מרדף פלשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדף פלשת
הסתערות גדודי הפרשים של דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי על אל-מע'אר ב-13 בנובמבר 1917
הסתערות גדודי הפרשים של דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי על אל-מע'אר ב-13 בנובמבר 1917
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך 7 בנובמבר 191716 בנובמבר 1917 (10 ימים)
קרב לפני קרב תל א-שריעה
קרב עזה השלישי
קרב אחרי כיבוש ירושלים
צליחת מעברות הירקון
מקום שפלת יהודה ומישור החוף הדרומי
עילה הדיפת הטורקים צפונה
תוצאה ניצחון לבריטים
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד
הודו הבריטיתהודו הבריטית הודו הבריטית
.

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית

מפקדים
כוחות
אבדות

כ-6,000

כ-10,000

מרדף פלשת מתייחס לסדרה של קרבות שהתחוללו בין חיל המשלוח המצרי והצבא העות'מאני במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. המרדף החל ב-7 בנובמבר 1917, מייד לאחר פריצת קו ההגנה הטורקי בקרב תל א-שריעה ובקרב עזה השלישי והסתיים ב-16 בנובמבר 1917 עם כיבוש יפו. הפעילות הצבאית התבצעה לרוחב כל החזית בין הרי יהודה, במזרח, וחופי הים התיכון, במערב, והפיקוד הבריטי שלח למערכה זו 3 דיוויזיות רכובות ו-2 דיוויזיות רגלים.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון הבריטים בכיבוש עזה במהלך קרב עזה הראשון (26 במרץ 1917) וקרב עזה השני (19 באפריל 1917) גיבשו הבריטים תוכנית לעקיפת קווי ההגנה החזקים של עזה על ידי העברת כוחות מהירה מזרחה וכיבוש באר שבע שם היה קו ההגנה חלש יותר. תוכנית זו יצאה אל הפועל ב-31 באוקטובר 1917 אז נכבשה באר שבע.

הרצון של הפיקוד הבריטי לנצל הישג זה מיידית על ידי המשך תנועת הכוחות צפונה לא צלח. שילוב של קו הגנה שני חזק, שבנו הטורקים מצפון לבאר שבע ומחסור חמור במי שתייה הביא את הבריטים לשבוע קרבות סביב תל חווילפה שנמשך מ-1 בנובמבר 1917 עד ב-5 בנובמבר 1917 והסתיים בכישלון התוכנית לפריצה צפונה.

מצב זה הביא להתווית תוכנית משמעותית יותר לפריצת קו ההגנה הטורקי על ידי כיבוש מרכזו של הקו בתל א-שריעה. תוכנית זו יצאה לפועל ב-6 בנובמבר ובמהלך קרב תל א-שריעה ותל הוריירה נפרץ קו ההגנה בין עזה להרי יהודה. כיבוש התל הביא לתחילת נסיגת הכוחות הטורקים מעזה ובקרב עזה השלישי נכבשה עזה.

הפיקוד הבריטי רצה לנצל את הנסיגה הלא מסודרת של הכוחות הטורקים והורה לכוחותיו להתקדם צפונה לכל רוחב הגזרה[1].

הטופוגרפיה של האזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הפעולה של מרדף פלשת מתאפיין בשטחים פתוחים המבותרים בנחלים היורדים מהרי יהודה וזורמים מערבה לים התיכון (ואדי אל חסי, ואדי סוכרייר, נחל שורק, נחל רובין, נחל האלה ועוד.). מבנה זה איפשר תנועה מהירה של הבריגדות הבריטיות הרכובות אולם במספר מקרים חציית הנחלים חייבה בניית גשרים זמניים.

המחסור במים, שהיווה בעיה מרכזית במערכה בדרום הארץ, המשיך להוות אתגר לכוחות אולם נפתר חלקית בעזרת מקורות מים שנמצאו בגזרת הלחימה.

