מפלגת הירוקים (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הירוקים
סמל מפלגת הירוקים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם רשמי הירוקים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים פאר ויסנר
תקופת הפעילות 1997–הווה (כ־27 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיון מוקדשת לענייני איכות הסביבה
אידאולוגיות סביבתנות, קיימות
כנסות לא נבחרה לכנסת
אותיות רק
שיא כוחה לא נבחרה לכנסת; חברה במועצות מקומיות
www.green-party.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פתק ההצבעה בקלפי
פאר ויסנר

מפלגת הירוקים היא מפלגת מרכז ישראלית המדגישה במצעה את איכות הסביבה ואת איכות החיים.

מפלגת הירוקים הוקמה בשנת 1997 בעקבות אסון המכביה בה נהרגו ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית למכביה ועשרות נפצעו כתוצאה מהתמוטטות גשר המכביה וכתוצאה ממחלות שנגרמו ממי נחל הירקון המזוהמים. המפלגה פועלת בנושא איכות החיים ומציעה דרכי חשיבה ועשייה ידידותיות לסביבה. המפלגה שואפת להביא לשיפור המדיניות הסביבתית של ישראל על ידי כך שתהיה מיוצגת בכל הרמות של מערכות השלטון בישראל, הן הארציות והן המקומיות.

במישור המוניציפלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה התמודדה לראשונה בבחירות לרשויות המקומיות ב-1998, ושני נציגים של המפלגה נכנסו למועצת העיר תל אביב-יפו. בחיפה התמודדה רשימה בשם "חיפה שלנו-הירוקים", בראשות האדריכל והפעיל הסביבתי שמואל גלבהרט, אך רשימה זו לא הייתה קשורה למפלגת הירוקים שפעלה בתל אביב, והייתה יוזמה מקומית בשיתוף מפלגת שינוי. "חיפה שלנו-הירוקים" זכתה ל-4 מושבים במועצת העיר, כסיעה השנייה בגודלה, והייתה להפתעת הבחירות. כיו"ר הרשימה עמד גלבהרט במשך 5 שנים בראש האופוזיציה העירונית בחיפה[1].

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 המפלגה התמודדדה ב-18 רשויות מקומיות[2], אך לא בחיפה, שם הרשימה הקיימת "חיפה שלנו-הירוקים" הצטרפה לרשימתו של ראש העיר יונה יהב[3]. בבחירות נציגי מפלגת הירוקים נבחרו ב-14 מרשויות מקומיות, מקריית מוצקין בצפון עד באר שבע בדרום. מפלגת הירוקים הכפילה את כוחה בתל אביב משני חברי מועצה לארבעה והחל משנת 2004 יו"ר המפלגה, פאר ויסנר, כיהן כסגן ראש העיר תל אביב-יפו. חברי מועצת עיריית תל אביב מטעם מפלגת הירוקים היו: פאר ויסנר, מרדכי וירשובסקי, הדס שכנאי, אורנה בנאי ורם דקל. לקראת הבחירות נפסלה רשמית מפלגת עלה ירוק בתל אביב בגלל הדמיון לשמה של מפלגת הירוקים[4]. בינואר 2007 מפלגת הירוקים עתרה שוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה להורות לרשם המפלגות לדרוש ממפלגת עלה ירוק לשנות את שמה[5].

באוגוסט 2007, מפלגות הירוקים בתל אביב, בראשות פאר ויסנר, ומפלגות הירוקים בחיפה, בראשות שמואל גלבהרט, החליטו להתאחד לקראת הבחירות המוניציפליות בנובמבר 2008[6].

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2008 התמודדו הירוקים ב-33 רשויות מקומיות, נבחרו 48 חברי מועצה מטעם הירוקים ב-22 רשויות. בתל אביב ירדו הירוקים ל-3 חברי מועצה: פאר ויסנר, דן להט וד"ר חנה תמיר.

