מקראות גדולות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שער מהדורת ונציה של "מקראות גדולות", 1525.

בשם מִקְרָאוֹת גְּדוֹלוֹת נקראת מהדורת דפוס של המקרא שמורכבת, בדרך כלל, מארבעה מרכיבים: נוסח המקרא על פי המסורה, הערות המסורה, תרגומים ארמיים ומבחר פירושים. ייחודו של הפורמט הזה בניסיון להצמיד את התוספות השונות (הגהות, תרגומים, פירושים) אל הפסוק הרלוונטי מן המקרא עליו הן נסובות, כך שבאותו הדף או בצמוד לו, יופיע הפסוק ביחד עם כל התוספות הנוגעות אליו, פסוק אחר פסוק. מצד שני, אף אחד מן הטקסטים או החיבורים השונים איננו מעורבב עם האחרים, אלא מופיע בנפרד לצידו - תוך הקפדה על הפרדה גרפית ברורה (למשל צורת או גודל הפונטים) בין חיבור אחד למשנהו.

משמעות המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקראות גדולות הוא כינוי שנועד להבדיל בינו לבין 'מקראות קטנות', מהדורות של המקרא בלבד, ללא פירושים[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהדורה הראשונה של 'מקראות גדולות' הודפסה בבית הדפוס של דניאל בומברג בוונציה, בשנים רפ"ד-רפ"ו (15241526), כעשור לאחר הופעת המהדורה הראשונה של המקרא בעברית בשנים רע"ז - רע"ח (15161517) בעריכת פליקס פרטנסיס, על ידי בומברג עצמו. בהכנת המהדורה החדשה עסק יעקב בן חיים אבן אדוניהו, שעיצב את צורת המהדורה כשהוא כולל בה את הפירושים שיופיעו במרבית מהדורות הבאות של המקראות גדולות. במהדורה נכללו לצד המקרא תרגום ארמי - תרגום אונקלוס לתורה, תרגום יונתן לנביאים ותרגומים שונים לכתובים, פירוש רש"י, אבן עזרא למרבית הספרים, פירוש החזקוני לתורה, פירושי רד"ק למרבית הנביאים, פירושי רלב"ג לחלק מהנ"ך, ופירוש ספר דניאל לרס"ג.

לפני עורכי המהדורה כבר עמד התקדים המודפס הלטיני של המקרא עם פירושים נוצריים, הגלוסה אורדינריה (1481) שהורכב אף הוא מהעמדת נוסח המקרא במרכז העמוד ובאותיות גדולות, כאשר לקט הפירושים מעטר את המקרא מכל צדדיו ובאותו עמוד עצמו, אך באותיות קטנות יותר.

מהדורת בן חיים הציגה לראשונה מהדורה שהוגהה באופן נמרץ על ידי המסורה ושכללה בתוכה את הנוסח המסורה, בשונה ממהדורות שקדמו לו שנעשו בידי בני משפחת שונצינו והתבססו בעיקר על כתבי יד אשכנזיים בעלי נוסח שאינו דומה באופן מוחלט למסורה[2]. בן חיים עשה מאמצים גדולים לתת בידי קוראיו נוסח מתוקן של המקרא, הערות המסורה, והתרגומים והפירושים על פי כתבי היד שהיו בידו, ואולם למרות מאמציו נוסח המקרא במהדורתו מלא בשגיאות (בהן כאלה שבחלק מן הקהילות קוראים אותן עד היום, כגון "בפניהם" ו"להרוג" שבמגילת אסתר).

מהדורת בן חיים שימשה כמודל - בנוסח ובצורה - למהדורות רבות שיצאו במאות השנים אחריה. רוב המדפיסים סמכו על הנוסח שהוא קבע; מעטים ניסו לתקן אותו, ולעומתם רבים הוסיפו שגיאות משלהם. רובם גם הוסיפו על מבחר הפירושים של בן-חיים.

