מפעל נשר רמלה

מפעל נשר רמלה
מידע כללי
סוג	בית חרושת
מיקום	רמלה
מדינה	ישראל
בעלים	נשר מפעלי מלט ישראליים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1953
תאריך פתיחה רשמי	1953
מידות
שטח	550 דונם
קואורדינטות	31°54′58″N 34°53′40″E / 31.9161368°N 34.8944431°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) מפעל נשר רמלה מפעל נשר רמלה מפעל נשר רמלה מפת __ רמלה; [‌למפה דינמית של השפלה וסביבותיה‌] מצפון: __ לוד, __ מועצה אזורית שדות דן; ממזרח: __ מועצה אזורית חבל מודיעין; ממזרח, מדרום וממערב: __ מועצה אזורית גזר; ממערב: __ באר יעקב

מפעל נשר רמלה הוא מפעל לייצור צמנט. המפעל השוכן בין העיר רמלה לשטחי מועצה אזורית גזר והוא המפעל הגדול ביותר מבין שלושת מפעלי החברה בישראל (מפעלים נוספים בנשר ובהר-טוב).^[1] שלושת מפעלי הצמנט, כולל מפעל 'נשר רמלה', נשלטים על ידי חברת נשר מפעלי מלט ישראלים בע"מ אשר בבעלות איש העסקים לאונרד בלווטניק, באמצעות אחזקה של 75%, דרך כלל תעשיות. ב-25% הנוספים מחזיק התאגיד האירי CRH (CRH plc). מנהל המפעל הנוכחי הוא יאיר יצחק, שהתחיל את תפקידו בנובמבר 2015.

למפעל כושר ייצור של כ-3.5 מיליון טון קלינקר וכ-4.2 מיליון טון צמנט בשנה. במפעל מועסקים כ-244 עובדים ועוד כ-168 עובדי קבלן כוח אדם קבועים.^[2] המפעל הורחב ועתה חולש על שטח של כ-550 דונם. הצמנט העיקרי שמיוצר במפעל הוא מסוג צמנט פורטלנד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר הקמת המדינה, נוצר ביקוש רב לצמנט כדי לתת מענה לתנופת הבנייה שהתרחשה בעקבות גלי העלייה הגדולים של שנות ה-50. מפעל "נשר חיפה", השוכן בעיר נשר, הוקם בין השנים 1925-1923 והיה המפעל היחיד בארץ למלט באותה עת. המפעל לא הצליח לספק את צורכי השוק, כך שלמרות המחסור החמור במטבע זר, נאלצה ישראל לייבא מאות אלפי טונות של צמנט בשנה. בעקבות זאת, התגבשה ההכרה בצמרת 'נשר' שיש להקים ללא דיחוי מפעל צמנט נוסף בארץ.

תהליך בחירת האתר סמוך לעיר רמלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצתו וחסותו של שלום פריבס, אחד משני המנהלים של מפעל 'נשר' חיפה באותה תקופה, יצאה משלחת בליווי מספר מהנדסים, גאולוגים ואנשי ניהול ממפעל 'נשר' חיפה לאתר המיועד בקרבת העיר רמלה. פריבס בחר לבחון את האתר מכיוון שהכיר את העיר רמלה בתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך שנים אלו נזקקו בעלות הברית שחנו בארץ לכמויות גדולות של סיד, ועל פירבס הוטל לבצע סקר על תעשיות הסיד. כך היה ברשותו של פירבס מידע מוקדם על האתר.

לאחר בדיקות המהנדסים והגאולוגים בשטח, בדיווח שהעביר להנהלת נשר, הדגיש פריבס את קרבתו של האתר לחומרי הגלם ואת מיקומו במרכז הארץ, על צומת הדרכים בין ירושלים, תל אביב ויישובי הדרום. כמו כן את היותו מקושר בכבישים ובפסי רכבת אל מרכזי הצריכה של הצמנט. הבדיקות הגאולוגיות אישרו כי האזור משופע באבן גיר ובשטחי חרסית. מכיוון שאבן גיר וחרסית מהווים את חומרי הגלם העיקריים בתהליך ייצור הצמנט - הממצאים שכנעו את הנהלת 'נשר' להקים את המפעל החדש ברמלה.

הקמת המפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר אישור התוכניות, באוגוסט 1950, טסו מנהלי 'נשר', משה עפר ומריאן בלך ללונדון והזמינו כבשן סובב בעל כושר ייצור של 160,000 טון קלינקר (המרכיב העיקרי בצמנט) מהחברה הדנית 'פ.ל. סמידט' עבור המפעל החדש.

