מעוזיה סגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעוזיה סגל
איריס ומעוזיה סגל
איריס ומעוזיה סגל
לידה 1953 (בן 71 בערך)
פתח תקווה, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה עבודה סוציאלית, קורסי גישור
תואר תואר שני
מפלגה רצ, מפלגת המרכז, מרצ, מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות הנשיא למתנדב, אות השוויון, אות המופת השיקומי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מעוזיה סגל (נולד ב-1953) הוא עובד סוציאלי, מגשר, סופר, מתנדב ופעיל חברתי ופוליטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נולד בפתח תקווה. הוא סיים את לימודיו בתיכון ישורון. בנעוריו שיחק כדורסל בקבוצת אליצור פתח תקווה עימה זכה בגביע האיגוד בכדורסל. בשנת 1972 הוזמן לנבחרת אליצור בכדורסל. בנובמבר 1972 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בליל הקרב בחווה הסינית הוא הושאר על ידי מפקדו איתן פיכטנבאום כשומר הציוד המחלקתי ולכן לא השתתף בקרב. במאי 1974, במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, ספג המוצב בו שהה הפגזה ארטילירית כבדה, אשר ממנה נפצע סגל באורח אנוש ואיבד את שתי רגליו, ידו השמאלית וראייה בעינו הימנית.[1] למרות פציעתו הקשה, הוא סיים את לימודי התואר הראשון והשני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן. סגל סיים קורסי גישור בהם: גישור בסיסי ומתקדם, גישור משפחתי וקורס גישור של מרכז הגישור במשרד המשפטים.

מעוזיה סגל עבד במשך שנים רבות בפרויקט שיקום שכונות כשהוא ממלא את התפקידים הבאים: מנהל פרויקט שיקום חברתי בשכונת ג'סי כהן בחולון, היישוב בית דגן והיישוב ג'סר א זרקא. יו"ר צוות היגוי ביישוב פרדס חנה, מנהל ארצי של תוכנית 18+ לטיפול בצעירים במצוקה, ממונה על התוכניות לטיפול בנפגעי סמים בשכונות שיקום וממונה על מגזר המיעוטים. מעוזיה שימש גם כמנכ"ל מרכז וראייטי בירושלים, רכז הדרכה בעמותה להנחלת מורשת הצנחנים ויועץ ראש אגף לשיקום נכים במשרד הביטחון. כיום משמש מעוזיה סגל כמנהל האגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית חוף אשקלון.

במשך השנים פעל סגל בהתנדבות בעמותת אליחג לילדים חסרי גפיים, עמותת אמיתי למנהל תקין וטוהר מידות בשירות הציבורי, ועמותת "שמחה" להמשך דרכו והנצחת שמו של שמחה הולצברג אבי הפצועים. כמו כן שימש שנתיים כרכז הליגות לנכים בכדורסל. סגל התנדב לשירות מילואים כקצין מילואים אקדמאי (קמ"א) ושימש כקב"ן בכלא הצבאי 4, לאחר מכן הועבר למחלקת נפגעים שם היה איש מילואים במדור הדרכה. במסגרת תפקידו הוענקה לו דרגת ייצוג רב-סרן.

במסגרת תפקידיו הפוליטיים והציבוריים שימש סגל כגזבר תנועת רצ, יו"ר ועדת כספים של מרצ, חבר בבינ"ה - בית נבחרי ההסתדרות, יו"ר ועדת הכספים של ההסתדרות, דירקטור בחברת העובדים, חבר במליאת מועצת הביטוח הלאומי, יו"ר הוועדה לנפגעי תאונות עבודה של מועצת הביטוח הלאומי. בתוקף תפקידו זה שימש גם כיו"ר קרן מנוף לנפגעי תאונות עבודה, במסגרת זו הפיק את סדרת הטלוויזיה אישה באפור ששודרה שתי עונות בערוץ הראשון של הטלוויזיה. סגל שימש גם כיו"ר הוועד המנהל של אגודת מונדרגון (ששינתה את שמה לפסיפיק) הישראלית שפעלה להקמת פרויקט נדל"ן ותיירות בונואטו, אך האגודה נסגרה. כמו כן שימש כחבר בוועדת נכות ובוועדת כספים של מועצת הביטוח הלאומי.

במשך השנים השתתף סגל בשלוש ועדות אד הוק ציבוריות: הוא מונה על ידי שר התחבורה אמנון ליפקין-שחק כיו"ר ועדה לבדיקת מעמד המתנדבים למלחמה בתאונות דרכים, השתתף כחבר בוועדה לבדיקת האתיקה של נבחרת ישראל בכדורגל בעקבות פרשת נערות הליווי, שהקימה ההתאחדות לכדורגל וכחבר בוועדה לבחירת ספורטאי העשור מטעם שר הספורט ראלב מג'אדלה.

סגל נאם בהפגנת האלופים שדרשה גיוס חרדים לצה"ל, בה השתתפו עשרות אלפי אנשים, היה ממנהיגי שביתת הרעב של נכי צה"ל לשינוי שיטת הממשל בישראל ויזם בספטמבר 1993 יחד עם שניים מחבריו את הפגנת התמיכה של נכי צה"ל ביוזמת השלום של ראש הממשלה יצחק רבין.

בבחירות לכנסת החמש עשרה, שהתקיימו ב-1999, התמודד סגל ברשימת מפלגת המרכז, בה הוצב במקום ה-18.[2] בבחירות לכנסת ה-17 הוצב במקום ה-99 ברשימת מרצ.

בעונת המשחקים 2006/2007 מונה סגל לשנה אחת בלבד ליו"ר קבוצת הכדורסל הפועל תל אביב שירדה באותה שנה מההליגה הלאומית לליגה הארצית.

סגל פרסם את הספרים הבאים: "להתחיל הכול מחדש" בהוצאת משרד הביטחון, "שמחה בלב" בהוצאת מודן ו"עדויות מגובה החול", קרב הצנחנים בחווה הסינית בהוצאת מודן. כמו כן מעוזיה ערך את ספרו של טדסה באיוך "דברים שרציתי לומר" על מסורת יהדות אתיופיה. כשהיה מנהל פרויקט שיקום בשכונת ג'סי כהן הפיק ספר בישול בו מתכונים של תושבות השכונה ושל נשות הקהילות המאמצות דייטון וקולומבוס ממדינת אוהיו בארצות הברית.

הוא זכה לאות הנשיא למתנדב לשנת החמישים למדינה ולאות השוויון לשנת 2007. בשנת 2018 הוענק לו אות המופת השיקומי מטעם משרד הביטחון.[3] כיום מעוזיה משמש כדירקטור בעמותת פשר לשירותים חברתיים בלוד, חבר מזכירות עמותת אומץ למנהל תקין וטוהר מידות ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית של מרצ-יחד.

מעוזיה נשוי לאיריס (רוזנטל) ילידת קיבוץ גבעת עוז, מדריכה ארצית לקלינאיות תקשורת במשרד החינוך. לזוג סגל שלושה ילדים: איילת, איתמר גרשון (על שמו של סגן גרשון בלאו שנהרג מאותו פגז ממנו נפצע מעוזיה) ורותם. מתגורר בתל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמחה בלב, סיפורו של שמחה הולצברג - "אבי הפצועים", מודן תל אביב, 2000.
  • להתחיל הכל מחדש, דרכו של צנחן מפציעה קשה לשיקום מלא, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אגף השיקום, תל אביב, תשמ"ג 1983. ISBN 9650501258
  • עדויות מגובה החול - קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, תל אביב, 2007.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעוזיה סגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]