מסכת מעשרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיום מסכת תרומות והתחלת מסכת מעשרות בש"ס ונציה (עם פירוש הרמב"ם והר"ש)

מַסֶּכֶת מַעַשְׂרוֹת היא המסכת השביעית בסדר זרעים במשנה, בתוספתא ובתלמוד הירושלמי. במשנה כוללת חמישה פרקים, ובתוספתא שלושה פרקים.

המסכת עוסקת באיסור להשתמש בתבואה לפני שהופרש ממנה מעשר.

המסכת נקראת "מעשרות", כיוון שהיא נוגעת בהלכות השייכות לכל המעשרות.

מיקומה של המסכת בסדר זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, המסכת סודרה אחרי מסכת תרומות, מכיוון שבתחילה מפרישים תרומה, ולאחריה מעשר ראשון.

הדינים העיקרים במסכת זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. הגידולים החייבים במעשר.
  2. ממתי הם מתחייבים.
  3. עד מתי הם מותרים באכילת עראי לפני שהופרשו המעשרות.
  4. מהו גמר המלאכה הקובע למעשר ואוסר גם אכילת עראי.
  5. הדברים השונים הקובעים למעשר.

פרקי המסכת במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. כְּלָל אָמְרוּ (שמונה משניות[1]).
  2. הָיָה עוֹבֵר (שמונה משניות).
  3. הַמַּעֲבִיר (עשר משניות).
  4. הַכּוֹבֵשׁ (שש משניות).
  5. הָעוֹקֵר (שמונה משניות).

בסה"כ במסכת 40 משניות.

פרקי המסכת בתוספתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. גרנן למעשרות
  2. החמרין
  3. המהבב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט משנה, מסכת מעשרות, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט תוספתא, מסכת מעשרות, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.