הכבשן היה דומה לכבשן שהיה באותה העת בחיפה - "כבשן רטוב". סך כל ההשקעות במפעל ברמלה הסתכמו ב־6.6 מיליון ל"י.

באותה תקופה הייתה העיר רמלה שרויה באבטלה גבוהה. לשכת העבודה ברמלה הפנתה כ־300 עובדים לצורך ההקמה. בהמשך הועסקו כ־180 לטובת תפעול, אחזקה ומנהלה. בנוסף לעובדי המפעל, מפעל 'נשר' רמלה סיפק תעסוקה גם לספקי שירות אחרים שלא הועסקו ישירות על ידי המפעל. כך שהתפתחותו של מפעל 'נשר' רמלה הייתה שזורה בהתפתחותה וקידומה של העיר רמלה. רוב הפועלים והפקידים בתחילת דרכו של המפעל היו עולים חדשים.

למנהל הייצור הראשון מונה דוד שטרנברג, מוותיקי 'נשר' חיפה.

הקמת מפעל 'נשר' ברמלה הסתיימה ביולי 1953 והחלה גריסת האבן. באוגוסט 1953 הופעל הכבשן הראשון וב־14 בספטמבר 1953 כבר סופקו שקי המלט הראשונים.

לקראת שנת 2000 - הקמת הכבשנים היבשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ב-1985, הנהלת החברה תכננה להקים כבשן חדש על מנת לשפר את היעילות. ב"שיטה היבשה" טוחנים ומייבשים את חומרי הגלם, ואחר כך מעבירים אותם לשריפה בכבשן, ללא שימוש במים. יתרונה הגדול של השיטה הוא חיסכון רב באנרגיה, כמחצית בלבד מה"שיטה הרטובה".

המיתון שפקד את המשק הישראלי באמצע שנות ה-80 הקפיא את תוכניות ההקמה של הקו היבש (כבשן יבש + תוספותיו). אבן הפינה להקמת הקו היבש הראשון ב'נשר' רמלה הונחה, ב-22 באוקטובר 1992. ב-20 בספטמבר 1995 נחנך הכבשן הראשון. במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון - יצחק רבין. רבין נכח גם בטקס הנחת אבן הפינה שלוש שנים קודם לכן.

בעקבות ההצלחה של הכבשן הראשון ולמרות ההאטה במשק באמצע שנות ה-90, הנהלת 'נשר' החליטה על מעבר לייצור בכבשנים יבשים בלבד. מסיבות עיקריות של התייעלות אנרגטית והמענה לפוטנציאל גדילה של המשק. הוחלט על הקמת קו יבש שני. ב-10 באוגוסט 1997 הונחה אבן הפינה, במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו, וב-19 באוגוסט 1999 התחילה הרצת הקו היבש ה-2.

תהליך הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ייצור הצמנט במפעל רמלה כולל מספר שלבים: מחצבה ומגרסות אבן, 3 טחנות גלם, 2 מחממים מוקדמים, 2 כבשנים סובבים ו-7 טחנות צמנט.

בנוסף לתהליך הייצור, פועל במקום מערך לטיפול בדלקים, הכולל שתי טחנות פטקוק (סוג של דלק מוצק על בסיס נפט), מערכות לסולר ומזוט, מערכת ממיסים אורגניים עבור דלק חלופי וחומ"ס.

תהליך הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערובת גלם ראשונית - טחינת האבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן הגיר הניכרית במחצבה, מועברת למתקן גריסה ראשוני הנמצא בתחתית המחצבה, כ-100 מטר מתחת למשטח החציבה העליון. בור קליטת החומר מקורה ושאוב למניעת פיזור חלקיקים בשעת שפיכת החומר מהמשאיות לבור הקליטה. האבן הגרוסה מועברת על ידי מסוע כ-3.5 ק"מ אורכו לעבר המפעל, המסוע סגור מכל עבריו למניעת פליטת חלקיקים לאוויר.

אבני הגיר שנכרו במחצבה והועברו למפעל לאחר גריסה ראשונית מעורבבים עם חרסית (בערך ביחס של 80% אבן גיר 20% חרסית), התערובת שהתקבלה עוברת גריסה נוספת ב'מגרסה משנית' ומשם החומר מועבר ל-2 מתקני אחסון בנפח 50,000 טון כל אחד, המכונים 'מערומי מגרוף'. 'במערום מגרוף' החומר הגרוס מתערבב לקבלת תערובת אחידה שתכונה מעתה 'מיקס' (תערובת).

תערובת גלם משנית - טחינת הגלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה'מיקס' (77% אבן גיר ו-14% חרסית), אפר-פחם (7%), מיל סקייל (1.5%) וחול (0.5%) - הם 4 החומרים העיקריים מהם מרכיבים את התערובת שנכנסת לכבשן על מנת לייצר את החומר הבא בתהליך - קלינקר.

