מרדכי קפלן

מרדכי קפלן
	מרדכי קפלן, 1915
לידה	11 ביוני 1881; שווינציאן, Sventsyansky Uyezd, האימפריה הרוסית
פטירה	8 בנובמבר 1983 (בגיל 102); ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	האימפריה הרוסית, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קולומביה; הסיטי קולג' של ניו יורק; בית המדרש לרבנים באמריקה ;
מעסיק	Jewish Center, בית המדרש לרבנים באמריקה
תפקיד	רב
השקפה דתית	יהדות אורתודוקסית, יהדות קונסרבטיבית, יהדות רקונסטרוקטיבית

ערך זה עוסק ברב, מנהיג והוגה דעות יהודי-אמריקאי. אם התכוונתם למו"ל, ראו מרדכי קפלן (מו"ל).

מרדכי מנחם קפלן (11 ביוני 1881 – 8 בנובמבר 1983) היה רב, מנהיג והוגה מרכזי ביהדות ארצות הברית במאה ה-20, מייסד הזרם הרקונסטרוקציוניסטי ביהדות. קפלן היה נטורליסט שראה במורשת היהודית את תרבותו של העם ולא פרי השפעה אלוהית כלשהי, והטיף לדבקות בקהילה, בעם ובמסורת כעניין של הכרה והשתייכות ולא של מילוי חובה דתית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפלן נולד בליטא ב-11 ביוני 1881 לישראל ולחיה קפלן. בגיל שמונה, הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית, נשלח לישיבות בניו יורק ובמקביל למד בבית ספר ציבורי. קפלן זכה לחינוך מסורתי אך פתוח^[1]. אביו, ישראל קפלן, היה דיין ונקרא לכהן כראב"ד ניו יורק תחת הרב יעקב יוסף (חריף). למד למשך זמן קצר בישיבת עץ חיים במנהטן. קפלן רכש השכלה כללית בסיטי קולג' של ניו יורק החל משנת 1895 ובאוניברסיטת קולומביה החל משנת 1900^[2]. בקולומביה למד פילוסופיה, סוציולוגיה וחינוך, וקיבל תואר מוסמך אוניברסיטה ודוקטור. במהלך לימודי הפילוסופיה בקולומביה הוא כתב תזה בנושא תורתו המוסרית של הפילוסוף התועלתני האנגלי הנרי סידג'וויק (אנ'). בין מוריו היו פליקס אדלר והסוציולוג פרנקלין הנרי גידינס (אנ')^[3]. במקביל ללימודיו האקדמיים למד בין השנים 1893 ו-1902 בסמינר היהודי התאולוגי (JTS), אז מוסד צעיר לימים שהיה קרוב יותר לזרם האורתודוקסי. ב-1908 הוא נישא ללנה רובין ובמהלך ירח הדבש שלהם, הם נסעו לליטא, שם נבחן וקיבל את סמיכתו מהרב יצחק יעקב ריינס^[4]. קפלן כיהן כאחד הרבנים בקהילת ישורון (אנ') בניו יורק עד 1909^[5]^[1]. דעותיו לא התאימו לקהילת בית הכנסת האורתודוקסי^[5]. בשנת 1912 היה ממקימי רשת בתי הכנסת "ישראל הצעיר" של היהדות האורתודוקסית-מודרנית, לצד הרב ישראל פרידלנדר.

קפלן חש בהדרגה עוד קודם התרחקות פנימית ממסגרות האמונה וההלכה. הוא נענה להזמנתו של שניאור זלמן שכטר, חוקר הגניזה הידוע שהקים מחדש את הסמינר התאולוגי לרבנים (JTS) וביקש לכלול בו אף אגף להכשרת מורים. קפלן קשר את גורלו עם המוסד הזה, שהפך למוסד המרכזי של היהדות הקונסרבטיבית בארצות הברית ונהיה לאחד מבכירי המורים בו, אולם בשלב מסוים החליט לעזוב את המוסד והקים בפילדלפיה את בית המדרש הרקונסטרוקציוניסטי שנהיה למרכזה הרוחני של התנועה ליהדות רקונסטרקציוניסטית^[6].

קפלן המשיך לשמור מצוות^[7] גם לאחר ההתרחקות מהזרם האורתודוקסי ואף הקונסרבטיבי^[8].

מרדכי קפלן נפטר בגיל 102, ב-8 בנובמבר 1983. בתו, ג'ודית, מוזיקאית וחוקרת מוזיקה יהודית, נישאה לתלמידו וממשיך דרכו, עירא אייזנשטיין.

