מנחת חינוך (ספר)
 | |
| מהדורה ראשונה למברג תרכ"ט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
יוסף באב"ד  |
| נושא |
תרי"ג מצוות, ספר החינוך |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1869 |
  | |
מנחת חינוך הוא ספר שנכתב בידי רבי יוסף באב"ד (תקס"א, 1801–תרל"ד, 1874), ומציע פירוש למדני לספר החינוך. הספר דן בתרי"ג המצוות שמונה ספר החינוך ובמקורות העוסקים בהן בתלמוד ובראשונים.
על אף שמגמתו המוצהרת של המחבר הייתה עיונית - חקירה תאורטית ופלפולים בהבנת יסודות המצוות, זכה ספרו בהכרה כסמכות הלכתית בפני עצמה, הכרעותיו נחשבות כבעלות תוקף, והבנות מחודשות שהעלה להבנת התלמוד והראשונים משמשות כתקדימים עליהם סומכים פוסקי הלכה.
לימוד ספר החינוך יחד עם המנחת חינוך נפוץ בישיבות רבות ובעבר היה נפוץ גם בקרב בעלי בתים.
חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר נכתב על ידי רבי יוסף באב"ד, אב בית דין בטרנופול, ויצא לאור בשנת ה'תרכ"ט (1869). שם הספר שאול משמו של הקורבן שהיה מקריב כל כהן בבית המקדש עם כניסתו לעבודה.
לאחר מצווה ל"ב, כלל המחבר בספר, קונטרס בשם "מוסך השבת" העוסק בל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת, ובסוף הספר - הערות על ל"ב המצוות שהוסיף הרמב"ן על מנינם של הרמב"ם ובעל החינוך.
סגנון הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחבר מזכיר בדרך כלל את כל ענייניה המרכזיים של המצווה בה הוא דן, מבלי לחזור על דיני ההלכה לפרטיהם, היות שידע כי כל תלמיד חכם יוכל להגיע אל הדינים דרך כתבי הרמב"ם, השולחן ערוך ומפרשיהם. הספר נכתב בצורה של דיונים קצרים, שבמכוון מגביל אותם המחבר מלהתרחב לפלפולים ארוכים, כך הוא דן בקצרה בנושאים רבים בענייני כל מצווה. כאשר הוא דן במצווה, סיכם לרוב את העקרונות ההלכתיים, אחר כך הזכיר דברי הפוסקים והדריך כיצד לפתור בעזרת הראשונים והאחרונים, ולבסוף עורר שאלות שעדיין לא נדונו.
ניתן לומר שאין הוא נצמד בדווקא לדברי ספר החינוך, על אף שהחיבור אמור להיות פירוש לדבריו, וברוב הפעמים הוא משמש בעיקר כנקודת פתיחה לדיוניו המתרחבים של בעל מנחת חינוך. כך גם אין הוא מתמקד בחלק האגדה והדרוש, לו מקדיש בעל החינוך תשומת לב רבה ב"שורש המצווה", שבו הוא מסביר על כל מצווה טעם הגיוני בסגנון מוסרי. אף בתוך המצוות מרבה הוא לעסוק בעיקר במצוות המעשיות ובפרטי הלכותיהן, ופחות במצוות שבמחשבה ובלב, הנחשבות בדרך כלל כתחום עיסוקם של חכמי המוסר. אופיינית היא, למשל, הערתו הקצרה במצווה תי"ח, מצות אהבת ה': "מבואר בר"מ פרק ב' מיסודי התורה, ובן נח אינו מצווה על זה, והרבה האריכו בזה בספרי מוסר, ואשרי הזוכה לקיים מצווה זו." (המצווה היחידה שלא כתב עליה כלל, גם לא מראי מקומות - היא מצווה כ"ה, מצות האמנה במציאות ה'.) עם זאת, ברבות מן המצוות הוא דן מה צריך לעשות חוטא שעבר על אותה מצווה ועתה חפץ לחזור בתשובה, דבר שבדרך כלל עסקו בו יותר ספרי המוסר.
