מעלות ראומיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברומטר ומדחום בעל שני סולמות מידה, מימין מעלות צלזיוס ומשמאל מעלות ראומיר
מפה ששירטט שארל מינארד מציגה את מסלול מסעו של נפוליאון ברוסיה.
עובי הקו מייצג את גודל צבאו של נפוליאון במהלך המסע. בתחתית הציור נמצא גרף שמציג את הטמפרטורה בדרך חזרה, במעלות ראומיר

מעלת ראומיר (Réaumur) היא יחידת מידה לטמפרטורה הנקראת על שם המדען הצרפתי רנה אנטואן פרשו דה ראומיר שפיתח מדחום בעל סולם דומה בשנת 1730. מעלות ראומיר מסומנות (או Ré° כאשר יש חשש לבלבול עם מעלות רמר או מעלות רנקין) ומוגדרות כך שטמפרטורת הקפיאה של מים היא R°‏ 0 וטמפרטורת הרתיחה של מים היא R°‏ 80.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראומיר פיתח מדחום שהשתמש בתערובת של אלכוהול ומים והגדיר את סולם הטמפרטורות כך שטמפרטורת הקפיאה של מים היא R°‏ 0, ומעלת ראומיר אחת היא השינוי בטמפרטורה שמביא לשינוי של פרומיל בנפח התערובת ביחס לנפחה ב־R°‏ 0. כאשר חוממה התערובת כך שנפחה גדל ב־8% היא החלה לרתוח ולכן קבע ראומיר את R°‏ 80 כנקודת הרתיחה של התערובת. בשל נקודת הרתיחה הנמוכה יחסית לא היה ניתן להשתמש במד החום לניסויים מדעיים הכרוכים בחימום ולכן העדיפו רוב מדעני התקופה את השימוש בכספית. במדי חום על בסיס כספית לא היה הגיון בקביעת R°‏ 80 המקורית, ולכן הוחלט ש־R°‏ 80 תהיה נקודת הרתיחה של מים. מכאן שמעלת ראומיר שונה לחלוטין מהמעלה המקורית שהוגדרה על ידי ראומיר עצמו ומשותף להן רק השם ונקודת הקפיאה של מים שמוגדרת בשני הסולמות כ־R°‏ 0.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעלות ראומיר זכו לפופולריות באירופה במהלך המאה ה־18, בעיקר בצרפת, בגרמניה וברוסיה, אך בשנת 1790 אמצה צרפת את סולם צלזיוס כחלק מהשיטה המטרית והשימוש במעלות ראומיר הלך ודעך. עם זאת לאורך המאה ה־19 נעשה שימוש במדי חום בעלי סולם כפול - צלזיוס וראומיר.

כיום נעשה שימוש מועט במעלות ראומיר במחלבות מסוימות בצפון איטליה המייצרות פרמזן.[1]

מעבר בין מעלות צלזיוס ומעלות ראומיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעלות ראומיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]