטין שלאף מאשתו - 315 מיליון דולר, באתר גלובס, 30 במרץ 2008
- אלדד יניב, האיש שיש לו הכל: נשים, יין יקר וליברמן, באתר וואלה!, 19 בדצמבר 2013
תחקיר נרחב באתר הארץ, ספטמבר 2010
- הדף הראשי של התחקיר עם לינקים לכתבות מרכזיות - הזרועות הארוכות של שלאף, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2010
חלקים נוספים
- גידי וייץ, תחקיר "הארץ": ראשי השלטון בישראל קיבלו מיליונים מאיש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2010
- שלאף מטיס את השוטרים האוסטרים לקזינו המצליח בעיר הדקלים, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2010
- שלאף מעיד בפרשת השחיתות הכלכלית החמורה בתולדות אוסטריה, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2010
גידי וייץ, סוף לפרשות שלאף: איל ההון יוכל לבוא לישראל מבלי שייחקר, באתר הארץ, 11 ביולי 2014- אריק וייס ושרה לייבוביץ' דר, קשריו של מרטין שלאף עם השטאזי, באתר nrg (מעריב), 8 ביולי 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 גידי וייץ, הבונדסטאג: שלאף משתף פעולה עם השטאזי, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
- ^ שי שלו, קזינו אוסטריה הזרימה 74 מיליון אירו לבעלי קזינו לוטראקי כהלוואה לחברה משותפת, באתר גלובס, 21 באוגוסט 2003
- ^ ענת ציפקין, בלעדי ל"כלכליסט": לאן נעלמו 42 מיליון יורו שהועברו לקזינו אוסטריה?, באתר כלכליסט, 16 בדצמבר 2009
- ^ ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל, פסק דין מ-4 ביולי 2010, סעיפים 3, 13
- ^ דליה טל, בעל הקזינו ביריחו רצה מי ים בבריכה, עיריית הרצליה סירבה, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2001
- ^ עירית אבישר, עינת פז-פרנקל, טדי שגיא רכש הבית היקר בישראל מידי זקי רכיב, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2010
- ^ שרה ליבוביץ-דר, ההימור נכשל, באתר הארץ, 23 במאי 2001
- ^ הקזינו ביריחו שופץ ומוכן להפעלה, באתר גלובס, 15 באפריל 2001
- ^ אילן נחשון, התירוץ: להציל את כלכלת אילת, באתר גלובס, 13 באפריל 2004
- ^ ברק רביד, אזרח ישראלי-תוניסאי שנעצר בלוב, שוחרר לאחר חמישה חודשים בכלא, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2010
- ^ אסף אוני, כשמפלגת החירות האוסטרית פגשה את הימין הישראלי, באתר גלובס, 28 ביולי 2018
- ^ דניאל סובלמן, ישראל הודיעה על חידוש היחסים עם אוסטריה, באתר הארץ, 28 ביולי 2003
- ^ חן מענית, המשטרה צפויה להמליץ להעמיד לדין את גלעד ועמרי שרון בפרשת סיריל קרן, באתר גלובס, 17 ביוני 2010
- ^ גידי וייץ, שלאף מוצא חבר בחוות שקמים, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
- ^ תומר זרחין, גידי וייץ, מסלול הכסף שעבר על פי החשד ממרטין שלאף למשפחת שרון, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
- ^ עפרה אידלמן, סגירת תיק סיריל קרן לדור מודה: ההסבר למיליונים שהועברו לגלעד שרון אינו סביר, באתר הארץ, 16 בינואר 2013
- ^ משרד מבקר המדינה, דין וחשבון על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת החמש-עשרה ולראש הממשלה, באתר הכנסת
- ^ ynet, פרשה חדשה: השר ליברמן נחקר בחשד לשחיתות, באתר ynet, 28 באוגוסט 2003
- ^ גידי וייץ, תחקיר "הארץ": ראשי השלטון בישראל קיבלו מיליונים מאיש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2010
- ^ גידי וייץ, תחקיר "הארץ": מרטין שלאף סייע לליברמן לגייס ערבות של מיליון דולר ל"ישראל ביתנו" עם הקמתה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
- ^ גידי וייץ, הזרועות הארוכות של שלאף, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2010
- ^ מרטין שלאף והשחיתות בפוליטיקה הישראלית
- ^ ראובן לייב, בלעדי: מרטין שלאף מתחתן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 במאי 2008