מקונן
מקונן (באנגלית: keening) היא סוג של קינה ווקאלית, הקשורה למנהגי האבל המסורתי בסקוטלנד ואירלנד.
מקור המילה (אטימולוגיה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח האנגלי 'keen' מגיע במקור מן המונח האירי/סקוטי-גאלי "caoineadh", שפירושו: לבכות. ידוע לנו על השימוש במילה כבר מהמאה השביעית והשמינית לספירה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות לשימוש במנהג, התגלו במקור באירלנד ובסקוטלנד הגאלית, והחל מהמאה ה-16 חזרו להופיע במקומות נוספים.
השימוש בקינה הווקאלית אינה שייכת לתרבות הגאלית בלבד, אלה מופיעה בתרבויות שונות ברחבי העולם. המנהג לקונן מעל גופת המת בלילה שלפני טקס הקבורה, היא ייחודית למסורת האירית. המנהג לקונן, היא ההזדמנות האחרונה לכל מכריו של הנפטר לפנות אל הנפטר ולדבר אליו. את הקינה פותח האיש הקרוב ביותר לנפטר, או הבכיר ביותר. הקריאות והיללות מושמעות בחוזקה, הן קורעות לב, אורכות זמן רב, ודורשות סיבולת גבוהה. כאשר קולו של מקונן אחד גווע, מקונן אחר מחליף אותו. בדרך-כלל, הקינה הווקאלית נעשית לרוב על ידי אשה אחת או מקהלה של נשים, אשר נשאו הספד ווקאלי, בזמן שהנוכחים עושים תנועות של נדנדה, כריעה ומחיאות כפיים. בדרך-כלל לאותה אשה, הנושאת את הקינה שילמו כסף בעבור שירותיה.
הכנסייה הקתולית באירלנד, שהתנגדה בעקביות למנהג (במיוחד בשנים 1631, 1748 ו-1800), עד כי בשלב מסוים הוכרז על נידוי של מבצעי הטקס. אף שבשנים האחרונות, עוד נשתמרו הקלטות של הטקס הווקאלי, מנהג הקינה הווקאלית נחשב באופן כללי לתופעה נכחדת.
