מפות מנטליות
מפה מנטליות היא מונח גאוגרפי המתארת כלי מחקר המייצג נקודת מבט של בני האדם לגבי מרחב גאוגרפי כל שהוא.[1] הנושא נחקר לעיתים קרובות בתחומי הגאוגרפיה התרבותית וההתנהגותית, וכן בתחומים אחרים ובהם, תכנון ערים, היסטוריה, חינוך. החוקרים נעזרים בכלי זה כדי לקבוע את נקודת המבט הסובייקטיבית של קבוצות אוכלוסייה כגון העדפה אישית לגבי מקומות מגורים או שימוש בדרכי תחבורה.[2] לחינוך ולתקשורת המונים יש השפעה ישירה על מהות המפה המנטלית של האדם בכך שהם עוזרים לבנות את דימויי המקומות השונים. החשיפה התקשורתית של מקום מסוים מעצימה את גודלו וחשיבותו היחסית בעיני הצופה, מה שמשפיע על מפתו המנטלית.[3]
מחקר המפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחקרים הראשונים בתחום המפות המנטליות היו של קווין א. לינץ' בספרו ״דימוי העיר״ ( The Image of the City ) על דימויי הערים בוסטון, ניו ג׳רזי, ולוס אנג׳לס.[4] לינץ ביקש מכל משתתף ליצור מפה כדלקמן: ”צייר אותה כאילו אתה יוצר תרשים מהיר של העיר הזו, תצייר את כל התכונות העיקריות. אנחנו לא מצפים לשרטוט מדויק - רק סקיצה גסה ".[5]
לינץ השתמש ברישומים הפשוטים של המפות שנוצרו מזיכרון של האזור העירוני בהם האנשים התגוררו. מהרישומים הוא למד כי בכל עיר ישנם חמישה מרכיבים המופיעים במפות המנטליות:
- דרכים - כבישים, שבילים, מסילות ברזל, אוטוסטרדות
- צמתים - צמתי דרכים מרכזיות בעיר
- גבולות- חופי ים, חומות, גדרות, גבול שטח בנוי
- אזורים - מגורים, תעשייה, מסחר, בילוי. אזורים חברתיים שונים
- מוקדים - בניינים מרכזיים, גנים ציבוריים קניונים ועוד
מרכיבים אלה יכולים להיות אמיתיים אך חלקם יכולים להיות מדומיינים בעיני הנחקרים מסיבות שונות. חמשת המרכיבים האלה בדימוי העיר, הפכו לנכס צאן ברזל של מחקר המפות המנטליות העירוניות. לינץ' טען כי לרוב התפיסה שלנו על העיר אינה המשכית, אלא חלקית, מקוטעת ומעורבת עם מקורות מידע שונים.[6]
בתחום הגאוגרפיה האנושית, המפות המנטליות הובילו להבנת השפעת גורמים חברתיים בתוך העיר והמריצו שימוש בגישות מחקר חברתיות לעומת הגישות הפוזיטיביסטיות שהיו נהוגות בזמן המהפכה הכמותית. המפות המנטליות הובילו לעיתים קרובות לגילויים של מאפיינים של מרחב או אזור מסוים בעיר, וסייעו להבנת ההתנהגות האנושית והתהליכים הדמוגרפיים באותם מרחבים.
