מרדכי זאב פיארברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי זאב פיארברג
לידה 20 בספטמבר 1874
זוויאהל, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במרץ 1899 (בגיל 24)
זוויאהל, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרדכי זאב פַיֶארברג (20 בספטמבר 1874, זווהיל (נובוהרד-וולינסקי), פלך ווהלין, האימפריה הרוסית2 במרץ 1899, שם) היה סופר עברי, חובב ציון ומשכיל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של פיארברג, שמעון, היה שוחט ממשפחה חסידית, וביקש ללמדו מלאכה זו, אך מרדכי הצעיר זועזע מהמלאכה (ולימים ביטא זאת בסיפורו "העגל"), וביקש מפלט מחלק ההלכה שבלימודי התלמוד. בבחרותו נמשך אחר ההשכלה. הוא אורס בשידוך בגיל 18, אך לא נישא מעולם, עקב מחלת השחפת שתקפה אותו בצעירותו, ושממנה לא החלים.

פיארברג הרבה גם לקרוא בכתבי ההשכלה, ודרכם התוודע לספרות ולשירת ימי הביניים העברית, ובמיוחד לשירת יהודה הלוי ולהגות העברית של התקופה. ליצירות אלו הייתה השפעה רבה על יצירתו. בשנת 1896 נסע להתרפא בוורשה, ושם התוודע לסופרים עבריים שונים, בהם נחום סוקולוב, שעודדו אותו להמשיך בניסיונותיו בכתיבת פרוזה, אך יעצו לו למשוך ידו מכתיבת שירה.

פיארברג התפרנס משכר סופרים ומקצבה שהעניק לו הנדבן קלונימוס זאב ויסוצקי בהשתדלות אחד העם.

הניסיון להוציא לאחר מותו את כל כתביו במקובץ לא עלה יפה בשל התנגדות אביו המסורתי לתכניהם.[1]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיארברג, ממבשרי הסימבוליזם בסיפורת העברית, פרסם מספר סיפורים קצרים בכתבי העת "הצפירה" ו"השילוח", בעידוד עורכו אחד העם. עד מותו ממחלתו עסק פיארברג בליטוש יצירתו העיקרית, הנובלה "לאן", שפורסמה זמן קצר לאחר מותו ב"השילוח". היצירה מתארת בפרוטרוט את לבטיו של צעיר בן-דמותו של המחבר, בשאלות של אמונה, השכלה, עם וגורל. התשובה לשאלה "לאן?" שניתנת ביצירה היא ארץ ישראל, שם יונחו יסודות ל"חברה חדשה". הלוך-רוח זה הפך את היצירה למרכזית בתודעת דורות של ציונים. רחוב "לאן" ברמת גן נקרא על שם יצירה זו, וכך גם הסמטאות "לאן א" ו"לאן ב" ברחוב פיארברג בתל אביב. גם בחיפה, נתניה, באר שבע ופתח תקווה נקראו רחובות על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון רבידוביץ, מרדכי זאב פיארברג: פרק בתולדות ספרותנו החדשה, ברלין: אור, תרפ"ג.
  • מרדכי זאב פייארברג: הסופר ויצירתו; ליקט והוסיף מבוא, הסברים וביבליוגרפיה: אדיר כהן, תל אביב: א’ זלקוביץ (ספריית השכל), תשכ"ח 1967.
  • 'מרדכי זאב פייארברג, 70 למותו', ילקוט ווהלין ד, כז (תשכ"ט), 4–22. (חמישה מאמרים)
  • מרדכי המפל, 'מתולדות חייו של מ.ז. פייארברג', הפועל הצעיר מ, 23 (תשכ"ט), 18–17.
  • ע' אורי, 'מ.ז. פייארברג, שבעים לפטירתו', הדאר מח (תשכ"ט), 134–133.
  • אבינעם ברשאי, 'בן-הדור כראוי לדורו' מאזנים מט, 5 (תש"ם), 228–233.
  • משה פלאי, 'בין-השמשות ובין-הזמנים (עיון במוטיבים מרכזיים בסיפורי מרדכי זאב פייארברג)', הדאר 60, כג (תשמ"א), 370–372.
  • יוסף אבן, '"דברים ורגשות כהים" בתמונות הנוף של מ"ז פייארברג', מחקרי ירושלים בספרות עברית א (תשמ"א), 105–115. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • משה פלאי, 'העבר הלאומי כדגם לסיפור ההווה: עיון במוטיבים מרכזיים בסיפורי מרדכי זאב פייארברג', הדאר 61, יח (תשמ"ב), 282–283; 61, יט, 293–295.
  • חמוטל בר-יוסף, 'איזה מין רומנטיקן היה פיארברג?', בקורת ופרשנות 23 (תשמ"ח), 87–116.
  • מנחם זהרי, 'מרדכי זאב פיארברג', בספרו עיוני ספרות ותולדה: מסות ובחינות, ירושלים: כרמל, תשס"ד, עמ' 48–54. (פורסם לראשונה ב"הבוקר", 3.4.59.)
  • ברוך קורצווייל, ספרותנו החדשה: המשך או מהפכה?, הוצאת שוקן, תשכ"ה, הפרק "מרדכי זאב פיירברג", עמ' 149–171.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הירשיל־צעזער [זעצער], שיחות והגיונות, המליץ, 10 בספטמבר 1901.