המהדורה הראשונה שהוסיפה על מהדורת בן חיים הייתה מהדורות קהלת משה שהוגהה בידי משה פרקנפוטר ויצאה לאור באמסטרדם ב-1724[3].

במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של שנות ה-80 הקים פרופ' מנחם כהן במסגרת אוניברסיטת בר-אילן את מפעל מקראות גדולות הכתר והוא גם המהדיר והעורך המדעי של המהדורה. במסגרת מפעל זה יצאה מהדורת יסוד חדשה של מקראות גדולות. מהדורה זו כוללת את הטקסט המקראי של כתר ארם צובא, כולל השחזור שלו במקומות החסרים, הערות מסורה גדולה וקטנה על פי כתר ארם צובא, תרגומים ארמיים על פי מיטב כתבי היד התימניים, ומיטב פרשני ימי הביניים כולל פרשנים שלא נכללו במהדורת בן חיים ובמהדורות שיצאו אחריה. מהדורה זו מונה 21 כרכים, וכולם יצאו לאור בגרסה מקוונת כמו גם מודפסת.

מרכיבי המהדורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיב זה כולל את נוסח המקרא על פי המסורה, כולל ניקוד, טעמי המקרא, ובמקומות מסוימים גם תווים וסימנים אחרים.

ברוב המהדורות במשך הדורות הייתה קיימת שאיפה לקרב את הטקסט המקראי (נוסח האותיות, הניקוד, והטעמים) ככל האפשר למסורה של אהרן בן אשר. אבל רק בדורנו יוצאת לאור מהדורת מקראות גדולות ("מקראות גדולות הכתר", הוצאת אוניברסיטת בר-אילן) על פי עצם כתב ידו של בן-אשר, הוא כתר ארם צובא.

הערות המסורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוונה במרכיב זה להערות המסורה שלצד הטקסט המקראי ("מסורה גדולה" ו"מסורה קטנה") הדנות בעיקר בכתיב של המקרא (כגון אותיות חסרות ומלאות). גם כאן, במשך הדורות לא הייתה למהדירים השונים אפשרות למסור את אותן ההערות שכתב בן-אשר, והם סמכו על קובצי הערות מסורה של אחרים. ב"מקראות גדולות הכתר" (ראו לעיל), נדפסו הערות המסורה כפי שכתבם בן-אשר בכתר ארם צובא. במקומות שהכתר לא נשמר, הערות המסורה נלקחו מכתב יד לנינגרד.

הערות המסורה היו קוד בלתי-מובן וסוד כמוס בעיניהם של הדורות האחרונים. לכן, אף על פי שהן היו חלק בלתי נפרד מנוסח המקרא, הן בתקופת כתבי היד והן בתקופת הדפוס (החל מ"מקראות גדולות" של בן-חיים), הן הושמטו כליל מרוב המהדורות במאות האחרונות, בהן מהדורת מקראות גדולות דפוס ראם ומהדורת "תורת חיים" בהוצאת מוסד הרב קוק.

במהדורת מקראות גדולות הכתר הובאו המסורה הקטנה והמסורה הגדולה על פי כתר ארם צובא. בנוסף, חיבר מנחם כהן ביאור הקרוי 'עין המסורה' אשר מציג את תוכן ראשי התיבות של הערות המסורה וכולל מראי מקום לכל מופעי המילים, ובכך הופך אותה לכלי עזר שימושי גם לקורא שאינו מומחה.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד הפסוקים נוספו תרגומים שלהם לארמית, בעיקר תרגומים מתקופת התנאים. בכל דפוס של מקראות גדולות ניתן למצוא את תרגום אונקלוס על התורה ואת תרגום יונתן על ספרי הנביאים. חלק מהדפוסים מוסיפים גם תרגומים ירושלמיים שונים לתורה ולכתובים.

ההדפסה הראשונה של התרגום המיוחס ליונתן ותרגום הקטעים הירושלמי במקראות גדולות נעשה במהדורת 1594 בוונציה, והיא נחשבת למאפיין של מקראות גדולות, כשאין בנמצא מהדורות המאתגרות קישור זה[3].