בין השנים 2008–2013 בראשון לציון כיהנו שלושה חברי מועצת עיר מטעם סיעת הירוקים: ליאל אבן-זהר, יפעת מאירוביץ' יפת ושלמה כוכבי. בשנת 2013 התמודד בעיר רז קינסטליך, מי שהיה שלישי ברשימת המפלגה לכנסת, כיו"ר רשימת הירוקים כסיעה מאוחדת עם רשימת הצעירים. הסיעה זכתה בשלושה מנדטים וקינסטליך מונה לסגן ראש העירייה. ב-30 באוקטובר 2018 התמודד רז קינסטליך מטעם המפלגה לראשות עיריית ראשון לציון[7]. הוא זכה ב-21.7% מקולות הבוחרים, והלך לסיבוב שני מול ראש העירייה המכהן, דב צור. בסיבוב השני נתמך קינסטליך על ידי מועמדים בולטים אחרים, וניצח את הסיבוב השני כאשר זכה ב-52.6% מקולות הבוחרים והפך לראש העירייה הראשון מטעם מפלגת הירוקים[8].

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2018 זכתה מפלגת הירוקים בחיפה, בראשות אביהו האן, בארבעה מושבים[9]. המפלגה לא הצטרפה לקואליציה של ראש עיריית חיפה עינת קליש-רותם[10]. במגדל העמק מפלגת הירוקים בראשות יקי בן חיים רצה למועצת ולראשות העיר וזכתה ב-2 מושבים (מתוך 15) ובתפקיד יו״ר האופוזיציה. בחדרה מפלגת הירוקים בראשות חדווה יחזקאלי זכתה במושב אחד ומונתה לסגן ראש העיר.


בבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2024) נבחר יקי בן חיים לראשות עירית מגדל העמק בנוסף ל-2 מנדטים במועצת העיר, בחיפה רץ אביהו האן לראשות ולמועצת העיר, הודח בסיבוב הראשון לראשות לאחר שקיבל 9.4% והגיע למקום השלישי ול-7.9% בבחירות למועצת העיר.

קמפיינים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים הייתה מפלגה הירוקים מעורבות בשורה של קמפיינים ציבוריים, בנושאי איכות הסביבה:

בשנת 1999, שכרה המפלגה את הפרסומאי מוטי מורל, להפקת קמפיין נגד פריסת אנטנות סלולריות בישראל, מול קמפיין משותף שהשיקו שלוש החברות הסלולריות, פלאפון, סלקום ופרטנר. זאת עקב החשש כי הקרינה האלקטרומגנטית הנפלטת מהאנטנות עלולה להזיק לבריאות[11]. במסגרת הקמפיין גם פרסמה מספר שלטי חצות בתל אביב נגד אשת העסקים גליה אלבין, שאנטנה הוקמה על גג מבנה בבעלותה במרכז תל אביב. היא הגישה תביעת דיבה נגד המפלגה שהסתיימה בפשרה[12].

בשנת 2000 הובילה קמפיין נגד הקמת קווי מתח גבוה מעל פארק הירקון[13]. באותה שנה גם עתרה לבג"ץ, בדרישה להורות לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שלא לאפשר שידור פרסומות המעודדות ילדים להשתמש בטלפון סלולרי, או לחלופין תהיה בכל פרסומת שעניינה שימוש בטלפונים סלולריים אזהרה כי שימוש בטלפון סלולרי עלול להזיק לבריאות[14]. בנוסף עתרה לבג"ץ, יחד עם אחרים, נגד המשרד לאיכות הסביבה, מפעלי ים המלח וכימיקלים לישראל, בבקשה להגן על מפלס המים של ים המלח ולפעול לביטול חוק זיכיון ים המלח. זאת בטענה כי חוק ים המלח נותן יד חופשית למפעלים בים המלח לעשות בים כבתוך שלהם, ומאז שנות ה-30 ירד מפלס ים המלח בכ-22 מטר וקצב ירידת המפלס מתגבר[15].

