המצודות הישראליות בנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חורבת עוזה

המצודות הישראליות בנגב הן כ-60 מצודות, שבנייתן מתוארכת החל מהמאה ה-12 לפני הספירה, ואשר מבחינה גאוגרפית נמצאו מערד ובאר שבע ודרומה, ועד אילת. קיימת סברה שהן היו מפעל ממלכתי של ממלכת ישראל המאוחדת. קיימת גם סברה שאלו יישובים של תושבים אדומיים שחיו בנגב ועסקו במסחר נחושת מהערבה ובחקלאות. המצודות שנמצאו פזורות לאורך דרך האתרים, מערד ודרומה לדימונה, ירוחם, שדה בוקר ועד קדש ברנע במערב, ויטבתה ואילת בדרום.

המצודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודות נתגלו וזוהו לראשונה על ידי חוקרי הנגב לנרד וולי ותומאס אדוארד לורנס בין השנים 19141915. בהמשך הן נחפרו ונחקרו על ידי חוקרים רבים, ביניהם יוחנן אהרוני, רודולף כהן, זאב משל, זאב הרצוג ועוד.

המצודות שנמצאו היו גדולות יחסית, וצורותיהן היו מלבניות או רבועות עם מגדלי פינה. מצודות מסוג זה נמצאו בין השאר בערד, בחורבת עוזה ובקדש ברנע. כמו כן נמצאו מצודות קטנות יותר, בעלות מבנה סגלגל. המצודות לא נמצאות לאורך דרכי הנגב בלבד, אלא רובן פזורות בכל הנגב ובעיקר בהר הנגב הצפון מערבי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.