הגותו הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותו של קפלן, שבעצם הביאה ליציאתו מבין כותלי ה-JTS מתאפיינת בראיית היהדות כציוויליזציה שלמה. הדיון בתרבות היהודית הוא בכלים חילוניים: סוציולוגיים, היסטוריים, תרבותיים אולם תכניה של התרבות הזו הם דתיים. מלכתחילה לא התכוון קפלן ליצור תנועה נפרדת, אלא קיווה שהתנועה ליהדות מסורתית כולה תאמץ את רעיונותיו. הפילוסופיה שלו סטתה באופן קיצוני מהאידאולוגיה של היהדות המסורתית. היהדות המתחדשת הייתה האגף הדתי הליברלי של התנועה המסורתית עד שקפלן וחסידיו הקימו תנועה נפרדת בתחילת שנות ה-60. אף על פי שקפלן עמד בראש תנועה קטנה בצפון אמריקה, הייתה לו השפעה עמוקה על אופי היהדות במאה ה-20^[9]^[6].

קפלן חולל מהפכה בחשיבה היהודית באמריקה בשנת 1934 עם פרסום ספרו הראשון "היהדות כציוויליציה" (Judaism as a Civilization). בספר זה הגדיר את היהדות כ"ציוויליזציה דתית מתפתחת". תפיסת היהדות שלו כללה שפה, ספרות, תרבות, מנהגים ונורמות חברתיות וכן אידיאלים חברתיים, בד בבד עם היסטוריה וגורל משותפים ליהודים ברחבי העולם. למרות מגוון אמונותיהם של קבוצות שונות ברחבי העולם ודרכיהם השונות לקיום המצוות ומנהגים רבים, הוא האמין שהיהודים הם קבוצה על-לאומית - שהם עם ולא קבוצה דתית בלבד. לכן הציונות תפסה מקום מרכזי בפילוסופיה שלו. הוא לא שלל את החיים בגולה אבל סבר שעם ישראל בתפוצות חיים "בשתי ציוויליזציות". הוא גם קרא לעם היהודי בתפוצות להקים קהילות מאורגנות שימלאו את צורכיהם של היהודים בלי הבדל בין הזרמים^[10].

היהדות היא תרבות מסוג מיוחד - זוהי תרבות דתית המאופיינת על ידי רעיון הברית העומד בבסיסה והמחויבות של פרטיה לחיי תורה ומצוות. אולם מחויבות זו היא מחויבות של פרטים אוטונומיים הלומדים את תכניה של תרבותם ומכריעים לקיימם מתוך רצון חופשי. לפי דעתו של קפלן הדת הייתה המקור לאתיקה ולערכים היהודיים וכן למנהגים ולטקסים. היא הייתה החוליה הקושרת קשר היסטורי, רגשי ואפילו גאוגרפי בין היהודים.

תאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג הדת היה תמיד מרכזי בחשיבה של היהדות המתחדשת. קפלן האמין, כי לאור ההתקדמויות בפילוסופיה, במדע ובהיסטוריה, יהודים מודרניים אינם יכולים להמשיך ולדבוק בהרבה מהטענות התאולוגיות המסורתיות של היהדות. התאולוגיה הפילוסופית הנטורליסטית של קפלן נחשבת כווריאציה של הפילוסופיה של ג'ון דיואי. הנטורליזם של דיואי איחד בין אמונות אתאיסטיות לטרמינולוגיה דתית על מנת לבנות פילוסופיה מספקת מבחינה דתית לאלה שאיבדו את אמונם באמונה המסורתית.

כמו כמה מההוגים היהודים בימי הביניים, קפלן טען כי אלוהים אינו ישות אישית, וכי התיאורים האנתרופומורפיים של אלוהים הם, במקרה הטוב, מטאפורות לא מושלמות. התאולוגיה של קפלן אף טוענת כי האל הוא הסכום של כל התהליכים הטבעיים שמאפשרים לאדם למצות את עצמו. קפלן כתב כי "להאמין באל פירושו לדעת בוודאות כי גורלו של האדם הוא להתעלות מעל לפרא, ולהסיר כל סוג של אלימות וניצול מהחברה האנושית". לא כל הכתבים של קפלן בנושא זה הם עקביים; העמדה שלו השתנתה במידה מסוימת במשך השנים, וניתן לחלק בין שתי תאולוגיות שונות בקריאה זהירה. הראייה שבדרך כלל משויכת לקפלן היא זו של הנטורליזם הטהור, בדומה לדיואי, שבוקרה על כך שהיא משתמשת בטרמינולוגיה דתית לכסות על עמדה לא-תיאיסטית (אם לא אתאיסטית). אולם קיים גם צד שני בתאולוגיה של קפלן, שמבהיר כי לעיתים הוא האמין שיש לאל קיום אונטולוגי, באופן עצמאי ואמיתי, בנפרד מאמונות בני האדם. בתאולוגיה זו, קפלן עדיין דוחה חלק מהצורות הקלאסיות של התאיזם וכל אמונה בנסים, אך הוא מחזיק בעמדה שהיא במידה מסוימת נאו-אפלטונית.