אפר-פחם, מיל סקייל וחול מ'מגדלי הַזָנוֹת' וביחד עם ה'מיקס' מ'מערום המגרוף' מועברים לאחר שקילה ומיון בצורה מדויקת לעבר 3 'טחנות הגלם'. טחנות הגלם, טוחנות את החומרים ויוצרות תערובת אחידה בעלת מרכיבים מתאימים לייצור קלינקר בכבשן. התערובת יוצאת מטחנות הגלם בתור אבקה דקה בגודל גרגר אופייני שבין 10–15 מיקרון, מנקודה זו ועד ליציאה מהכבשן, משונע החומר במתקנים סגורים ושאובים בתת-לחץ.

לאחר שהחומר נטחן בטחנות הגלם הוא מועבר לסילוסי הגלם, או ישירות ל"מחמם המוקדם" בדרך לכבשן.

מתקנים ותהליכים מוקדמים לייצור הקלינקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ'טחנות הגלם' או מ'סילוסי הגלם' החומר עובר בדרכו לכבשן דרך ה'מחמם מוקדם' אשר נקרא גם 'מגדל ציקלונים'. גובהם של 2 מגדלי הציקלונים (אחד עבור כל כבשן) כ-130 מטר. מגדלי הציקלונים הם למעשה המתקנים הגבוהים ביותר במפעל.

התערובת לכבשן עולה לרום מגדל הציקלונים, בירידת התערובת במורד בציקלונים ועד לכניסה לכבשן, החומר נפגש עם גזים חמים שמקורם בקרור הקלינקר אשר במוצא מהכבשן.

תפקיד הציקלונים - ניצול החום השיוורי של הגזים, הפרדת גז-מוצק וחימום מוקדם של חומר הגלם הטחון.

לאחר חימום התערובת לקלינקר בציקלונים, נכנס החומר לנקודת חימום האחרונה לפני הכניסה לכבשן - הקלציינר.

ב'קלציינר' נשרפים דלקים שונים שמעלים את טמפ' החומר, כך מתרחשת תגובת פירוק האבן לסיד ופחמן דו-חמצני. משם החומר נכנס לכבשן הסובב להשלמת התהליך יצירת הקלינקר, המערכת כולה שאובה על ידי מניפות רבות עוצמה, בפרופיל לחצים נשלט ומבוקר.

קצב הזנת החומר למחמם המוקדם מוערך ב-400–500 טון לשעה וספיקת הגזים מוערכת ב-500,000 מ"ק לשעה.

תהליך ייצור הקלינקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומר החם שמתקבל מוזן מתחתית ה'מחמם המוקדם' אל הכבשן הסובב לצורך השלמת התגובה הכימית-מינרלוגית. תהליך ההמרה מתערובת חומרי גלם לקלינקר מתבצע בתוך הכבשן אשר מחמם את החומר לטמפ' של C° 1400. בחום גבוה זה, תערובת חומרי הגלם מתפרקת ומורכבת מחדש במבנים כימיים חדשים - לתערובת שמתקבלת קוראים קלינקר.

הכבשן הסובב נוטה בזווית של כ-3 מעלות ליחס לאופק וסובב בקצב אופייני של 3 סל"ד. אורכו כ-70 מטר וקוטרו הפנימי כ-5 מטר. מעטפת הכבשן עשויה פלדה ופנים הכבשן מצופה לבנים חסיני אש. בתנאים אלו, שוהה חומר הגלם בכבשן כ-25 דקות ומשלים את תגובות הסינתור ליצירת הקלינקר.

תהליך ייצור הצמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמנט היא תערובת חומרים טחונה שחומר המרכזי בה הוא קלינקר, כ-78%-92% מסך החומר בצמנט, כתלות בסוג הצמנט ובאיכות חומרי הגלם.

בנוסף לקלינקר, מוסף גם גבס, אבן גיר, אפר פחם וסיגים ביחסים שונים וכתלות בסוג הצמנט.

במפעל 'נשר' ברמלה נכון למאי 2014 מיוצרים 3 סוגי צמנט:

צמנט תפזורת CEMII 42.5N AM-SLV: צמנט המכיל קלינקר, גבס, אבן-גיר, אפר-פחם וסיגים

צמנט תפזורת CEMI 52.5N OPC: צמנט המכיל קלינקר, גבס ואבן-גיר.

צמנט שקים CEMII 42.5N BLL: צמנט המכיל קלינקר, גבס, אבן-גיר.