המחבר מרבה לעסוק בחישוב אפשרויות של מקרים שונים ("היכי תימצי"), ובירורים כיצד תנהג המצווה במקרה כזה. כך לדוגמה הוא דן ברוב המצוות על סוגים שונים של אישים (כגון גוי, גר, אשה, עבד, קטן וכדומה) האם הם מחויבים באותה מצווה, ובאלו חלקים ממנה. פעמים שנטייה זו מגיעה לכדי מידה הנראית אולי מוזרה מעט בעיני הקורא, כאשר המחבר דן באפשרויות רחוקות ובלתי שכיחות, אולם כוונתו של המחבר הייתה כנראה להגיע לכדי מיצוי של ההגדרה ההלכתית מתוך דיונים תאורטיים. כך למשל מעלה המחבר את המקרה הנזכר בתלמוד של חצי עבד חצי בן חורין, (עבד של שני שותפים שאחד מבעליו שחרר את החלק שבבעלותו בעבד זה) ודן בו במצוות רבות, האם עבד זה חייב באותה מצווה, והאם הוא יכול להוציא אחרים ידי חובתם. לעיתים, הדיון במקרי הקצה מגיע עד לכדי אפשרויות חריגות ומשונות כגון "חצי כהן וחצי ישראל" או "אשת אליהו".
רבות מאוד הן בספר הערות וקושיות, שהמחבר משאיר אותן פתוחות או ב"צריך עיון" (צ"ע), דבר הגורם למעיין בספר לרצות להעמיק יותר בנושא, וללבנו עד שיגיע לפתרון. למעשה מתברר כי זו הייתה באמת כוונתו המקורית של המחבר. אחד מקרוביו שלח לו מכתב, בו דן בכמה מקושיותיו וניסה ליישבן, והוא השיב לו כי מתוך עיקרון אינו דן בדבריו ומביע את דעתו עליהם, מכיוון שמטרתו בספרו היא לעורר את לב הקורא להביע דעה שונה, ושבעים פנים לתורה. ניתן לומר כי הדבר אכן עלה בידו, דורות של תלמידי חכמים ממשיכים לדון בדבריו, ועניין נפוץ הוא בישיבות שהחפץ לפתח נושא מסוים - פונה לספר מנחת חינוך, שם באפשרותו למצוא נקודות רבות בהן יוכל להרחיב.
מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההדפסה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל סגנונו של הספר, המורכב מהערות קצרות יחסית, סבר המחבר עצמו שהוא אינו ראוי להדפסה, והעדיף להפיץ קודם לכן את חידושיו התלמודיים, שהיו בנויים כנראה בסגנון הפלפול שהיה נהוג באותה תקופה בגליציה, אזור מגוריו של המחבר (כלשון המו"ל: "כי אמר מה אתן להם, ומה זה לפני איש, פלח דבילה ושני צימוקים, והדברים עתיקים, תשורה אין להביא..."). הפצרותיהם של תלמידיו שראו את החיבור בכתב יד לא נשאו פרי, עד שבאחד הימים נגנבו כתביו של המחבר, שאותם הועיד ככל הנראה להדפסה. הרב באב"ד ראה בכך אצבע אלוהים ונתן את כתב היד של "מנחת חינוך" להדפסה. למעשה, דווקא סגנון כתיבה זה שעמד בעוכריו של הספר לדעת מחברו, גרם לתפוצתו הנרחבת בקרב הלומדים בסגנון המקובל בישיבות הליטאיות, אשר העדיפו את הרוחב העיוני על פני הפלפול הסבוך והמעמיק.