הדפסת התרגומים בניקוד מלא מהווה אפיון בולט של מהדורת מקראות גדולות לאורך השנים. תרגום אונקלוס לתורה ותרגום יונתן לנביאים תמיד נדפסו ב"מקראות גדולות" בניקוד מלא (וכך הם גם מופיעים בכתבי יד עתיקים של מקרא והתרגום, משולבים פסוק אחר פסוק), משום שהיה להם תפקיד ליטורגי, דהיינו התקנה ההלכתית לקרוא בכל שבת את פרשת השבוע בכפילות של שניים מקרא ואחד תרגום. גם התרגומים הירושלמיים, אם הם נדפסו, הופיעו בניקוד מלא.

מבחר פירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהדורות מקראות גדולות השונות יש מבחר של הפרשנות היהודית הקלאסית. לרוב, מדובר בפרשנות הפשט הקלאסית של ימי הביניים (בעיקר פרשני המקרא מתקופת הראשונים), אבל במהדורות מאוחרות יותר נכללו לעיתים גם פרשנות שנוטה יותר ל"דרש", וגם פרשנות מאוחרת יותר.

במהדורות הראשונות של מקראות גדולות (ממהדורות פיקס ב-1517 ועד מהדורת קהלת משה ב-1724) נכללו רק פרשנים קלאסיים מימי הביניים, כששני יוצאי הדופן הם במהדורה הראשונה של פליקס בלבד: פירוש אברהם פריצול לספר איוב ופירוש דוד אבן יחיא לדברי הימים. פירושים אלו שבו ונדפסו רק במהדורת קהלת משה ב-1724[3].

ברוב המהדורות הנפוצות היום ניתן למצוא את פירושיהם של רש"י, רשב"ם, ראב"ע (אבן עזרא) והרמב"ן על התורה, ואת פירושיהם של רש"י, רד"ק, ראב"ע, ר"י קרא, רלב"ג ו"מצודות" על ספרי הנביאים והכתובים ופירוש ספורנו על שיר השירים. אך ברבות השנים, שימש הקונספט מדפיסים ומו"לים רבים לפרסם באמצעותו חיבורים שונים. כך הופצו גם מהדורות של מקראות גדולות על התורה עם פירושים דרשניים דוגמת הספר כלי יקר, אור החיים, מאור ושמש, ועוד.

הילקוט הדרשני מתוך פירוש הטור לתורה המכונה בעל הטורים הוסף למקראות גדולות ב-1546, והוא מופיע גם במהדורות שאינן מקראות גדולות[3].

הפניות לדיונים תלמודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורים נוספים המופיעים במקראות גדולות הם חיבורים המפנים את הלומד לדיונים בתלמוד העוסקים בפסוק המופיע. החיבור המקובל בדרך כלל הוא תולדות אהרן, אם כי יש שהוסיפו לו את בית אהרן שמפנה גם למדרשי חז"ל, זוהר וחיבורים אחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גושן-גוטשטיין, "דברי מבוא למקראות גדולות", בתוך: מקראות גדולות, וונציה רפ"ד-רפ"ו (מהדורת צילום ירושלים, תשל"ב).
  • מנחם כהן, מהדיר ועורך מדעי, "מבוא למהדורת הכתר", בתוך: מקראות גדולות הכתר, כרך יהושע-שופטים, (הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 1992). יש מידע נוסף גם בהקדמותיו ונספחיו של כהן לשאר הכרכים שיצאו לאור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מבוא, מקראות גדולות הכתר, עמ' 10 והערה 19
  2. ^ מבוא, מקראות גדולות הכתר, עמ' 6
  3. ^ 1 2 3 4 B. Barry Levy, RABBINIC BIBLES, "MIKRA'OT GEDOLOT", AND OTHER GREAT BOOKS, Tradition: A Journal of Orthodox Jewish Thought 25, מס' 4, קיץ 1991, עמ' 65-81‏, JSTOR 23260931