מרדכי שניר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי שניר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1894 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1961 (בגיל 67 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרדכי שניר (קושניר) (18947 בדצמבר 1961) היה סופר וחוקר העלייה השנייה, מהוגי הדעות של תנועת העבודה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבאלטה, אוקראינה, לשיינדל ודוד קושניר. היה אחיו של שמעון קושניר, סופר ופעיל ציוני ואביו של טוביה קושניר. בשנת 1904 עלה אביו לבדו לארץ ישראל, וכעבור מספר חודשים עלתה האם עם ששת ילדיה ובהם מרדכי. במשך תקופה הם התגוררו ביהודיה, וכעבור זמן עברו לפתח תקווה. הוא למד בבית הספר החקלאי, ובין חברי כיתתו הייתה אסתר ראב, עמה שמר על קשרי ידידות.

לאחר מותו העלתה ראב זיכרונות מימי ילדותה וכתבה על שניר:

כולו עמקות, טהרת-נפש ומטען יהודי עשיר: נער צעיר, חיוור, בעל עיניים נפלאות – התרשמתי ממנו; בדור ההוא היינו כולנו 'ילדים מתבגרים לפני זמנם', אך לא היה בין בני המושבה הנאים והזקופים אחד שהיה קרוב לרוחי כמרדכי; הוא דיבר איתי על החסידות, סיפר לי על ברנר וגורדון, קרא לי מאמרים מתוך 'הפועל הצעיר', העלה בדחילו את דת-העבודה למרומי חיי, והכניס את כולי ורובי בסוד קדושת תנועת העבודה.

"דבר הפועלת", אדר א' תשכ"ב, פברואר 1962

שניר היה מקורב לקבוצת החלוצים והפועלים שהתגוררה בעין גנים, ובהם א. ד. גורדון ויוסף חיים ברנר. הוא תיעד את רצח ברנר וחבריו וטען כי לא נעשה די כדי להצילם. את הדברים פרסם בקובץ "אהל" ובספרו "בתחום הימים" שיצא בהוצאת "עם עובד" בשנת 1954. הוא גם כינס אסופת זיכרונות על ברנר והוציאם לאור בשנת 1943. מהדורה מורחבת יצאה בשנת 1971, עשור לאחר מותו, ובשנת 1991 יצא קובץ השלמות על ידי אורי ברנר ויצחק כפכפי.

שניר הוציא גם אסופת זיכרונות על רחל המשוררת ועל ברל כצנלסון. כמו כן ערך את ספרו של כצנלסון "הסולם אל החזון", שיצא בשנת 1946.

במשך שנים היה מנהל ארכיון תנועת העבודה. פרסם מאמרי הגות ופובליציסטיקה על תנועת העבודה ועל דור העלייה השנייה. בשנת 1959, שנתיים לפני מותו, הוציא את הספר "בני הדור ומוריו" על דור המייסדים של תנועת הפועלים.

ב-1961 זכה שניר בפרס ההסתדרות לספרות[1][2][3][4]

שניר נפטר ב-7 בדצמבר 1961[5] ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק.[6]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתחום הימים, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1954
  • יוסף חיים ברנר: מבחר דברי זכרונות, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943
  • רחל ושירתה: מבחר דברי זכרונות והערכות, 1946
  • על ברל כצנלסון: זכרונות ודברי הערכה, הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל, 1952
  • בני הדור ומוריו, 1959
  • דוד רמז: איש החזון והמעשה, הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל, 1962
  • דברים שלא בעיתם, ילקוט אחדות העבודה, 1970

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ו', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, 1974, עמודים 232-235

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]