בפברואר 2007 עתרה המפלגה לבג"ץ נגד סלילת כביש 531, בטענה כי הכביש לא יתרום להקטנת עומסי התחבורה, אלא יגדיל את הגודש התחבורתי בגוש דן וייצור מזהמי אוויר נוספים[16]. בנוסף באותו חודש, פעלה המפלגה נגד הפרטת בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, ללא טיפול ממשלתי במתקנים המזהמים שלהם[17].

ביוני 2008 עתרה המפלגה לבג"ץ נגד הממשלה, הוועדה לתשתיות לאומיות וחברת החשמל, בבקשה להוצאת צו ביניים האוסר על קידום פרויקט הקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון ("פרויקט D")[18]. פרויקט שאכן בוטל לבסוף[19].

התמודדות לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההצלחה בבחירות למועצת העיר תל אביב החליטה המפלגה לתמודד לראשונה בבחירות לכנסת בשנת 1999. באותה עת הקימה נחמה רונן, שכיהנה כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גם מפלגה על בסיס מצע של איכות הסביבה. נעשה ניסיון לחבור אליה אך היא הקימה מפלגה נפרדת בשם "קול הסביבה" ואחר כך הצטרפה למפלגת המרכז[20]. לראש הרשימה מונה דדי צוקר, שכיהן כחבר כנסת מטעם מרצ, אך פרש מהמפלגה לאחר ששובץ במקום לא ריאלי ברשימתה[21]. בבחירות לכנסת ה-15 קיבלה 13,292 קולות ולא עברה את אחוז החסימה (1.5%).

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה שוב ניסתה לגייס לגייס פוליטיקאים ותיקים לרשימה[22], אך לבסוף מונה פאר ויסנר לעמוד בראשה. היא קיבלה 12,833 קולות ושוב לא עברה את הסף[23]. הבחירות לכנסת ה-17 בישרו עלייה מרשימה בכוחה של המפלגה, שזכתה ל-47,595 קולות (1.52% מסך הקולות), אך למרות זאת לא עברה את אחוז החסימה, שעלה בינתיים ל-2%[24]. בקיץ 2007 התנהלו מגעים עם עוזי דיין להצבתו בראש המפלגה, אך הדבר לא יצא לפועל[25].

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה שינתה המפלגה את שמה הרשמי מ"מפלגת הירוקים – לאיכות הסביבה והחיים בישראל" ל"מפלגת הירוקים – למען ישראל ירוקה – לאיכות הסביבה והחיים בישראל"[26]. המפלגה הודיעה על ריצה משותפת עם מפלגת חץ, שהקים השר לשעבר אברהם פורז[27]. עם זאת אחרי מספר ימים בוטל האיחוד, בעקבות מחאה של פעילי הירוקים על צירוף פורז ופעיליו, וחץ החליטה שלא להתמודד בבחירות[28]. הדס שכנאי, שכיהנה במשך שנים כמזכ"ל המפלגה, עזבה את המפלגה לקראת הבחירות עקב חילוקי דעות עם יו"ר המפלגה פאר ויסנר[29]. בנוסף הוקמה מפלגה מתחרה בשם "התנועה הירוקה", למרות הביקורת הרבה נגד מפלגת הירוקים של חלק מפעילי "התנועה הירוקה"[30][31]. נבדקה האפשרות לחבור אליהם, אך מאמצים אלה כשלו ולבסוף הם החליטו להקים מפלגה חדשה בשם המפלגה הירוקה[32]. מפלגה זו ערכה בחירות מקדימות בהם השתתפו מאות פעילי איכות הסביבה מרחבי הארץ[33]. המפלגה הירוקה זכתה ב-27,737 קולות לעומת 12,378 קולות להם זכתה מפלגת הירוקים.