הכוחות המעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שעמדו לרשות הבריטים 3 קורפוסים עם 10 דיוויזיות, רק 5 דיוויזיות היו ערוכות להילחם[2]:

הכוחות העות'מאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלכי הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדף פלשת - מהלך הקרבות
תאריך קורפוס המדבר הרכוב הקורפוס ה-20 הקורפוס ה-21
7 בנובמבר 1917 דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי התקדמה לאורך מסילת הרכבת מבאר שבע לואדי צראר עד תחנת הרכבת עמידאת[3] ובמקביל רדפה אחרי הכוחות הטורקים הנסוגים מתל חווילפה. • השלמת כיבוש תל א-שריעה וסביבותיו. הדיוויזיה ה-52 התקדמה לאורך חוף הים ו-2 בריגדות חצו, לקראת סוף היום, את ואדי א-חאסי.
• הדיוויזיה ה-54 השתלטה על ביצורי עזה
• בריגדת הפרשים של הקורפוס כבשה את בית חאנון.
8 בנובמבר 1917 • יחידות של הבריגדה הרכובה הרכובה ה-5 (מדיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית), נקראו לעזרה על ידי הדיוויזיה ה-60 והסתערו על סוסיהם על מתחם הארטילריה שבהוג', כבשו אותו ולקחו שלל 11 תותחים, 4 מכונות ירייה ו-70 שבויים טורקים. הדיוויזיה ה-60, לאחר כיבוש תל א-שריעה, המשיכה בהדיפת הטורקים צפונה עד שנעצרה בקרבת הוג' מאש תותחים טורקים והזעיקה לעזרה את דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי של קורפוס המדבר הרכוב. • 2 בריגדות של הדיוויזיה ה-52 כבשו את "רכס הנקניק", שמצפון לואדי א-חאסי. רכס אסטרטגי זה חלש על הכביש ומסילת הרכבת צפונה ולכן תוגבר בכוחות טורקים חזקים. הרכס נכבש לאחר 4 התקפות במחיר של כ-700 נפגעים.
9 בנובמבר 1917 דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק כבשה את אל-מג'דל, בית דראס ואיסדוד.
1011 בנובמבר 1917 • בריגדת הגמלים הקיסרית בלמה התקפת נגד של הארמייה ה-7 הטורקית בגזרת תל נג'ילה.
• דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית התקדמה מהוג' כבשה את אזור עיראק אל-מנשייה ואל-פאלוג'ה.
דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק חצתה את ואדי סוכרייר ב-2 נקודות כשכח אחד חוצה האזור שפך הנחל (תל יונס ותל מור) וכח שני הקים גשר בקרבת גשר עד הלום[4].
כוחות הקורפוס הושארו מאחור:
הדיוויזיה ה-53 הגנה על עמדותיה בגבעות שמצפון לבאר שבע.
הדיוויזיה ה-60 נשארה בהוג'
• הדיוויזיות ה-10 וה-74 נשארו מאחור בכארם (נחל הבשור).
• הדיוויזיות ה-52 וה-75 התקדמו, תוך לחימה, לאזור בית דראס-איסדוד. הדיוויזיה ה-52 נלחמה כנגד כוחות טורקים שהתבצרו על הגבעות בקרבת מושב עזריקם
הדיוויזיה ה-54 נשארה בעזה.
12 בנובמבר 1917 דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית נלחמה כנגד התקפת נגד טורקית מדרום לתל א-ספי (שלייד כפר מנחם)
• הבריגדה ה-5 מהדיוויזיה הרכובה "יומנרי" נשלחה לסייע לדיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית לבלום את מתקפת הנגד הטורקית.
הדיוויזיה ה-52 נלחמה נגד עמדות טורקיות בכפר ברקה (על הגדה הצפונית של נחל האלה, מדרום לגן יבנה) וב"גבעה החומה" (קיבוץ חצור), עמדה במתקפת נגד טורקית ולבסוף הביסה את הטורקים במחיר של כ-400 נפגעים.
13 בנובמבר 1917 דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי כבשה את יבנה. בהמשך השתתפה הבריגדה הרכובה ה-6, של הדיוויזיה, בקרב על גבעות מע'אר. בקרבות אלו נפגעו כ-130 מחיילי הדיוויזיה. • הדיוויזיה ה-75 כבשה את קסטינה ותל א-תורמוס (מדרום למושב ערוגות) ונלחמה במסמיה.
• הדיוויזיה ה-52 כבשה את "בשית" (מושב עשרת). בהמשך כבשה הדיוויזיה את כפר קטרה, קובייבה וזרנוגה והשתתפה בקרב על גבעות מע'אר. בקרבות אלו נפגעו כ-500 מחיילי הדיוויזיה.
14 בנובמבר 1917 דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית כבשה את תחנת הרכבת ב"א-טינה" (לייד כפר מנחם).
• בריגדת ניו זילנדדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) לחמה בקרב עיון קרא וכבשה את אזור נס ציונה.
• הדיוויזיה ה-75 כבשה את תחנת הרכבת ואדי צראר (תחנת הצומת).
15 בנובמבר 1917 דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית נערכה לכבוש את לטרון.
דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק כבשה את רמלה ולוד
דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי ערכה קרב בכפר אבו שושא (מדרום לתל גזר) כנגד כוחות מאסף טורקים[5].
16 בנובמבר 1917 דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית כבשה לטרון.
• בריגדת ניו זילנדדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) כבשה את יפו.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשרת הימים שחלפו מפריצת קו ההגנה הטורקי בתל א-שריעה ובעזה, לחמו 5 דיוויזיות בריטיות בסדרה של קרבות שהביאו לנסיגת הכוחות הטורקים צפונה ומזרחה ולתקיעת טריז בין הארמייה הטורקית השמינית שנסוגה עד מעבר לנחל הירקון, ובין הארמייה הטורקית השביעית שנסוגה לשיפולי הרי יהודה. התקדמות זו איפשרה, במהלך דצמבר, להוציא לפועל את צליחת הירקון (ב-20 בדצמבר 1917) ואת כיבוש ירושלים (9 בדצמבר 1917).