החרם ושריפת הסידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 ביוני 1945, התכנסו 200 איש מאיגוד הרבנים האורתודוקסים של ארצות הברית וקנדה, רבנים ופעילים, והכריזו חרם נגד קפלן^[11], בעקבות הסידור 'סדר תפילות לשבת' שהוציא באותה שנה. במהלך האירוע נשרף הספר בידי אחד הנוכחים^[6], כחלק מהטקס^[12]^[13]. הסיבה לחרם הייתה בראש ובראשונה התנגדות לתפיסת עולמו של קפלן והיותו דמותו מובילה ב־JTS. אך, גם העובדה שלסידור, בו הופיעה ההקדמה של קפלן, הייתה כריכה של סידור מסורתי והרבנים חששו שיתבלבלו וישתמשו בו. האירוע עורר הדים רבים בקהילות היהודיות ומחוצה להן. ב-15 ביוני, הניו יורק טיימס פרסם כתבה על האירוע^[12].

הגותו הציונית לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי קפלן היה ציוני נלהב. הוא סבר שרק הציונות וישראל יוכלו להעניק משמעות ליהודי המודרני שאינו חי עוד בקהילה יהודית אורגנית. הוא היה אחד ממייסדי תנועת הנוער "ישראל הצעיר". הוא היה מראשוני התומכים בארגון "נשות הדסה" בגלל פעילותו בישראל. בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-20, הוא סייע לחיים ויצמן לגייס כספים לקרן היסוד בעיר ניו-יורק. הוא הרצה בלי הרף וכתב על הצורך של כל היהודים האמריקנים להיות מעורבים בפעילויות ציוניות. היה פעיל בארגון ציוני אמריקה (ZOA) בשנות ה-20 ובראשית שנות ה-30. בשנת 1937 ניסה לעלות לישראל והיה הפרופסור הראשון ל"יסודות החינוך" באוניברסיטה העברית בירושלים, שבעקבותיו ראה אור (בעברית בלבד) ספרו "האמונה והמוסר". אחרי הפרעות בארץ בשנת 1939 חזר קפלן לארצות הברית, אבל מעולם לא נטש את ישראל או הציונות. הוא כתב ספר על השינויים הדרושים בתנועה הציונית בשנת 1955 "לחידוש פני הציונות" (A New Zionism) שתורגם לעברית בשנת 1959. לעיתים קרובות ביקר בארץ והרצה לפני מגוון רחב של קבוצות ולבסוף התיישב בירושלים בשנת 1973. קפלן טען שכל עוד לא יהיה פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני לא תוכל להתקיים במדינת ישראל חברה נאורה^[8].

פעילותו הקהילתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1902 הוא הגה והקים את המרכז הקהילתי היהודי הראשון במנהטן ניו יורק^[1] ויצר את התפיסה של יהדות כתרבות מתפתחת, ואפשר ליצוק משמעויות חדשות לתכנים יהודיים במרכזים הקהילתיים^[6] כן, פיתוח את התפיסה של בית הכנסת כמרכז לפעילות תרבותית^[7]. ב-1922 ערך קפלן את טקס בת המצווה הראשון לבתו, יהודית. זה היה טקס בת המצווה הראשון שהתקיים בבית כנסת וכלל קריאה בהפטרה וברכה לפני הקהל. חלק מבנות המשפחה המורחבת של קפלן התנגדו לטקס, וקפלן עצמו לא ידע בדיוק מה הוא יכלול עד יום לפני האירוע. קפלן תמך בשוויון בין נשים לגברים לאורך כל עשייתו הציבורית^[14].

חיבוריו המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו בעברית:

מרדכי מ. קפלן, ערכי היהדות והתחדשותם, ירושלים, 1939; מהדורה שנייה: ירושלים: מרכז מרדכי מ. קפלן על ידי ראובן מס, תשס"ג (הקדמה: אליעזר שביד).
מרדכי מ. קפלן, האמונה והמוסר - החיים כאמנות העליונה, ירושלים 1954.
מרדכי מ. קפלן, לחידוש פני הציונות, ירושלים, 1959; מהדורה שנייה: מרכז מרדכי מ. קפלן על ידי הספרייה הציונית, 2004 (הקדמה: מוקי צור).
מרדכי מ. קפלן, דת האומיות המוסרית, ירושלים, 1975; מהדורה שנייה: ירושלים: מרכז מרדכי מ. קפלן על ידי מוסד ביאליק, תשס"ה (הקדמה: יהוידע עמיר).
יהדות דינמית - מבחר מכתביו של מרדכי מ. קפלן, עמנואל ס. גולדסמיט ומרדכי (מל) סקולט, הקדמה נוספת: יעקב י. כהן, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2001.

