מעלה עשו ביוחסין

מעלה עשו ביוחסין הוא דין האומר כי חכמים החמירו בייחוס כוהנים, וכדי לשמור על יחוס נקי הם חששו אפילו בספיקות וחששות שאין להחמיר בהם באופן רגיל.

דוגמה מעשית

דין כזה מובא במסכת כתובות אודות אשה פנויה שהסתתרה ונתייחדה, אותה אוסר רבי יהושע לכוהן. מקשה הגמרא: הרי אין אוסרין על היחוד? ומתרצת הגמרא: מעלה עשו ביחוסין. התוספות ישנים מסביר את הגמרא באופן אחר, שמדובר כאשר היא אומרת "נבעלתי", ובמקום כזה היה לנו לאוסרה מחמת ספק, אלא שיש מיגו שהייתה יכולה לומר לא נבעלתי, ועל כך התקנה של "מעלה עשו ביוחסין".

מחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע

באותה סוגיא, מובא אודות אלמנת עיסה (אשה שיש בה ספק פסול חללות, המונע ממנה להנשא לכוהן) שעל כך העידו רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא כי היא כשרה להנשא לכהונה, אבל זאת היא אם הפסול שקיים הוא רק חללות, אבל לא פסול אחר - כמו ממזר, נתין, או עבדות.

כאשר נשיא ישראל, רבן גמליאל שמע את העדות מפיהם של רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא, הוא הגיב כי אין לקבל קולא זו:

קבלנו עדותכם, אבל מה נעשה שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך שהכהנים שומעין לכם לרחק אבל לא לקרב

.

הגמרא מסבירה, כי רבן גמליאל מחמיר כאשר מדובר בטענת שמא - כמו בנידון באותה אלמנת עיסה, שאינה יודעת אם היא כשרה להנשא לכהונה או פסולה, ומקיל בטענת ברי - כמו באשה הטוענת שהיא וודאי כשרה, ואילו רבי יהושע מחמיר בפסק אחד - בנערה, ומקיל בשתי ספיקות - באלמנת עיסה.

יש מפרשני הש"ס שמסבירים, כי קבלה ביד התנאים על חומרא מיוחדת שיש להחמיר ביחוסי הכהנים, אך רבן גמליאל מעדיף לתקן זאת במקום שישנה טענת ספק, ולמרות שיש מקום להקל מצד ספק ספיקא, ואילו רבי יהושע מעדיף לתקן זאת במקום שיש ספק אחד, ולמרות שיש טענת ברי.