מקדח בורות

מקדח בורות או מכונת קידוח הוא ציוד מכני הנדסי המשמש לקידוח בורות ופירים בתוך הקרקע. לקידוח בורות יש חשיבות רבה במגוון עבודות הנדסה, בנייה ועבודות עפר. המקדחים נבדלים זה מזה בגודלם, בעומק החפירה המרבי ובניידותם: ישנם מקדחים מתנייעים המותקנים על גבי טרקטור זחלי או על גבי משאית, ויש מקדחים נייחים (בדרך כלל גדולים) שמורכבים באתר העבודה ולא מסוגלים לנוע. ישנם גם מקדחים ימיים המותקנים על גבי אסדות או ספינות.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציקת כלונס קידוח בהכנת יסודות למבנה.
בניית מבנים תת-קרקעיים.
חפירת בארות לשאיבת או ניקוז מי תהום.
קדיחת פירי אוורור וכוות כניסה במנהרות תת-קרקעיות וצינורות ביוב.
קידוח בור לשם יציקת חומר (בטון, מים, חומר נפץ וכו') בחלל קרקעי (מנהרה או צינור).
חשיפת חללים תת-קרקעיים, ובפרט חישוף מנהרות לחימה וטרור.

חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל משתמש במקדחי בורות, כגון טאטרה-דרילר, על מנת לחשף מנהרות לחימה ברצועת עזה ולהשמידן.

שיטות קידוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחינה באמצעות ספירלה או אוגר כאשר מעוניינים בקידוחים רדודים.
הקשה באמצעות אזמל כבד (תלוי על כבל ומונע באמצעות גלגלת) המרסק את הסלע בבסיס הקידוח, והמטחן (הרסק) נאסף בהפסקות שבין ההקשות או באמצעות פינוי בלחץ אוויר (מיקרופייל).
קידוח באמצעות מכונת קדיחה סיבובית בעלת ראש קשיח, כשהמטחן מוצא באמצעות בוץ צמיג המוזרק בצינור המרכזי, עולה בהיקף החיצוני ומטייח את קירות הקידוח.