בנובמבר 2011 פאר ויסנר השעה את עצמו מראשות המפלגה בשל הרשעתו בפלילים[34], הרשעה שבוטלה מאוחר יותר[35]. במרץ 2013 בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, הרשיע את ויסנר והטיל עליו קלון[36].

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה ערכה לראשונה מפלגת הירוקים בחירות מקדימות. הדס שכנאי חזרה לפעילות במפלגה בראש קבוצה של כמה מאות פעילים, אך טענות על אי-סדרים הביא לעיכוב בפרסום הרשימה[37]. לבסוף התמודדה מפלגת הירוקים ברשימה משותפת עם סיעות צעירים מרחבי הארץ, ברשימה בשם "הירוקים והצעירים לעתיד ירוק בישראל" את הרשימה הובילו שני פעילי סביבה ותיקים, עמיר מלצר ודרור עזרא ורז קינסטליך מסיעת הצעירים בראשון לציון[38]. הרשימה זכתה ל-8,190 קולות ולא עברה את אחוז החסימה הנדרש כדי להיכנס לכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הודיע המפלגה כי לא תרוץ עקב העלאת אחוז החסימה ל-3.25%[39]. בהמשך החליטה להתמודד בכל זאת, תחילה תחת השם (שלא אושר) "הירוקים- לא שמים ז"[40]. הרשימה זכתה ב-2,992 קולות בלבד.

החל מהבחירות לכנסת ה-21 המפלגה ביטלה את התמודדותה לכנסת וקיימת כמפלגת מדף.

בפברואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, הכריזו חברי מפלגת הירוקים בעיריית חיפה על תמיכה בבני גנץ ומפלגת חוסן לישראל, לאחר שגנץ הכריז כי הוא "שותף לחזון חדש ונקי למפרץ חיפה שסובל מסיכונים ביטחוניים וסביבתיים"[41].

מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסת ה-15 (1999)
דוד צוקר, פאר ויסנר, אירית רוזנבלום (‏רשימת מועמדי "מפלגת הירוקים (ישראל)" לכנסת ה-15, באתר ועדת הבחירות המרכזית)

הכנסת ה-16 (2003)
פאר ויסנר, הדס שכנאי, צור שיזף (‏רשימת מועמדי "מפלגת הירוקים (ישראל)" לכנסת ה-16, באתר ועדת הבחירות המרכזית)

הכנסת ה-17 (2006)[42]
פאר ויסנר, הדס שכנאי, אוריאן קנצפולסקי (רשימת מועמדי "מפלגת הירוקים (ישראל)" לכנסת ה-17, באתר ועדת הבחירות המרכזית)

הכנסת ה-18 (2009)
פאר ויסנר, דרור יחזקאל עזרא, אריאלה רינגל הופמן (‏רשימת מועמדי "מפלגת הירוקים (ישראל)" לכנסת ה-18, באתר ועדת הבחירות המרכזית)

הכנסת ה-19 (2013)
עמיר מלצר, דרור עזרא, רז קינסטליך (‏רשימת מועמדי "מפלגת הירוקים (ישראל)" לכנסת ה-19, באתר ועדת הבחירות המרכזית)