היקף האבדות של הכוחות הבריטים עלה על 6,000 חיילים.

הנצחת קרבות "מרדף פלשת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחת מרדף פלשת על בריכת המים של מושב עזריקם בקרבתו התחוללו קרבות
  • את הקרבות שהתחוללו ביער עזריקם, בכפר ברקה, וב"גבעה החומה" מנציחים לוחות זיכרון שהותקנו על בריכת המים של עזריקם[6].
  • קרב עיון קרא, שניהלה הבריגדה הניו זילנדית, מונצח ב-3 אתרים:
    • בתחום קריית החינוך של העיר נס ציונה הוקמה אנדרטה המנציחה את חללי הקרב הניו זילנדיים. הרחוב העולה לגבעה נקרא "מעלה הפרשים הניו זילנדים".
    • במתחם המסחר "מעוין שורק" (מתחם איקאה מדרום לראשון לציון) הוצבה אנדרטה להנצחת חיילי חטיבת הרגלים הרכובה הניו זילנדית שנפלו בקרב.
    • ב"גבעת התור", שבצפון נס ציונה, הוקם מצפור ובו אנדרטה המספרת את סיפור הקרב ומנציחה את זכרם של הלוחמים שנפלו בו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המטרה העיקרית הייתה לחסום את הכוחות הנסוגים מעזה ולקחת אותם בשבי
  2. ^ שאר הדיוויזיות היו חסרות ציוד ומים או הושארו כעתודה להחזקת השטחים שנכבשו מידי הטורקים
  3. ^ חירבת עמודיה לייד מושב שדה צבי
  4. ^ כיבוש הגישה לים איפשר לאוניות הבריטיות לפרוק אספקה, בשפך הנחל, עבור הכוחות הלוחמים
  5. ^ בקרב זה נהרג ניל פרימרוז, בן למשפחת רוטשילד
  6. ^ נתנאל אלדה, 100 שנים לאחר המלחמה חורשת עזריקם מתעוררת לחיים, באתר "ישובניק נט", 10 בנובמבר 2017