סוגי טחנות הצמנט הקיימים במפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל נשר רמלה מפעיל ּשש טחנות כדוריות וטחנה ורטיקאלית אחת.

טחנה כדורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחנה כדורית היא גוף גלילי גדול הנע סביב צירו האורכי, ממולא כשליש מנפחו בכדורי ברזל הנעים ומתנגשים זה כנגד זה וטוחנים את תערובת הצמנט. פתח יציאת הטחנה שאוב למניעת בריחת אבק ולצורך שינוע החומר הנטחן בכיוון הרצוי. במפעל נשר רמלה, כאמור, ישנם 6 טחנות כדוריות:

2 טחנות קטנות יחסית (ט"צ 2 וט"צ 3) בתפוקה אופיינית של כ-50 טון לשעה
4 טחנות גדולות יותר (ט"צ 1, ט"צ 4, ט"צ 10, ט"צ 11) בתפוקות אופייניות של כ-100 טון לשעה.

טחנה ורטיקאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 רכש המפעל את טחנת הצמנט מס' 12, הפועלת בטכנולוגיה שונה מהטחנות הכדוריות ומכונה 'טחנה ורטיקאלית'.

גוף הטחנה סגור ובמרכזו שולחן עגול בקוטר של כ-5 מטר הנע סביב מרכזו. מסביב לשולחן ממוקמים שלושה גופי טחינה גליליים הנדחפים כנגד השולחן באמצעות בוכנות הידראוליות. חומר הגלם מוזן במרכזו של השולחן ונסחף החוצה מתחת לגלגלי הטחינה כתוצאה מתנועת השולחן סביב צירו.

הטחנה הורטיקאלית פועלת בתפוקה אופיינית של כ-210 טון לשעה ובתצרוכת חשמל הנמוכה בכ-25% מהטחנות הכדוריות.

איכות וזיהום הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפעל פולט חומרים מזהמים לסביבה בתהליך הייצור שלו (PM10, PAH, תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית וכספית). עם זאת, בדיקות שערך המשרד להגנת הסביבה בשנת 2012 הראו שהיקף הפליטות של חומרים מזהמים לאוויר ביחס לתפוקות הייצור נמצא בקנה מידה זהה לאלו האירופיים עבור חלק מהחומרים, ועבור שאר החומרים הוא אפילו נמוך מהם באופן משמעותי (כספית ותחמוצות גופרית).^[3]

נשר רמלה מחזיקה בבעלות משותפת עם חברת ורידיס ואיגוד ערים דן לתברואה במפעל ה-RDF באתר המיחזור בחירייה. הכבשן הראשי של נשר רמלה מוזן ב'דלק תולד פסולת' ממתקן ה-RDF. המתקן המתופעל על ידי 'ורידיס', משום שאינו מטפל כראוי בפסולת הרטובה, הוא מפגע סביבתי של ריחות קשים לתושבי גוש דן בעוטף חירייה, מטרד שהיה נחלתם בעבר עת שימש אתר חירייה אתר להטמנת פסולת עד סגירתו ב-1998.^[4]

בחודש אוגוסט 2022, המשרד להגנת הסביבה קנס את חברת נשר מפעלי מלט ישראליים ב-6 מיליון שקל חדש בגלל זיהום אוויר שנגרם על ידי מפעל נשר רמלה ליישובים הסמוכים למפעל.^[5]^[6]

ב-23 במאי 2023 דיווח אתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור על חשד של מחיקת נתונים על זיהום של כספית ממערכת המידע של המפעל. המשרד להגנת הסביבה דיווח על פליטת כספית בכמות גבוהה מהתקן. כשביקשה אותם, הסתבר שהם לא נשמרו.^[7] המפעל טען בתגובה כי "חלק גדול מהסעיפים בהתראה חסרי כל בסיס".

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות רבות, בעיקר מחוגים דתיים, מושמעות כנגד הפעלת המפעל בשבתות וביום הכיפורים. בד"ץ העדה החרדית מתריע על כך בפני המבקשים להשקיע במניות שבשליטת החברה שהמפעל בבעלותה.

גילויים גאולוגיים וארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2006 התגלתה במחצבת המפעל מערת איילון בעת שדחפור חשף פתח אליה.

בשטח מחצבת המפעל אתרים ארכאולוגיים רבים, ביניהם אתר חשוב מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, שהתגלה ב-2009 ונקרא "נשר רמלה" על שם המפעל. ביוני 2021 פורסמו עצמות אדם שהתגלו שם שגילן כ-140,000 - 120,000 שנים לפני זמננו. השרידים הוגדרו כשריד לאוכלוסייה קדומה שישבה בארץ ישראל, "הומו נשר רמלה".^[8]