הרב באב"ד מסר את כתב היד לידי הרב ראובן הכהן רפופורט, אחד מתלמידיו ודיין בבית דינו בטרנופול, שמסרו לדפוס סאלאט בלבוב בתרכ"ט. המו"ל לקח על עצמו את הוצאת ההדפסה, כיוון שידע שהמחבר אינו יכול לעמוד בכך. הוא הוסיף הקדמה מליצית ארוכה לספר וקונטרס משלו בשם "מנחת עני" בסופו. כיוון שהמחבר כתב חלקים מספרו מן הזיכרון, נותרו חלק ממראי המקומות בלתי גמורים, והרב רפופורט השלים את המלאכה. לדעת מהדירי מכון ירושלים, השמיט המוציא לאור קטעים מתוך הספר, במקומות שבהם מסתיימים קטעים במילה וכו'.
בסוף הספר נוסף מדור "קומץ המנחה", שבו חידושים שנתחדשו למחבר תוך כדי ההדפסה, בעניינים הנידונים בספר. כמו כן הוסיפו מעט חידושים משלהם הרב שמעון באב"ד, בן המחבר, והרב ישראל פרנס, מו"ץ בטרנופול שסייע בהדפסה. הספר מודפס עם ספר החינוך עצמו במבנה של דף גמרא, המקור במרכז הדף והפירוש סביב לו.
במהדורה הראשונה נדפס הספר בעילום שם מחברו. בשער הספר כתוב: "חיברו חד מגאונים המובהקים שבזמנינו, הקדוש והטהור נ"י, ומרוב ענוותנותו העלים את שמו, ה' יגן עליו ויבלה שנותיו בנעימים.". המוציא לאור כותב בהערה בסוף הספר שהמחבר מביא בספר מדבריו שלו בשם "חכם אחד", כדי שלא יהיה ניתן לזהות מתוך כך מיהו המחבר. עם זאת, שמו של המו"ל נזכר בספר כמו גם עובדת היותו תלמיד המחבר ופרטים נוספים המזהים את המחבר, כגון שמות הוריו הנזכרים בהקדמה, שם בנו בציון היותו בן המחבר, הקהילה שבה מכהן המחבר, ושם המחבר אף נרמז בהקדמתו של המו"ל ("...הן כל אלה יולדו על ברכי יוסף, אדמו"ר הגאון החסיד מאור הגולה נ"י...").
המהדורות הבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת ה'תרמ"ט, לאחר פטירת המחבר, פנה הרב אורי זאב סאלאט, המדפיס הראשון, (שהיה מדייני העיר לבוב) אל בני המחבר, לקבל את רשותם לשוב ולהדפיס את הספר, לאחר שאזל מן השוק ורבים מבקשים לקנותו. הספר נדפס באותה שנה, כששמו המלא של המחבר מתנוסס בשער, בצירוף הרשאה החתומה על ידי בניו, בה הם כותבים שאביהם נהנה מאוד מעבודתו של המדפיס בהוצאה הראשונה. הספר חזר ונדפס בפיעטרקוב בה'תרס"ב, ובוילנא בה'תרע"ב, ושוב בשנים ה'תרפ"ב - ה'תרפ"ד, שם נדפסו כנספחים קונטרסי הערות על המנ"ח מאת כמה מחברים. בה'תשי"ב הדפיסו האחים שלזינגר בניו יורק מהדורה חדשה, בשני כרכים כקודמותיה, וצירפו אליה כרך שלישי "ספר ההשלמה" ובו כ"ד הוספות, רובן קונטרסי הערות של גדולי ישראל, חלקם על ספר החינוך וחלקם על המנחת חינוך, וכמו כן כתבים נוספים של בעל מנחת חינוך. הרב שמואל אליעזר רולניק הוציא לאור ספר "שיטה מקובצת על המנחת חינוך", בה סידר את הוספות מהדורת שלזינגר יחד, לפי סדר תרי"ג המצוות, והוסיף בדפוס - צילום קטעים מעשרות רבות של ספרים נוספים.
