מקס פפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס פפר
Max Pfeffer
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 12 ביוני 1883
גלדרן, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בדצמבר 1955 (בגיל 72)
וואיקובו, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
תקופת הפעילות 19021943 (כ־41 שנים)
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל התותחנים (ורמאכט)
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-297
מפקד הקורפוס ה-4
פעולות ומבצעים
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גנרל מקס פפרגרמנית: Max Pfeffer;‏ 12 ביוני 188331 בדצמבר 1955) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על דיוויזיה ועל קורפוס במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפר נולד ב-12 ביוני 1883 בגלדרן, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1902 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-22 (ווסטפאליה ה-2), ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה, וב-24 בדצמבר 1918 הועלה לדרגת האופטמן. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה נשאר פפר ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 בפברואר 1927 הועלה פפר לדרגת מיור, ומונה לקצין מטה בגדוד ה-2 של רגימנט הארטילריה ה-6 (הפרוסי). ב-1 באוקטובר 1928 הועבר לאחר מכן למשרד המלחמה, וב-1 באפריל 1931 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. ב-1 בספטמבר 1931 מונה למפקד הגדוד ה-2 של רגימנט הארטילריה ה-6 (הפרוסי), וב-1 באוקטובר 1933 הועלה לדרגת אוברסט. ב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד רגימנט הארטילריה ה-16, וב-1 באוקטובר 1936 הועלה לדרגת גנרל מיור. ב-6 באוקטובר 1936 מונה למפקד רגימנט הארטילריה ה-26, וב-12 באוקטובר 1937 מונה למפקד אגד הארטילריה ה-20. ב-10 בנובמבר 1938 מונה למפקד פיקוד הארטילריה ה-5, ב-1 באוגוסט 1939 הועלה לדרגת גנרל לוטננט, וב-26 באוגוסט 1939 מונה למפקד אגד הארטילריה ה-44.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המלחמה היה פפר מפקד אגד הארטילריה ה-44, ופיקד עליו במהלך המערכה בפולין, כחלק מהדיוויזיה ה-44 במסגרת הקורפוס ה-17. בתחילת 1940 הועבר פפר לעתודת המילואים, וב-5 באפריל 1940 מונה למפקד הדיוויזיה ה-297. במהלך מבצע ברברוסה לחם פפר עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-44 במסגרת הארמייה השישית, ולאחר מכן כחלק מארמיית הפאנצר הראשונה ומהארמייה ה-17, ולחם עימה בקרב אומן ובכיתור הגדול בקייב. באוקטובר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-55 שהיה חלק מהארמייה ה-17, ובנובמבר הועברה הדיוויזיה לארמייה השישית, כחלק מהקורפוס ה-11, ה-55, וה-51 לסירוגין. על פעולותיו בקרבות קיבל פפר ב-4 בדצמבר 1941 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל.

במהלך מתקפת הקיץ הגרמנית בשנת 1942, לחם פפר עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-51, ולאחר מכן כחלק מקורפוס הפאנצר ה-24 במסגרת הארמייה השישית. בספטמבר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-4 שהיה חלק מארמיית הפאנצר הרביעית, והחל מדצמבר חלק מהארמייה השישית, ופפר לחם עם הדיוויזיה בקרב סטלינגרד.

ב-17 בינואר 1943 מונה פפר למפקד הקורפוס ה-4, במקום ארווין ינקה שנפצע בקרבות, וב-31 בינואר נכנע פפר יחד עם כל שרידי הכוחות שהיו בכיס הדרומי בסטלינגרד ונלקח לשבי.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של מקס פפר

פפר מת ב-31 בדצמבר 1955 במהלך שהותו בשבי במחנה וואיקובו, והוא בן 72 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקס פפר באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)