מסעודה משדרות

"מסעוּדה משדרות" הוא ביטוי סטריאוטיפי עברי־ישראלי, המשמש על פי רוב להתייחסות כלפי תושבי הפריפריה בעלי סטטוס חברתי נמוך.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הביטוי טבע אלכס גלעדי במאי 1993, זמן קצר לפני ההחלטה על בחירת הזכיינים לערוץ 2, הערוץ המסחרי שעמד לקום אז במקום ערוץ 2 הניסיוני. גלעדי היה המנכ"ל הראשון של אחת משלוש הזכייניות, חברת הטלוויזיה הישראלית "שידורי קשת". בריאיון ליונתן שם־אור, עורך המגזין "התקשורת",^[1] הוא נשאל (ההדגשה במקור):

◀ מה תשדר?

"מה שאתה רוצה".

◀ מה שאני רוצה?

"טוב, לא אתה. אני עושה טלוויזיה בשביל מסעודה כהן משדרות, וגם", הוא מאזן במהירות, "בשביל משה רבינוביץ' ביב[נא]ל".

◀ ומה איתי?

"אני לא יכול לשרת אותך. אני צריך לשרת את הממוצע".

◀ מסעודה כהן היא הממוצע?

"המסה הגדולה של האוכלוסיה נמצאת בין רחוב שינקין ובין נתיבות. אני מוכרח לפנות אליהם, אל המסה הזאת. אבל אני אתן להם גם תרבות".

◀ למסעודה משדרות?

"למה לא? אני אתן את זה ככה שיאהבו את זה".

◀ אבל מה איתי?

"בשבילך אין לי פתרון. אתה תסתכל בכבלים".

הביטוי "מסעודה משדרות" הובלט עוד בריאיון – למשל, בשער המגזין היה נוסח ההפניה "אלכס גלעדי יעשה טלוויזיה שמסעודה תרצה לראות". "משה רבינוביץ' ביבנאל" לא נכנס לתודעה הציבורית.

התגובות כלפיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי עורר גל של ביקורת ופרשנויות, גם על ניסוחו של גלעדי וגם על השלכות עמדה זו על שידורי הטלוויזיה המסחרית בישראל. הביקורת נגעה גם למרכיבי הביטוי וגם לשילובם יחד. הצירוף "מסעודה משדרות" נתפס כאפיון של אישה ממוצא מזרחי, מבוגרת יחסית, המתגוררת בעיירת פיתוח, לעומת מי שמעמדם גבוה יותר מבחינת ההכנסה, אבל בבירור גם ברמת ההשכלה ובביקוש לסוגות תרבות עילית. כפי שהשתמע מדברי גלעדי, מוצאה של מסעודה, מקום מגוריה ורמת ההכנסה שלה מגדירים גם את הדרישות הצרכניות והתרבותיות שלה, והיא תהיה נכונה להסתפק במוצר טלוויזיוני זול שאיכותו נמוכה.

הביקורת לא התמקדה רק בנימות הגזעניות וברוח הפטרונות המתנשאת שהשתקפה לכאורה מדבריו של גלעדי, אלא התקשרה בעיני רבים גם לאופיים של שידורי הערוץ השני בתחילת דרכו, שהתאפיינו בשעשועונים ובתוכניות אירוח דלי תקציב שערכם התרבותי היה מועט. אמירתו של גלעדי קושרה לסוג תוכניות זה, והיו שתפסו אותה כמימוש בפועל של התפיסה הפטרונית של ראשי הערוץ.^[2] גלעדי עצמו אמר לימים: "[...] צריכים לרדת למכנה המשותף הרחב ביותר של הצופים. קראתי לזה אז 'מסעודה משדרות', ו'אברמוביץ' מיבנאל'. כמובן []את אברמוביץ' מחקו מייד והשאירו רק את מסעודה [...]".^[3]