בגלל עוניו הכבד של רבי יוסף באב"ד הוא קיצר את הספר בעזרת ראשי תיבות לא מקובלים רבים, כדי שעלות הדפסתו תהיה קטנה יותר, אם כי גם עם קיצורים אלו הספר אינו קצר. עובדה זו הקשתה על הלומדים, וגם הביאה לידי "תיקונים" כאלה שמביאים לידי גיחוך[1]. כמו כן היו הקטעים בספר ארוכים מאוד כך שההתמצאות בדבריו הייתה מסובכת. בה'תשמ"ח (1988) יצאה לאור על ידי מכון ירושלים מהדורתו של הרב אברהם קבלקין בשלושה כרכים בה ראשי התיבות נכתבו במלואם, הטקסט פוסק לקטעים קצרים ממוספרים, וניתנו ראשי פרקים מן הצד לדברי ה"מנחת חינוך", דבר שהקל על לימוד הספר.
גם על ספר החינוך עצמו מופיע פירוש, ובו הערות והשוואות למקבילות, וכן הערותיהם של מספר מחברים על ספר החינוך, וביניהם בעל מנחת חינוך עצמו, שכתב הערות בנפרד מפירושו הגדול. כמו כן נוסף פירוש על המנחת חינוך בשם "בשולי המנחה", ובו הערות קצרות על דבריו, וציונים לספרים הדנים בהם. לפי הודעת המכון בהקדמה, אמור היה לצאת חיבור נוסף בשם "בשולי המנחה", בו ירוכזו דבריהם של אלפי ספרים העוסקים בדברי המנחת חינוך, בקטעים שאין נחיצות להביאם בפירוש שבשולי הספר גופא, למעשה החיבור נדפס על שולי מהדורה חדשה של ה"מנחת חינוך" עצמו, ושני כרכים ממנו כבר ראו אור, החיבור המלא עתיד להשתרע על פני כרכים נוספים.
הבדל נוסף הקיים בין המהדורות הוא בסדר הפנימי של דברי המחבר בתוך כל מצווה. פעמים רבות, לאחר שסיים המחבר לדון בנושא אחד, וכבר החל לדון בעניין אחר, הוא חוזר לפתע לנושא הקודם ומוסיף בו דברים חדשים. הדבר נובע ככל הנראה מהעובדה שהספר לא נערך על ידי מחברו להדפסה, ולכן הוא נשתמר לפנינו בצורה הראשונית בה נכתב, לפי זרימת מחשבותיו של המחבר. במהדורת מכון ירושלים סדרו מחדש את דברי המחבר בצורה הגיונית יותר, בה נידון כל נושא בשלמות לעצמו. (זאת, על אף הנטייה הקיימת בדרך כלל בקרב מהדירי ספרים בציבור החרדי, שלא לערוך שינויים בתוך הדברים בספרים שיצאו מתחת ידי גדולי תורה.)
פירושים וחיבורים על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחשה למידת תפוצתו של המנחת חינוך ניתן לראות בספרים הרבים שנכתבו עליו הדנים בדבריו ומרחיבים בהם. מן החשובים שבהם:
- "מנחת סולת" - הרב דוד צבי זעהמן אב"ד דוקלה. שני כרכים נדפסו לפני השואה, והחלק השלישי (מצוות קלא - רס) נדפס על ידי נכדו הרב פנחס הירשפרונג אב"ד מונטריאול, בתוספת הערות משלו.
- "שיירי מנחה" - הרב משה מרדכי שטגר אב"ד ראדלוב. ח"א (א - קמג) נדפס על ידי בנו יעקב שטגר וח"ב (קמד - תריג) על ידי נכדו יצחק שטיגליץ.
- "עשירית האיפה" - הרב שמואל עקיבא מרגליות יפה שלזינגר אב"ד שטרסבורג. ליקוט מספרים רבים הדנים בדברי המנחת חינוך, עם הערות חדשות. נדפס ביחד עם ביאור "חנוך לנער" על ספר החינוך של אותו מחבר. חלק א' (מצוות א - ג) ירושלים ה'תשמ"ד, וחלק ב' (ד - כד) לונדון ה'תשנ"ז.