פיטר גולד ורודני וייט ( 1974) בספרם "מפות מנטליות" טוענים כי אפשר לראות בתיאורים של מפות עתיקות סוג מסוים של מפות מנטליות - כאשר המרחב הלא ידוע צויר והושלם על פי תפיסתו המנטלית של יוצר המפה.[7] עם זאת עבודתם, בדומה לעבודתו של לינץ׳, התמקדה במיפוי המנטלי של אנשים החיים בהווה. הם סקרו מחקרים קיימים והוסיפו מחקר שלהם על שתי מדינות בעולם - בריטניה וארצות הברית. הם שאלו את עצמם, איך אנשים עושים בחירות במרחב ומעדיפים מקום אחד על אחר. באיזה מידה קובעים גורמים חיצוניים כמו ממשלה ושלטון את ההעדפות האישיות של האנשים? אם ישנם מקומות מועדפים, ודאי לצידם ישנם מקומות שאינם מועדפים - האם אי-העדפה קשורה לבורות של אנשים בידע על התנאים הקיימים באותם מקומות? באיזה מידה שפה, והבדלים תרבותיים תורמים לחוסר היידע על מקומות אחרים? לצורך קבלת תשובות לשאלות אלה, הם חקרו קבוצות של אנשים בשתי הארצות הנזכרות, ושאלו את משתתפי המחקר את השאלה הבאה: "נניח שפתאום ניתנת לך ההזדמנות לבחור היכן אתה רוצה לחיות - בחירה חופשית לחלוטין לאן היית בוחר ללכת לגור? גולד ווייט השתמשו בממצאיהם כדי ליצור מפות של העדפות אזורים שונים בעולם, כפי שהן משתקפות מתוך המפות המנטליות של הנחקרים.[8]
הם סיכמו את המחקר באמירה כי הדימויים שלנו על העולם זקוקים לחשיפה נוספת למידע על מקומות אחרים ועל המתרחש בהם. רק בחשיפה למידע הנוסף תתקבל תמונה טובה יותר של העולם. לדידם, נראה כי כל בני האדם מחוברים אחד לשני. חיבורים כאלה יגבירו את האחריות ההדדית של אחד כלפי השני. זוהי מסקנה ערכית אליה הגיעו מתוך הניתוח הקרטוגפי.[9]
מחקרים חדשים יותר, כמו זה של האקן ופורטוגלי (2003), שמים דגש על השפעת ערוצי המידע הרבים בעיצוב מקומות. הם טוענים כי פניה של העיר הן כפני המידע עליה.[10] טענה אחרת הוסיף בן ג'יאנג (2012), לפיה הדימוי של העיר (או המפה המנטלית שלה) נובע מגודלם של מבנים ומיקומם בעיר. הוא גם הציע דרכים לחישוב הדימוי הקולקטיבי של העיר, תוך שימוש במידע גאוגרפי הזמין עכשיו ברשתות חברתיות באינטרנט.[11]
יישומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים רבים במפות מנטליות סייעו להתמקד באיכות הסביבה במונחים של תחושת המקום, כגון פחד, אהדה או מתח. במחקר של Matei et al. בשנת 2001 השתמשו במפות מנטליות כדי לחשוף את תפקידה של התקשורת בעיצוב המרחב העירוני בלוס אנג'לס.[12] המחקר נעזר במערכות מידע גאוגרפי (GIS) כדי לעבד 215 מפות מנטליות שנאספו בשבע שכונות ברחבי העיר. התוצאות הראו שתפיסת הפחד של אנשים בלוס אנג'לס אינה קשורה לשיעורי פשע גבוהים, אלא קשורה בריכוז של קבוצות אתניות מסוימות באזור נתון. המפות המנטליות שפוענחו במחקר הפנו את תשומת הלב לאזורים בהם קבוצות אתניות מרוכזות במרחב העירוני - אזורים שאנשים חשבו שראוי להתרחק מהן.
מפות מנטליות שימשו גם לתיאור החוויה האורבנית של ילדים. גולד וויט ( 1974) הראו כי מפות מנטליות מתפתחות אצל ילדים בגיל בית הספר היסודי.[13] במחקר שנערך בשנת 2008 מפות מנטליות שימשו למיפוי תחושות של ילדים בברלין ובפריז. המחקר בחן את תחושות של ילדים בערים אלו ואת מהות הסביבה העירונית מנקודת מבטם בנושאי בטיחות, מתח ופחד.[14]
במחקר תחום החינוך וההוראה, בעזרת מפות מנטליות של קבוצות ילדים בשכונה אחת בקבוצות גיל שונות, טענה החוקרת ברוריה בר-גל כי ילדים תופסים אחרת את הנוף מאשר מבוגרים.[15] הם מתארים את סביבת מגוריהם באופן מפורט יותר, שכן היא עבורם מרחב קונקרטי שיש להם בתוכו פעילות אינטנסיבית, בלכתם לבית הספר או לחבריהם. לכן, אלמנט מרכזי ומוכר בנוף היומיום שהם חווים (בית ספר, חנות, מגרש משחקים) נתפס על ידם כגדול ועצום, יותר מאלמנט מרוחק ופחות רלוונטי לחייהם.[16] בר-גל מסכמת את מחקרה באמירה כי המפה המנטלית היא אמצעי להגברת האוריינות של התלמיד. ציור המפה גורם לתלמיד להכיר את הידע האישי שלו בתהליך של רפלקציה. ועוד מוסיפה ואומרת כי האינטראקציה החברתית בכיתה, המתרחשת במקביל ליצירת המפה המנטלית, מעודדת את הלמידה ומעשירה את הידע והמודעות שיש לתלמידים על מקומות.[17]
