מנחת עין שמר

מנחת עין שמר
נתוני השדה
קוד IATA
‏HDA‏
קוד ICAO
‏LLES‏
סוג השדה ציבורי/צבאי
תקופת הפעילות 1948–הווה (כ־76 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר סמוכה חדרה
קואורדינטות 32°26′19.9″N 35°0′2.15″E / 32.438861°N 35.0005972°E / 32.438861; 35.0005972
גובה מעל פני הים 33 מטר (100 רגל)
ברשות התעופה האזרחית
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
10/28 3,560 1,150 אספלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנחת עין שמר הוא מנחת השוכן בשרון, דרומית למרכז לבריאות הנפש שער מנשה ולקיבוץ עין שמר. המנחת הוקם בתקופת המנדט הבריטי כבסיס טיסה צבאי.

בעשור השני של המאה ה-21, חלק מהמבנים של הבסיס הבריטי משמשים את בית החולים "שער מנשה". המנחת עצמו פועל לשימוש כלי טיס בלתי מאוישים של התעשייה האווירית בלבד, וכל שימוש אחר מחייב קבלת אישור מרשות התעופה האזרחית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 החל הצבא הבריטי בהקמת בסיס אווירי גדול באזור השרון, דרומית לקיבוץ עין שמר. עבודות ההקמה הסתיימו בקיץ 1945, הבסיס כלל מסלול באורך 1,400 מטרים ונקרא בעת פתיחתו RAF Ein Shemer. כיוון שייעודו היה לתפעל מפציצים ארוכי-טווח לפעולות בים האגאי נחתו בו לאחר פתיחתו שתי טייסות של מטוסי ליברייטור (טייסת 178 וטייסת 214). מלחמת העולם השנייה הסתיימה באותם חודשים ולכן הבסיס שינה את ייעודו (ראו בהמשך).

לאחר המלחמה החלה התקופה השלישית של ההעפלה להעלאת פליטי השואה. שלטונות המנדט פעלו למנוע את הגעת ספינות המעפילים לחופי ארץ ישראל. לשם כך הופעלו סיורים אוויריים בעומק הים התיכון ומעל חופי ארץ ישראל. הסיורים האוויריים בוצעו על ידי שתי טייסות מפציצים מדגם לנקסטר שהוצבו בבסיס עין שמר (טייסת 37 וטייסת 38). טייסת 13 של מטוסי מוסקיטו הוצבה בבסיס לצורכי צילום אווירי. החל משנת 1946 נוספה טייסת לנקסטר שלישית וכן טייסת ספיטפייר (טייסת 32). בפברואר 1947 תקפו יהודים את שדה התעופה, אולם לא הצליחו לחדור אליו או לגרום לו נזק[1].

במרץ 1948 פרסם חיל האוויר הבריטי מכרז למכירת הבסיס[2] והוא נקנה על ידי הסוכנות היהודית. בסוף אפריל 1948 תפס ארגון ההגנה את השדה[3]. כוח של חטיבת אלכסנדרוני השתלט על השדה, והוא הופעל לעיתים כשדה תעופה חלופי, במקרים בהם ישראל העדיפה לחמוק מפיקוח משקיפי האו"ם[4][5]. אולם בגלל קרבתו לגבול הירדני הוא סבל מהפגזות ולא ניתן היה להשתמש בו לצרכים מבצעיים. בספטמבר - נובמבר 1948 התנהלו בסמוך אליו קרבות עם הצבא העיראקי[6][7][8][9].

בשנת 1949 הוסב הבסיס למחנה עולים והוא שימש כאחד מארבעת מרכזי הקליטה לעולי תימן שהגיעו לארץ במסגרת מבצע על כנפי נשרים. מחנה העולים קלט כעשרת אלפים מעולי תימן ביניהם גם נכבדים ורבנים. במקום פעל גם בית דין פנימי של העדה. בנוסף קלט המחנה גם עולים מרומניה ומפולין. לאחר שרוב יושבי המחנה עברו למגורי קבע שימש חלק ממנו כבית מלאכה לייצור בדונים וצריפונים עבור המעברות השונות שהוקמו בישראל.

האתר שימש עד שנות ה-90 של המאה ה-20 לפעילויות חקלאיות וספורטיביות שונות. החל משנת 2000 תכנן משרד הביטחון להציב במקום סוללת טילי "חץ 2". התושבים ביישובים הסמוכים התנגדו ליוזמה זו ופנו לבג"ץ[10]. בשנת 2002 הסירו התושבים את התנגדותם וסוללת הטילים הוצבה באתר[11].

בשנת 2008 המליצה ועדה ציבורית בראשות הרצל בודינגר להעתיק את שדה התעופה הרצליה לשטח המנחת. הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה וניסתה לקדם את העברת השדה בהכנת תכנון מפורט, אולם ראש המועצה האזורית מנשה, אילן שדה וראשי רשויות סמוכות התנגדו למהלך ופתחו במאבק ציבורי. בעקבות החלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה באוקטובר 2009, לפיה ימשיך שדה התעופה בהרצליה לפעול חמש שנים נוספות, ירד הנושא מן הפרק. באוקטובר 2012 שוב הוצגה תוכנית לפיתוח שדה תעופה נוסף מלבד המנחת באזור עין שמר לקראת סגירתם המתוכננת של שדה התעופה הרצליה (ב-2016) ושדה דב בתל אביב (עד 2018) וכצפוי שוב עוררה ביקורת. תוכנית חלופית שהוצעה להעתקת חלק מפעילות התעופה לשדה התעופה בחיפה במקום למנחת עין שמר נדחתה אף היא. חלופה נוספת שנבחנת היא העתקת פעילות התעופה למנחת מגידו שישודרג לאחר שהתוכנית לפיתוחו כנמל תעופה בינלאומי נדחתה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנחת עין שמר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]