כמו כן נדפסו בספרים רבים קונטרסי הערות על המנחת חינוך, בין השאר אף בספריהם של גדולי ישראל מפורסמים. ביניהם: "הערות לספר מנחת חינוך" - הרב צבי פסח פרנק, "גליוני מנחת חינוך" - הרב אלעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז', ו"קונטרס המצוות" - הרב שמואל הלוי וואזנר.
מכון ירושלים הוציאו לאור את הספר במהדורה עם פירוש והגהות בשם בישולי מנחה, בהערות ליקוט דיונים בנושא והערות מספרים רבים.[2]
בשנים האחרונות הורגש הקושי בעובדה שהספר אינו מסודר ע"פ הש"ס, דבר הגורם לכך שלומדי התלמוד אינם מודעים לדברי המנ"ח בעניין בו הם עוסקים. יצאו לאור מספר ספרים בהם מסודרים דברי המנ"ח בצורה בה הם קלים לגישה. לדוגמה "מנחת חינוך על סדר הש"ס" מסכתות יבמות וכתובות, הרב שמואל אביטן, בני ברק ה'תשמ"ח. נכון ל-2009 עוד אין סידור שכזה על כל הש"ס, וכל הספרים שיצאו - חלקיים.
יציאתו לאור של המנחת חינוך גרמה לביסוס ז'אנר חדש לגמרי של ספרים הנכתבים לפי סגנונו. בדרך כלל מסודרים ספרים אלו ע"פ סדר תרי"ג המצוות או סביב לספר החינוך, והם מרבים לדון בדבריו של המנחת חינוך. לדוגמה "חשבונות של מצווה" - הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת) אב"ד פוניבז' מיר וירושלים. הספר נחשב על ידי מחברו לנכבד והחשוב שבספריו (המונים למעלה ממאה ספרים). כתיבתו החלה בתמוז ה'תרנ"ב, אך כגורלם של שאר כתבי האדר"ת היה גם גורלו, והוא נותר בכתב יד במשך למעלה ממאה שנה. בשנת ה'תשס"ה נדפס בהוצאת מכון ירושלים, במהדורה מוערת על ידי הרב שמואל ברוך גנוט. (בספרו האוטוביוגרפי "סדר אליהו" כותב האדר"ת, כי הוא מצטער על כך שלא התחיל לחבר ספר זה כעשרים שנה קודם לכן, מיד כשקנה לעצמו את המנחת חינוך. "... כי עתה היה לי כפלים ממנו בכמותו, וביתר בקיאות ממנו, ב"ה...")
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר וונדר, תולדות בעל מנחת חינוך, ירחון מוריה גיליון ס"ח - ס"ט.
- מיכל טיקוצ'ינסקי, "משפטיך למדני: ניצני הלמדנות המשפטית בספר 'מנחת חינוך' ואצל מחברו ר' יוסף באב"ד", המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר - הפקולטה למשפטים - האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חלק א חלק ב, באתר היברובוקס
- הרב צבי פסח פראנק, הר צבי - על ספר מנחת חינוך, ירושלים תשמ, באתר היברובוקס
- מנחת חינוך טקסט מוקלד באתר ספריא
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כמה פעמים כתב בראשי תיבות: "ומ"מ אני לך" כשכוונתו לומר "ומראה מקום אני לך", כלומר, שאינו מבאר העניין באריכות, אלא מסתפק בהבאת מראה מקום בעלמא. המדפיסים, ברצונם הטוב "להקל" על הלומדים, "פתחוהו" והדפיסו "ומכל מקום אני לך" (הרב דוד קאהן במבוא לספרו העקוב למישור (נדפס תשנ"ג) עמוד טו).
- ^ מנחת חינוך - בשולי המנחה, ירושלים תשסו, באתר היברובוקס