ספרי ביוגרפיה בעברית:

יהדות מתחדשת - הביוגרפיה של מרדכי מ. קפלן, מרדכי (מל) סקולט, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2004.

ספריו באנגלית:

Judaism as a Civilization ניו-יורק 1934 (ראה אור במהדורות חדשות רבות מאז)
The Greater Judaism in the Making
The Future of the American Jew
The Purpose and Meaning of Jewish Existence
Judaism Under Transition
A New Zionism
Questions Jews Ask
The Religion of Ethical Nationhood
The Future of The American Jew
If Not Now, When

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב כהן, מורים לזמן נבוך: עיונים בהגותם של אברהם יצחק הכהן קוק ומרדכי מנחם קפלן, תל אביב: עקד, 1993.
יעקב כהן ובנג'י גרובר, סולם יעקב: מחשבות יהודיות, עורך: יהוידע עמיר, ירושלים: הוצאת כרמל ומרכז מרדכי מ. קפלן של קהילת מבקשי דרך, 2012.
יוסי טרנר, "היחס לציון ולתפוצות בתפיסת מרדכי קפלן את היהדות כציוויליזציה", היחס לציון ולתפוצות במחשבה היהודית של המאה ה-20, תל אביב: הקיבוץ המאוחד (ספריית הילל בן חיים), תשע"ד, עמ' 178--213.
אבי כצמן, "פרשת ויקהל: שבת, משכן ומנורה – תרבות ישראל במשנתו של מרדכי קפלן", בתוך נפתלי רוטנברג (עורך): הוגים בפרשה: פרשת השבוע כהשראה ליצירה ולהגות היהודית לדורותיה, תל אביב: משכל (ידיעות אחרונות); ירושלים: מכון ון ליר, 2005, עמ' 278–285.
יהוידע עמיר, "ונברכו בך כל משפחות האדמה", בתוך: קפלן, דת האומיות המוסרית, עמ' ג-כג.
יהוידע עמיר, "התנועה ליהדות מתחדשת (The Reconstructionist Movement)", בתוך: ירמיהו יובל (עורך), זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני; מבט אנציקלופדי, ירושלים: כתר 2007, ב, עמ' 228–232.
יואל פינקלמן, "דת וחיים ציבוריים: גלות ומדינה בהגותם של י"ד סולובייצ’יק, א"י השל ומרדכי קפלן", בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), דת ומדינה בהגות היהודית במאה העשרים, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2005.
מיכאל רוזנק, "היהודי המחונך: שלושה דגמים", בתוך צבי לם (עורך), עיצוב ושיקום: אסופת מאמרים לזכרם של פרופ' עקיבא ארנסט סימון ופרופ' קרל פרנקנשטיין, ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית, על ידי הוצאת מאגנס, תשנ"ו, עמ' 265–277.
עינת רמון, "הרמב"ם במשנת מרדכי קפלן – השפעה וביקורת", דעת, 27 (תשנ"א), עמ' 111–123.
עינת רמון, "תורת האדם, חטא, תשובה ופסיכואנליזה בהגותו של מרדכי מנחם קפלן", דעת, 63 (תשס"ח), עמ' 147–167.
אליעזר שביד, "היהדות כציוויליזציה והדת כאחד ממרכיביה (הפילוסופיה הריקונסטרוקציוניסטית-הציונית של מרדכי קפלן)", תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, ד: ההתמודדות עם מרכזי יהדות חדשים בארץ ישראל ובארצות-הברית, תל אביב: עם עובד ומכון שכטר למדעי היהדות, 2006, עמ' 363–387.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאיון עם הרב יעקב כהן ממייסדי קהילת "מבקשי דרך", על התנועה הרקונסטרוקציוניסטית ועל קפלן
מל סקולט, מרדכי קפלן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
יאיר שלג, האב הרוחני של המתנ"ס, באתר הארץ, 7 בפברואר 2002
נדב ברמן ש., 'מרדכי קפלן - הוגה ההתחדשות היהודית', דברים אחדים, מכון הרטמן, טבת תשע"ג
דיאנה קול, 'הוגה הדעות היהודי המשפיע ביותר עליו לא שמעת' (Jewish Ideas Daily, November 12, 2012)
The Mordecai M. Kaplan for Jewish Peoplehood. ראו: קישור לפורום הישראלי למחשבה יהודית בת זמננו על שם מרדכי קפלן (הכולל חומרים ודיונים בעברית).
מרדכי קפלן, על רקונסטרוקציה של מושג העם היהודי.
לוי גינצבורג, אלכסנדר מרכס ושאול ליברמן, ‏גלוי דעת בעניין סידורו של ד"ר מ' קאפלאן, בצרון, כסלו תש"ו/ 1945, באתר Academia.edu
מרדכי קפלן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מרדכי מנחם קפלן (1881-1983), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ "Mordecai Kaplan: Founder of Reconstructionist Judaism | My Jewish Learning". My Jewish Learning (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-07-27.
^ "Mordecai Menahem Kaplan | American rabbi". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-07-27.
^ Centre for Jewish Studies, University of Manchester - Kaplan, www.manchesterjewishstudies.org (באנגלית)
^ Jeffrey S. Gurock, A Modern Heretic and a Traditional Community: Mordecai M. Kaplan, Orthodoxy, and American Judaism. Columbia University Press, 2010. עמ' 52.
^ ¹ ² Rabbi Mordecai Kaplan, www.jewishvirtuallibrary.org (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ Jewish Ideas Daily » Daily Features » The Most Influential Jewish Philosopher You Never Heard Of, www.jewishideasdaily.com
^ ¹ ² האב הרוחני של המתנ"ס, באתר הארץ, 7 בפברואר 2002
^ ¹ ² הרב יעקב כהן - ממייסדי קהילת "מבקשי דרך", באתר lib.cet.ac.il
^ Shalom Hartman Institute, מרדכי קפלן: הוגה ההתחדשות היהודית, באתר heb.hartman.org.il
^ "אודות השער | המרכז לחינוך לעמיות יהודית". המרכז לחינוך לעמיות יהודית. נבדק ב-2017-07-30.
^ אונדזער רעכט צו האבן ספקות: וועגן דעם חרם פון אגודת הרבנים אויף רבי מרדכי קאפלאן: מיט אן אריינפיר / ש. ניגער | ניגער, שמואל, 1883-1955 | | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
^ ¹ ² Zachary Silver, The Excommunication of Mordecai Kaplan
^ "A Look Back at a Different Book Burning". The Forward. נבדק ב-2017-08-02.
^ Mordecai Kaplan | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)

