מנתור
 מנתור
| |
|---|---|
 מנתור החוף | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צלפאים |
| משפחה: | מצליבים |
| סוג: | מנתור |
| שם מדעי | |
 Matthiolaאייטון, 1812 | |
מַנְתּוּר (שם מדעי: Matthiola) הוא סוג במשפחת המצליבים, המאופיין בפרחים ריחניים. בארץ ישראל גדלים בר שבעה מינים מסוג זה, ומספר מינים מגודלים כצמחי גן וקטיף.
תיאור הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוג מונה כ-50 מיני צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים. תפוצתם הטבעית בעולם הישן: היבשות אסיה, אירופה ואפריקה.
פרחי המנתור גדולים יחסית לסוגים אחרים במשפחתם. פרט ליופיים של הפרחים וצורתם המסלוסלת האופיינית, הם מתייחדים גם בריח עז ומתוק שנידף מהם, בייחוד בשעות הערב. תכונות אלו הפכו את המנתור לצמח נוי מבוקש, ומספר ממיניו מגודלים כצמח גינה חד-שנתי, וכן הוא מגודל בהיקף קטן כצמח קטיף.
מיני סוג זה נחשבים לצמחי יום קצר, ולכן בהמיספירה הצפונית הם מגודלים כצמחי חורף, כאשר טמפרטורות גבוהות גורמות להאצת הפריחה ולהפרגה.
מקור השם העברי בשמו הערבי של הצמח, המבוטא "מנת'ור". שמו הלטיני, Matthiola, נגזר משמו של הרופא וחוקר הטבע האיטלקי פיאטרו אנדראה מטיולי (Mattioli; בלטינית: מטיולוס, Matthiolus), שפעל באיטליה במאה ה-16. באנגלית מכונה הסוג "סטוק" (Stock).
תיאור מורפולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת סוג זה כלולים כ-50 מיני עשבים חד ורב-שנתיים. במינים רבים העלים מכוסים שערות המשוות לצמח מראה מאפיר. פרח המנתור אופייני למשפחה, גדול באופן יחסי, ובמינים רבים הוא מסולסל בצורה אופיינית. צבע כותרת הפרח משתנה ממין למין, כאשר הצבעים הנפוצים הם ורוד, סגול, צהוב ולבן. הפרחים חסרי חפים וערוכים באשכול.
פרי המנתור הוא מטיפוס תרמיל צר וארוך, ובמינים רבים בקצה הפרי קיימות בליטות דמויות קרן. בליטות אלה מאפשרות הגדרה של מין המנתור, ברוב המקרים. זרעי המנתור ערוכים במגורות, טור אחד בכל מגורה.
מיני הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיני הסוג בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מובאים בסדר סיסטמטי:
- מנתור ערבי (Matthiola arabica) – מין המנתור הרב-שנתי היחיד הגדל באופן טבעי בארץ. זהו מין נדיר הגדל בדרום הנגב ובאדום. צבע הכותרת צהוב. הפרי נטול קרניים.
- מנתור החוף (נקרא בעבר מנתור שלושת החודים; Matthiola tricuspidata) – אופייני לחגורת הרסס שלחופי הים התיכון בצפון מישור החוף של ישראל. הפרי בעל שלושה חודים בראשו. צבע הכותרת סגול.
- מנתור אפור (Matthiola incana) – מין מקובל בגינון, גדל גם כפליט תרבות נדיר בארץ, בעיקר בסדקי חומות.
- מנתור קטן-פרחים (Matthiola parviflora) – מין נדיר הגדל במחוזות המדבריים של הארץ. צבע הכותרת סגול-ורוד. הפרי בעל שתי קרניים.
- מנתור מצוי (Matthiola longipetala) – גדל במרכז ודרום ישראל, בבתות. צבע הכותרת ורוד-לבן. לפי זוג קרניים הכפופות בצורה מעוגלת.
- מנתור מחוספס (Matthiola aspera) – גדל בעיקר במדבר יהודה. זהו מין אנדמי לישראל ושכנתה ירדן. צבע הכותרת ורוד. בפרי שתי קרניים ישרות יחסית.
- מנתור המדבר (Matthiola livida) – צמח נפוץ בחבלי הארץ במדבריים. צבע הפרח ורוד, הפרי מסתלסל בצורה אופיינית.
מינים שמשמשים כצמחי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנתור אפור (Matthiola incana) – מין מקובל בגינון, גדל גם כפליט תרבות. מגודל כצמח חד-שנתי חורפי, פותחו בו צורות שונות- פרח מלא, פרח ריק, אורך עמוד תפרחת שונה וכן הלאה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נעמי פינברון-דותן ואבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת כנה, 1991, עמ' 237–239. (הספר בקטלוג ULI)
- אבי שמידע, החי והצומח של ארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, כרך 10, עמ' 104.
- קטלוג צמחים – משתלת מלצר, כפר ידידיה, 2007.
