מעוז עזריהו
 | |
| לידה | ספטמבר 1955 (בן 68) |
|---|---|
| ענף מדעי | גאוגרפיה, היסטוריה תרבותית |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה הטכנית של ברלין |
| מנחה לדוקטורט | שולמית וולקוב |
| מוסדות |
אוניברסיטת חיפה (1 ביולי 1998)  |
| תרומות עיקריות | |
| הפוליטיקה של שִׁיוּם רחובות, תהליכי והליכי הנצחה בישראל ובגרמניה, היסטוריה תרבותית של העיר תל אביב ודימוייה בתרבות הישראלית | |
  | |
מעוז עזריהו (נולד בספטמבר 1955) הוא גאוגרף תרבותי, פרופסור מן המניין בחוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, מכהן כראש מוסד הרצל לחקר הציונות. מחקריו מתמקדים בפוליטיקה של שיום רחובות, תהליכי הנצחה בישראל ובגרמניה, היסטוריה תרבותית של תל אביב ודימוייה בתרבות הישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעוז עזריהו נולד ברמת גן וגדל בנוה מונוסון, הוא למד בבית הספר תיכון עירוני ט' בתל אביב. במהלך שירותו הצבאי שימש כמורה למתמטיקה בתיכון צה"ל. מסלולו האקדמי החל בבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1983 קיבל תואר מוסמך בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. עבודת המוסמך שלו דנה בסמלים של אחדות לאומית בגרמניה המזרחית, לאחריו שהה כתלמיד מחקר למשך שנתיים באוניברסיטה הטכנית של ברלין. עבודת הדוקטורט שכתב בהנחיית פרופ' שולמית וולקוב מבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב חקרה סמלים פוליטיים במרחב הציבורי במזרח גרמניה תוך התמקדות בשינויים של שמות רחובות בברלין המזרחית. היא אושרה ב־1988. את הפוסט-דוקטורט עשה במכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה, באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1991–1993 שימש כחוקר ראשי בפרויקט מחקר של המכון לחקר תודעה היסטורית באוניברסיטת תל אביב. עזריהו החל ללמד בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה בשנת 1993.
בשנת 2000 שימש כפרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים שבאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה. ב־2010 היה עמית בתוכנית שוסטרמן ללימודי ישראל באוניברסיטת ברנדייס. ב־2011 קיבל מינוי של פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה.
בין תפקידיו הציבוריים שימש כנציג האקדמיה במועצה המייעצת של מוזיאון הכנסת, חבר בוועדה המקצועית להקמת מוזיאון צבאי ממלכתי, חבר בוועדת השיפוט להקמת האנדרטה לניצחון הסובייטי במלחמת העולם השנייה בנתניה, חבר המועצה הציבורית של יד יצחק בן-צבי וחבר בחבר הנאמנים של קרן המרכז הגרמני לנכסי תרבות אבודים (גר'). כיום חבר בוועדת השיום של עיריית תל אביב -יפו.
עזריהו מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לבת.
מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחומי המחקר של עזריהו עוסקים בסוגיות בגאוגרפיה התרבותית וההיסטורית של נופים ואתרים בישראל, ביחסי הגומלין בין דימויים, מיתוסים והבניית-מקום, בתפקודו של המרחב כמדיום נראטיבי, בהיסטוריה הפוליטית והתרבותית של הזיכרון הלאומי בישראל ובגרמניה, ובגאופוליטיקה של שיום מקומות ורחובות.
שיום רחובות וסמלים פוליטיים במרחב הציבורי במזרח גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמרו Street Names and Political Identity: The Case of East Berlin[1] שהתפרסם בשנת 1986 נחשב לפורץ דרך בתחומו. הוא דן בהיסטוריה הפוליטית של שיום רחובות במזרח ברלין כביטוי של תופעה שלא נחקרה עד אז - הסבת שמות רחובות בתקופות של שינוי משטר. המאמר The Power of Commemorative Street Names[2] שהתפרסם ב־1996 הניח את היסודות למחקר הטופונימיה הביקורתית שבשנים האחרונות זוכה לפריחה בקרב חוקרים מדיסציפלינות שונות. ספרו הראשון של עזריהו Von Wilhelmplatz zu Thälmannplatz. Politische Symbole im Öffentlichen Leben der DDR 1945-1985 המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו נכתב ופורסם בגרמניה בעיצומם של התהליכים הפוליטיים לאיחודה מחדש של גרמניה.
