מסכת פאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציור מתוך פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת פאה, פרק ז' משנה ב', דפוס וילנה, 1880

מסכת פֵּאָה[1] היא המסכת השנייה בסדר זרעים, לאחר מסכת ברכות. המסכת קרויה על שם מצוות פאה העוסקת בהקצאת חלק מהקמה בשדה (עוד לפני הקציר) עבור עניי העם, וכן עוסקת במתנות עניים וביניהן פאה, לקט ופרט, שכחה, עוללות ומעשר עני.

במסכת מפורטות בין השאר ההלכות הקשורות במצוות אלו, כגון למי מותר לקחת מהפאה, מה גדלו של החלק שצריכים להקצות לפאה, מתי מותר לעניים לקחת מהפאה, וכדומה.

כרוב המסכתות בסדר זרעים (למעט מסכת ברכות) אין למסכת פאה מקבילה בתלמוד הבבלי. מסכת פאה זמינה רק במשנה, תוספתא ותלמוד ירושלמי. בתלמוד הירושלמי, הפרק הראשון של מסכת זו כולל בתוכו הלכות תלמוד תורה ולשון הרע ועיקרו כולל דברי מוסר.

מיקומה של המסכת בסדר זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקדמתו של הרמב"ם למשנה, מצוין כי הסיבה לכך שמסכת פאה היא המסכת הראשונה בסדר זרעים (מבין המסכתות העוסקת במצוות התלויות בארץ) היא מכיוון שמתנות העניים ניתנות עוד בשעת הגידול ואילו המצוות האחרות התלויות בארץ חלות לאחר הקציר או איסוף הפרי.

פרקי המסכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. אֵלּוּ דְּבָרִים (שש משניות[2]) - שיעור הפאה, אלו גידולים חייבים בפאה.
  2. אֵלּוּ מַפְסִיקִין (שמונה משניות) - מה נחשב לשדה נפרד לפאה? קצירת חצי שדה.
  3. מַלְבְּנוֹת (שמונה משניות) - המשך מה נחשב לשדה, גודל שדה מינימלי לעניין מצוות שונות.
  4. הַפֵּאָה (אחת עשרה משניות) - לקיחת הפאה, התחלת לקט.
  5. גָּדִישׁ (שמונה משניות) - המשך לקט, התחלת שכחה.
  6. בֵּית שַׁמַּאי (אחת עשרה משניות) - שכחה בתבואה.
  7. כָּל זַיִת (שמונה משניות) - שכחה בפירות, פרט ועוללות.
  8. מֵאֵימָתַי (תשע משניות) - מי רשאי לקחת מתנות עניים, נאמנות העניים לעניין מעשרות, מינימום נתינה לעני.

בסה"כ במסכת 69 משניות.

משניות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה הראשונה במסכת פאה נאמרת בתפילה בנוסח האשכנזים לאחר ברכות התורה (בשילוב ברייתא המופיעה בתלמוד הבבלי, מסכת שבת קכז) כי היא משנה יסודית ביהדות[דרושה הבהרה], טעם נוסף נאמר היות שבסוף המשנה כתוב 'ועיון תפילה' ולכן אומרים זאת לפני התפילה. המשנה עוסקת במצוות שאין להם כמות מינימלית מהתורה ומציינת דרך אגב מצוות שיש להם שכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה, והביכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו; ותלמוד תורה כנגד כולם.

המשנה האחרונה במסכת פאה מברכת את העני אשר נמנע מלהזקק למתנות עניים על אף שהוא רשאי לקחת תוך ציון הפסוק: ”ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו” (ספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוק ז').

פרשני המסכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על המשניות (פאה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תלמוד ירושלמי (פאה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תוספתא (פאה)[עריכת קוד מקור | עריכה]


בנוסף לפרשני המשנה והירושלמי הקלאסיים פורש התלמוד הירושלמי על מסכת פאה על ידי הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)[3] במסגרת פירושו על התלמוד (תלמוד שטיינזלץ). הפירוש נדפס בתשמ"ח (1988) ונכון ל-2019, זו המסכת היחידה מהתלמוד הירושלמי שפורשה במסגרת מפעל זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט משנה, מסכת פיאה, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט תוספתא, מסכת פאה, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ בתלמוד ירושלמי דפוס ראשון (דפוס דניאל בומברג, ונציה) הכתיב: פיאה.
    2. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
    3. ^ הפירוש נכתב בשיתוף הרב אריאל הולנד והרב מנחם פרומן.