מקום תחת השמש (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקום תחת השמש
A Place Among the Nations
כריכת הספר
כריכת הספר
מידע כללי
מאת בנימין נתניהו
שפת המקור אנגלית
סוגה עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא הסכסוך הישראלי-ערבי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה ידיעות אחרונות
תאריך הוצאה 1995
מספר עמודים 523
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001323414
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקום תחת השמש הוא ספר משנת 1995 מאת בנימין נתניהו, אז ראש האופוזיציה ויו"ר תנועת הליכוד, ולימים ראש ממשלת ישראל. בספרו מציג נתניהו מנקודת מבטו כשגריר ישראל באו"ם לשעבר את משנתו המדינית בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בזמן יציאת הספר לאור תהליך אוסלו היה בעיצומו, והספר אפשר לנתניהו שנחשב לאחד המתנגדים החריפים ביותר להסכמים אלו, להבהיר את עמדותיו בצורה ברורה ביותר.

הספר מבוסס ברובו על ספר אחר של נתניהו, "A Place Among the Nations", שנכתב בשנת 1994 בארצות הברית.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתניהו נותן בספרו זה סקירה היסטורית מדינית מפורטת על יחס עמי העולם לציונות מראשית דרכה ועד לזמן כתיבת הספר. הוא מציג בתחילה את היחס האוהד של עמים רבים לציונות ויעדיה, ולאחר מכן כיצד תעמולה אנטי ציונית הצליחה להפוך את האהדה הזאת שלה זכתה הציונות בראשית המאה ה-20 להתנגדות שיטתית בסופה.

אצבע מאשימה במיוחד מפנה נתניהו אל הבריטים והערבים כגורמים הדומיננטיים ביותר להשנאת הציונות על הקהילה הבינלאומית. בנוסף לבריטים מאשים נתניהו בספרו גם את הנהגת הציונות שהפגינה לטענתו חולשה כלפי התעמולה האנטי ציונית, ומאשים במיוחד חוגים בשמאל שאף קיבלו את התעמולה הזאת ומאוחר יותר כבשו עמדות מפתח בהנהגה הציונית.

נתניהו מדגיש שאסור שמדיניותה של מדינת ישראל תותנה בהסכמת הערבים, ומזהיר כי אם תנהג כך תחדל מדינת ישראל מלהתקיים. לדעתו רוב ההנהגה הערבית בשנות ה-90 של המאה ה-20 עדיין סירבה להשלים עם הציונות ועצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

לטענתו, ההתקדמות הערבית לקראת ישראל בשנות כתיבת הספר (שפורסם ב-1995) היא תוצאה של ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים: "ההכרה שהערבים לא יוכלו לנצח את ישראל בגבולותיה המורחבים הולידה שתי תפיסות שונות בעולם הערבי. התפיסה האחת גרסה שיש להשלים, לפחות דה פקטו, עם קיומה של ישראל, ובסופו של דבר לפתוח עמה במשא ומתן לשלום. תפיסה זו הביאה, בין השאר, להתפייסות ההדרגתית של ירדן עם ישראל, שבסופה נחתם חוזה שלום רשמי בין שתי המדינות"[1].

אולם במקביל ובעקבות ההכרה הערבית כי בשלב זה שבו מדינת היהודים בעלת כוח צבאי משמעותי, עוצמה כלכלית ובעלת גבולות בני הגנה אינה ניתנת להשמדה, התפתחה גם תפיסה שונה בתכלית, כי צריך קודם להעלים לפחות חלק מההישגים של המדינה הזו כדי להגיע אל היעד. "אם אי אפשר להשמיד את ישראל בגבולותיה הנוכחיים, צריך להחזיר אותה תחילה לגבולות הצרים שקדמו למלחמת ששת הימים, ולאחר מכן לחדש מגבולות אלה את מתקפת ההשמדה על המדינה היהודית"[1].

נתניהו מייחס תפיסה זו ליאסר ערפאת שעמד בשעתו בראשות תנועת פת"ח וארגון אש"ף, ומוכיח זאת בעזרת הפנייה לאימוץ תוכנית השלבים. לכן נתניהו תוקף בחריפות את ממשלת רבין ומתכנני הסכמי אוסלו. "מתוך התעלמות תמוהה מן היעד הסופי המוצהר של אש"ף, עשתה ממשלת ישראל יד אחת עם ערפאת בהסכם אוסלו ב-1993, ואימצה למעשה את השלב הראשון ב'תוכנית השלבים' שלו..."[1].

לטענתו מתכנני הסכם אוסלו מתעלמים מהמציאות החברתית מדינית של המזרח התיכון שבו השנאה ליהודים והקנאות עדיין שולטות.

עם זאת, נתניהו בטוח כי ישראל תוכל עם הזמן לטפח יחסים עם חלקים נרחבים מהעולם הערבי, אולם בתנאי כי יחסים אלה יבואו בכפיפה אחת עם נחישות העם היהודי לעמוד על זכויותיו בארץ ישראל ועמידה על האינטרסים החיוניים למדינת ישראל. "טיפוחה של תודעתנו הלאומית הוא אפוא שייקבע את גורל המאבק המתמשך בינינו לבין העולם הערבי, הוא שיבטיח את עתיד האומה גם לעת שלום..."[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 בנימין נתניהו, מקום תחת השמש, ידיעות אחרונות, 1995, עמ' 13–14
  2. ^ בנימין נתניהו, מקום תחת השמש, ידיעות אחרונות, 1995, עמ' 19