הכנסת ה-20 (2015)
עמיר מלצר, ראול רודריגז, ליאת כהן, דרור עזרא[43]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד חיון, ‏גלבהרט: להציג את תוכנית המטרופולין, באתר גלובס, 22 בפברואר 1999
  2. ^ שרון קדמי, ‏הירוקים יתמודדו בבחירות ל-18 רשויות מקומיות, באתר גלובס, 19 באוקטובר 2003
  3. ^ צפריר רינת, מפלגת הירוקים תמליץ ותאשר, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2003
  4. ^ הדס מגן, ‏ביהמ"ש אישר את פסילת שמה של מפלגת "עלה ירוק" בבחירות המקומיות בת"א, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2003
  5. ^ יצחק דנון, ‏מפלגת הירוקים לביהמ"ש: להורות למפלגת עלה ירוק לשנות את שמה, באתר גלובס, 25 בינואר 2007
  6. ^ פאדי עיאדאת, מפלגת הירוקים שוקלת להציב בראשה את עוזי דיין; איחוד בין סניפי ת"א וחיפה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2007
  7. ^ ניב אלימלך, קינסטליך הכריז על התמודדות – חברי סיעתו סולקו מהעירייה, באתר השקמה, ‏2 במאי 2018
  8. ^ סהר דיין, רעות עוזיאל, מהפך: רז קינסטליך הוא ראש עיריית ראשון לציון, באתר השקמה, ‏2 באוקטובר 2018
  9. ^ שושן מנולה, תוצאות הבחירות בחיפה: חיים בחיפה עם ארבעה מנדטים, באתר כלבו – חיפה והצפון, 31 באוקטובר 2018
  10. ^ בועז כהן, הירוקים בחוץ? גולן שטיינברג מצטרפת לקואליציה, באתר כלבו – חיפה והצפון, 21 בנובמבר 2018
    בועז כהן, הירוקים הודיעו: מחרימים את ועדות הרשות, באתר כלבו – חיפה והצפון, 21 בינואר 2019
  11. ^ אפי לנדאו, ‏הירוקים נגד הסלולרים; מורל נגד זילברשטיין, באתר גלובס, 28 ביולי 1999
  12. ^ דוד חיון, ‏פשרה בין גליה אלבין לדדי צוקר ומפלגת הירוקים: מקבלים טענתה כי פגעו בשמה, באתר גלובס, 23 בינואר 2000
  13. ^ דליה טל ודוד הכהן, ‏הירוקים נגד קווי מתח גבוה מעל פארק הירקון בת"א, באתר גלובס, 22 במאי 2000
  14. ^ מאת שמואל דקלו ודוד הכהן, ‏הירוקים לבג"ץ: לאסור פרסומות לילדים לשימוש בטלפונים סלולריים, באתר גלובס, 6 ביוני 2000
  15. ^ שמואל דקלו ודוד הכהן, ‏עתירה לבג"ץ: להגן על מפלס ים המלח, באתר גלובס, 27 ביוני 2000
  16. ^ אוראל תמרי, הירוקים עתרו לבג"ץ נגד כביש 531: יגרום להגדלת עומסי התנועה, באתר TheMarker‏, 7 בפברואר 2007
    שמואל דקלו, ‏עתירה לבג"ץ: לאסור את סלילת החיבור בין כביש חיפה-ת"א הישן לנתיבי איילון, באתר גלובס, 6 בפברואר 2007
  17. ^ שרון קדמי, הירוקים: המדינה צריכה לממן הפעולות הנדרשות כדי שבתי הזיקוק המופרטים היום יפסיקו להיות מתקנים מזהמים, באתר TheMarker‏, 19 בפברואר 2007
  18. ^ אבי בר-אלי, הירוקים עתרו לבג"ץ נגד תחנת הכוח הפחמית הנוספת באשקלון, באתר הארץ, 26 ביוני 2008
  19. ^ רן שחם, יותם עירוני, מי צריך תחנת כוח פחמית, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2009
  20. ^ אורה קורן, ‏נחמה רונן מבקשת חסות מהירוקים בגרמניה וצרפת, באתר גלובס, 10 בפברואר 1999
    אורה קורן, ‏נחמה רונן תרוץ לכנסת בראש "קול הסביבה"; "קשר שתיקה בין פוליטיקאים וראשי רשויות", באתר גלובס, 18 בינואר 1999
  21. ^ מאת צבי לביא ועתי"ם, ‏14 רשימות חדשות הוגשו לוועדת הבחירות; ביהמ"ש דחה עתירת חברי ליכוד על מיקומם, באתר גלובס, 30 במרץ 1999