בישראל, במחצית השנייה של שנות השבעים, נערך מחקר שביקש לעמוד על ההבדלים שבין מפות מנטליות של תלמידים וסטודנטים לגבי ״מפת ישראל״. המחקר רצה לבחון את ההבדלים במפות הארץ בין קבוצות גיל מסוימות ולנסות להסביר את השוני בין ״המפה האמיתית״ של המדינה ובין המפה המנטלית הקולקטיבית של קבוצות אלה. הייתה זו תקופה שבה השתנו גבולות ישראל, משנת 1967 ואילך, והדבר התבטא בחוסר בהירות של מהלך הגבולות של ישראל בעיקר בצפון הארץ (הגולן) ודרומה (הגבול עם מצרים). כמו כן, נמצא כי היו הטיות גדולות במפות המנטליות של הנחקרים לגבי מיקום נקודות מרכזיות בארץ כמו עיר הבירה ירושלים, וכן צורתה הכללית של הארץ – קו החוף, נהר הירדן והאגמים. הנחקרים הגזימו מאוד בגודל מרכז הארץ וצפונה, והקטינו מאוד באופן יחסי במפה המנטלית את אזור הנגב.[18]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בפסיכולוגיה, המונח המקביל מכונה ״מפה קוגניטיבית״ ומציין את המידע הנשמר במוחו של אדם, שבאמצעותו הוא יכול לתכנן פעילויות. חקר המפות האלה בפסיכולוגיה שונה במטרתו מהמחקר בגאוגרפיה.
- ^ מקור חשוב לאוסף המחקרים בתחום המפות המנטליות בגאוגרפיה ראה: Götz, Norbert and Janne Holmén. “Introduction to the Theme Issue: ‘Mental Maps: Geographical and Historical Perspectives’.” Journal of Cultural Geography 25 (2018) 2: 157–161
- ^ Gregory, Derek; Johnston, Rom; Pratt, Geraldine (2009). Dictionary of Human Geography: Mental maps/Cognitive Maps (5th ed.). Hoboken: Wiley-Blackwell. p. 455.
- ^ Lynch, Kevin (1960). The Image of the City. Cambridge MA: MIT Press.
- ^ לינץ, 1960, שם, עמ' 141
- ^ לינץ ', 1960, שם, עמ' 2 .
- ^ Gould, Peter; White, Rodney (1993). Mental Maps. New York: Rutledge. עמ 45 מפות עתיקות הכוונה למפות כמו שיצרו הקרטוגרפים הספרדים והפורטוגזים בתקופת המגלים המאות 14–17 שחלקם היו יהודים כמו אברהם קרסקס, שיצרו מפות עולם, בהן החופים שהתגלו במסעות מופו בצורה טובה, ואילו תוך הארץ ציירו כפרי דמיונם ציורים מרהיבים דמיוניים.
- ^ גולד ווייט, 1974, עמ 51-68
- ^ גולד וויט, 1974, שם, עמ 192
- ^ Haken, Herman; Portugali, Juval (August 2003). "The face of the city is its information". Journal of Environmental Psychology. 23: 385–408
- ^ Jiang, Bin (2012). "The image of the city out of the underlying scaling of city artifacts or locations". Annals of the Association of American Geographers. 103: 1552–1566.
- ^ Matei, Sorin; Ball-Rokeach, Sandra; Qiu Linchuan, Jack (August 2001). "Fear and Misperception of Los Angeles Urban Space: A Spatial-Statistical Study of Communication-Shaped Mental Maps" (PDF). Communication Research. 28 (4): 429–463. November 2012.
- ^ גולד וויט, 1974, שם, עמ 33
- ^ Den Besten, Olga den (May 2010). "Local belonging and 'geographies of emotions': Immigrant children's experience of their neighbourhoods in Paris and Berlin". Childhood. 17 (2): 181–195. November 2012.
- ^ בר-גל, ב., 2003, המפה המנטלית כמדיום חזותי ומילולי, עיון ומחקר בהכשרת מורים, חוברת 9, עמ 147-117
- ^ בר-גל, 2003, שם, עמ 120
- ^ בר-גל, 2003, שם, עמ 147
- ^ בר-גל, י., 1979, תפיסת מפת ישראל על ידי תלמידים וסטודנטים, עיונים בחינוך, חוברת 22, עמ 125-140