[הערה_מספר_20170823054901:0-1] ¹ ² ³ "Mordecai Kaplan: Founder of Reconstructionist Judaism | My Jewish Learning". My Jewish Learning (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-07-27.

[2] "Mordecai Menahem Kaplan | American rabbi". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-07-27.

[3] Centre for Jewish Studies, University of Manchester - Kaplan, www.manchesterjewishstudies.org (באנגלית)

[4] Jeffrey S. Gurock, A Modern Heretic and a Traditional Community: Mordecai M. Kaplan, Orthodoxy, and American Judaism. Columbia University Press, 2010. עמ' 52.

[הערה_מספר_20170823054901:1-5] ¹ ² Rabbi Mordecai Kaplan, www.jewishvirtuallibrary.org (באנגלית)

[הערה_מספר_20170823054901:2-6] ¹ ² ³ ⁴ Jewish Ideas Daily » Daily Features » The Most Influential Jewish Philosopher You Never Heard Of, www.jewishideasdaily.com

[הערה_מספר_20170823054901:3-7] ¹ ² האב הרוחני של המתנ"ס, באתר הארץ, 7 בפברואר 2002

[הערה_מספר_20170823054901:4-8] ¹ ² הרב יעקב כהן - ממייסדי קהילת "מבקשי דרך", באתר lib.cet.ac.il

[9] Shalom Hartman Institute, מרדכי קפלן: הוגה ההתחדשות היהודית, באתר heb.hartman.org.il

[10] "אודות השער | המרכז לחינוך לעמיות יהודית". המרכז לחינוך לעמיות יהודית. נבדק ב-2017-07-30.

[11] אונדזער רעכט צו האבן ספקות: וועגן דעם חרם פון אגודת הרבנים אויף רבי מרדכי קאפלאן: מיט אן אריינפיר / ש. ניגער | ניגער, שמואל, 1883-1955 | | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il

[הערה_מספר_20170823054901:5-12] ¹ ² Zachary Silver, The Excommunication of Mordecai Kaplan

[13] "A Look Back at a Different Book Burning". The Forward. נבדק ב-2017-08-02.

[14] Mordecai Kaplan | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]