מרד 1698
מרד 1698 (ברוסית: Стрелецкий бунт 1698 года) היה מרד יחידות צבאיות במוסקבה שהתרחש במהלך שלטונו של פיוטר הגדול.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1698 הופיעו במוסקבה 175 חיילים שערקו מהיחידות שהשתתפו במערכות אזוב. בהתאם לטענותיהם הם הושארו תקופה מסוימת באזוב אך הובטח להם שבשנת 1697 הם יוחזרו לבירה. במקום זאת, הם נשלחו לעיר שדה. ניסיון שלטונות העיר לעצור אותם לא הצליח. הם יצרו קשר עם נסיכת סופיה שהייתה עצורה במנזר נובודוויצ'י. באפריל 1698 הצליחו חיילי היחידות נאמנות לשלטון לגרום לחיילים המורדים לעזוב את העיר והם חזרו ליחידותיהם. התסיסה נמשכה וב-6 ביוני מרדו החיילים במפקדיהם, בחרו בנציגות והחלו להתקדם למוסקבה. המורדים, שכוחם הגיע לכ-4,000 איש, רצו להכריז על נסיכת סופיה כצארינה, ואם תסרב, התכוונו להציע את השלטון לוסילי גוליצין שהיה בגלות במחוז ארכנגלסק. השלטונות שלחו יחידות צבא נאמנות ובקרב שהתרחש ב-18 ביוני הובסו המורדים.
הוצאות להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חודש יוני 1698 הוציא להורג אלכסיי שאין, שהיה המפקד הצבאי העליון, כ-130 מורדים. כ-2,000 מורדים פוזרו לערי שדה שונות ולמנזרים.
ב-25 באוגוסט 1698 חזר פיוטר הגדול למוסקבה מאירופה. הוא החליט על ביצוע חקירה מחודשת. במהלך התקופה עד לפברואר 1699 הוצאו להורג כ-1,200 חיילים מהיחידות המורדות. בהתאם להוראת הצאר, היו בויארים ופקידי שלטון בכירים צריכים להשתתף בהוצאות להורג באופן אישי. לפי עדויות, נהרגו חלק מהנידונים על ידי פיוטר הגדול בעצמו.
חלק מהוצאות להורג בתלייה בוצעו מול חלונות החדר בה התגוררה נסיכת סופיה. כתוצאה מהמרד, היא הוכרחה להתנזר.
בסופו של דבר פוזרו כל היחידות הצבאיות המורדות. משפחות החיילים המורדים הוצאו ממוסקבה ורכושם נלקח לטובת המדינה. החקירות וההוצאות להורג נמשכו עד לשנת 1707.