פולחני מדינה – חגיגת העצמאות והנצחת הנופלים בישראל 1948–1956[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר זה עוסק לראשונה בהיסטוריה הפוליטית והתרבותית של גיבוש דפוסים רשמיים של זהות לאומית במדינת ישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעיצוב חגיגות העצמאות וביסוס דפוסי הנצחת הנופלים במלחמת העצמאות בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל. הספר מבוסס על חומרים ארכיוניים שלא נחשפו ועל דיווחים בעיתונות העברית, ודרכם מתחקה אחר הליכים של יצירת מסורות שיוצקות את המיתוס המכונן של מדינת ישראל בתבניות רשמיות של פולחני מדינה. חלקו הראשון של הספר מוקדש ליום העצמאות ומתמקד בקביעת יום העצמאות בלוח השנה, בעיצוב טקסיו של החג הלאומי, במצעדים הצבאיים ובניסיונות לעצבו בהתאם לדפוסים יהודיים מסורתיים. חלקו השני של הספר מוקדש להנצחת חללי מלחמת העצמאות. חלק זה מוקדש לקביעתו ועיצובו של יום הזיכרון לנופלים, בנייתם של בתי הקברות הצבאיים והקמת מצבות הזיכרון לזכר הנופלים במלחמת העצמאות.
תל אביב: העיר האמיתית – מיתוגרפיה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר זה מציע דיון היסטורי, תרבותי וחברתי במארג המיתוסים של תל אביב המכוננים אותה בתרבות כעיר מיתית. הספר מתמקד בשלושה תארים של העיר שמגדירים את משמעותה במונחים של מהות: העיר העברית הראשונה, עיר ללא הפסקה והעיר הלבנה. בהמשך מתמקד הספר באתרים בעלי מעמד מיתי במרקם העירוני: חוף הים, רחוב דיזנגוף וכיכר רבין. בנוסף מתחקה הספר אחרי היסטוריית היריבות הסמלית בין הערים תל אביב וירושלים.
במותם ציוו – אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל: השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר זה עוסק בהיסטוריה התכנונית והאדריכלית של בתי הקברות הצבאיים לחללי מלחמת העצמאות בשנים הראשונות למדינת ישראל. בתקופה זו התקבלה שורה של החלטות עקרוניות, שהביאו לגיבוש המאפיינים הרעיוניים, האדריכליים והתרבותיים שנתנו מענה לשאיפת המופקדים על המשימה ליצור 'דמות מיוחדת לבית קברות צבאי יהודי'. הספר דן בתחרות הפומבית לתכנון בתי קברות צבאיים שנערכה ב-1949 ובתוכנית של האדריכל אשר חירם. הספר מציע פרשנות למאפיינים הייחודיים של מבנה המצבה הצבאית, ומרחיב את הדיון בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, שנועד מלכתחילה להיות 'בית הקברות המרכזי הלאומי של צבא הגנה לישראל', על האנדרטאות שנבנו בו וחלקת גדולי האומה.
על שם: היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר זה מיישם את הפרדיגמה שמציע עזריהו לניתוח הגאופוליטיקה של שיום רחובות למחקר ההיסטוריה והפוליטיקה של שיום רחובות ביישובים שונים במדינת ישראל. הספר מציג ניתוח מקיף של שיום הרחובות ביישובים שונים: תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע, אופקים, אום אל-פחם, כפר קאסם וכפר מנדא.
מיצוב הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר זה הוא אסופה ממחקריו של עזריהו העוסקים במיצוב הזיכרון בישראל כתהליך המשלב תרבות, היסטוריה ופוליטיקה. הפרק הראשון הוא מעין הקדמה כללית שמתחקה אחר משמעות המלה זיכרון בעברית המקראית. שאר הפרקים הם היסטוריים. הפרק השני מוקדש לפועלו של דוד בדר, איש העלייה השנייה, שבשנות הארבעים למאה הקודמת פעל להקמת מצבות על קברים נשכחים של חלוצים שהשתכחו מלב. הפרק השלישי עוסק בקורות קביעתו של ד' באייר בלוח השנה הלאומי כיום הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות. הפרק הרביעי עוסק בכינונו של בית הקברות על הר הרצל כבית הקברות הלאומי של מדינת ישראל. הפרק החמישי, דן בשאלת הנצחת החייל האלמוני בתולדות מפעל ההנצחה הציוני. הפרק החותם את האסופה מוקדש למצבות הזיכרון שנבנו בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.
המרחב כמדיום נרטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר זה שנכתב בשיתוף Marie-Laure Ryan ו-Kenneth Foote מציע גישה פורצת דרך במחקר הדן בקשר בין מרחב ונרטולוגיה – כיצד המרחב מתפקד כמדיום סיפורי. בעוד הגישה המסורתית הניחה שהמרחב משמש רק כתפאורה לנרטיבים, מחקר זה טוען כי המרחב משרת תפקידים נרטיביים חשובים ומדגים זאת בכלים שונים, ביניהם שמות רחובות ומוזיאונים היסטוריים.