  22. ^ צפריר רינת, הירוקים יתמודדו בבחירות לכנסת; ינסו לגייס פוליטיקאים ותיקים, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2002
  23. ^ אביעד שר-שלום, ‏אין ירוקים בכנסת, באתר גלובס, 9 בפברואר 2003
  24. ^ גדעון אלון, היום ייספרו המעטפות הכפולות; הלילה התוצאות הסופיות, באתר הארץ, 29 במרץ 2006
  25. ^ פאדי עיאדאת, מפלגת הירוקים שוקלת להציב בראשה את עוזי דיין; איחוד בין סניפי ת"א וחיפה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2007
    פאדי עיאדאת, עוזי דיין לא יעמוד בראש המפלגה לכנסת, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2007
  26. ^ משרד המשפטיםרשות התאגידים - רשם המפלגות, הודעה על שינוי שם מפלגה בפנקס המפלגות -מפלגת הירוקים, 15 בדצמבר 2008, באתר פרסומי ממשלת ישראל.
  27. ^ לילך ויסמן, ‏אברהם פורז חוזר, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2008
    אור קשתי, ובמקום החמישי: אברהם פורז, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2008
  28. ^ בוטל הסכם שיתוף הפעולה בין הירוקים למפלגת חץ, באתר ynet, 28 בדצמבר 2008
  29. ^ רועי מנדל, עתירה: לערוך בחירות לראשות "הירוקים", באתר ynet, 21 בדצמבר 2008
    צפריר רינת, בחירות 2009 - מפלגת הירוקים: מספר שתיים ברשימה עתרה נגד היו"ר פאר ויסנר, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2008
  30. ^ איל דץ‏, האמת המטרידה על "הירוקים", באתר וואלה!‏, 24 באוקטובר 2008.
  31. ^ איתי רום, ‏האפשרות שהסקרים יתממשו ומפלגת הירוקים תעבור את אחוז החסימה מחרידה פעילים סביבתיים, באתר גלובס, 25 במאי 2008
  32. ^ יעל עברי-דראל, בקרוב: מפלגה "ירוקה" חדשה שתרוץ לכנסת, באתר ynet, 26 במאי 2008
  33. ^ עפרי אילני, בחירות 2009: "התנועה הירוקה" מציעה עלי פיקוס ואנונה במקום פלאיירים ונקניקיות, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2008
  34. ^ חגי מטר, פאר ויסנר הושעה מראשות מפלגת הירוקים, באתר nrg‏, 21 בנובמבר 2011
  35. ^ חן מענית, ‏פאר ויסנר נחלץ מפלילים: בוטלה הרשעתו של סגן ראש עיריית ת"א, באתר גלובס, 28 במאי 2012
  36. ^ רויטל חובל ואילן ליאור, ביהמ"ש קיבל את הערעור: סגן ראש העיר ת"א יעזוב את תפקידו, באתר הארץ, 6 במרץ 2013
  37. ^ צפריר רינת, מעטפות חשודות ליכלכו את הפוליטיקה הנקייה של התנועה הירוקה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2012
  38. ^ אילן ליאור, להיבחר לכנסת בלי להדפיס אפילו עלון אחד, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2012
  39. ^ אתר למנויים בלבד ספי קרופסקי וצפריר רינת, שורה של מפלגות קטנות לא יתמודדו בבחירות הקרובות לאחר העלאת אחוז החסימה, באתר הארץ, 6 בינואר 2015
  40. ^ אתר למנויים בלבד ספי קרופסקי, ניסיון שישי: קמפיין בחירות בירוק זועם, באתר הארץ, 16 בפברואר 2015
  41. ^ יפתח אלעד, הירוקים תומכים בגנץ לראשות הממשלה, באתר כלבו – חיפה והצפון, 11 בפברואר 2019
  42. ^ חסון, מירי (2006-02-13). "סופי צדקה רצה לכנסת בשורות "הירוקים"". Ynet.
  43. ^ רשימת המועמדים למפלגת הירוקים, אתר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת 2015