על הקו: מטריאסטה לארץ ישראל 1920–1940[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר זה כולל ברובו צילומים היסטוריים וטקסטים שנלקחו מספרי זיכרונות או מעיתונות בני התקופה על חוויות מסעם בים של עולים יהודים שהפליגו מנמל טריאסטה לארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם באניות החברה האיטלקית "לויד טריאסטינו". הספר מבוסס על תערוכה בנושא שהוצגה באוניברסיטת חיפה בשנת 2018 שעזריהו היה היוזם והאוִצֵר שלה.
שבויה בדימויה: קיצור תולדותיה וקווים לדמותה של מדינת תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר עוסק בכינונה של מדינת תל אביב כאפשרות גאו פוליטית ותרבותית בתקופת המדינה שבדרך ובוחן את תולדות בידולה מהיישוב הציוני וממדינת ישראל. הוא משרטט קווי מתאר לדיון בהיסטוריה התרבותית של דימויים ותדמיות, מטבעות לשון וקלישאות, תפיסות רעיוניות ותבניות אידאולוגיות, שאיפות ורחשי לב, שמבססים את מעמדה הייחודי של מדינת תל אביב במדינת ישראל ואת היותה היבט חיוני של המצב הישראלי.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים, 1948-1956, שדה-בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת באר-שבע, 1995.
- תל אביב: העיר ה (א)מיתית, שדה-בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת באר-שבע, 2005.
- במותם ציוו: אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל: השנים הראשונות](בשיתוף מנשה שני), תל השומר: אגף משפחות והנצחה, משרד הביטחון, 2012.
- על שם: היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל, ירושלים: כרמל, 2012.
- מקום לזיכרון: לתולדות כינונו של פנתיאון לאומי בבית הקברות הישן של תל אביב בתקופת הישוב, חיפה: קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, 2015.
- מיצוב הזיכרון: אסופת מחקרים (א), חיפה: מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה, 2018
- על הקו: מטריאסטה לארץ ישראל 1920-1940, חיפה: מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה, 2018.
- שבויה בדימויה: קיצור תולדותיה וקווים לדמותה של מדינת תל אביב, הוצאת למדא האוניברסיטה הפתוחה, 2021[3]
- Von Wilhelmplatz zu Thälmannplatz: Politische Symbole im Öffentlichen Leben der DDR 1945-1985, Gerlingen: Bleicher Verlag, 1991.
- Tel Aviv: Mythography of a City: Space, Place and Society Series, Syracuse: Syracuse University Press, 2006
- Narrating Space / Spatializing Narrative: Where narrative theory and geography meet. Columbus, Ohio State University Press, (With Ryan Marie-Laure, Kenneth E. Foote), 2016.
- An Everlasting Name: Cultural Remembrance and Traditions of Onymic Commemoration, De Gruyter Oldenbourg, 2021.
ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תל אביב חצי-יובל: אסופה תיעודית, (עם ארנון גולן ועמינדב דיקמן), ירושלים: כרמל, 2009.
- Tel Aviv: The First Century. Vision, Myth and Reality, Indiana University Press (Editor with Ilan Troen), 2012
- The Political Life of Urban Streetscapes: Naming, Politics and Place, London and New York: Routledge. (Editor with Reuben Rose-Redwood, Derek H. Alderman, 2017
- Naming, Identity and Tourism, Newcastle: Cambridge Scholars Publishing (co-editos: Luisa Caiazzo and Richard Coates), 2020
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת פרסומיו המלאה
- מעוז עזריהו, ההיסטוריה של ההנצחה, עיונים 8, 1998
- מעוז עזריהו, מקומה של תרבות הזיכרון בעיצוב זהות קולקטיבית. מתוך כנס בנושא 'הנצחה וזיכרון בין הפרטי ללאומי'
- מעוז עזריהו, הרצאה על המיתוס ונוף הזיכרון של תל אביב (יוטיוב)
- מעוז עזריהו, זכות השיבה: המנצח לקח הכל, מידה, 2015
- מעוז עזריהו, מגדלי המים בנוף הציוני, ב'אתרים' המגזין
- מעוז עזריהו, בשנים הקרובות רחובות ייקראו על שם נשים או מזרחיים, ועדיף נשים מזרחיות, גלובס, 2019
- מעוז עזריהו, באתר גוגל סקולר
מעוז עזריהו, דף שער בספרייה הלאומית
