מנחם מנדל שטיינהארט
רבי מנחם מנדל שטיינהארט (1768–1825), רבה של הילדסהיים, היה צעיר חברי הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטיינהארט נולד לשמעון מהיינספורט וליטלה שהייתה אחותו של הרב יוסף שטיינהארט מפיורדא, ממנו לקח את שם משפחתו. הוא נישא להענדל בתו של ליב ש"ץ והיה סמוך על שולחנו במינדן שבמדינת הנובר. בשנת 1804 הוציא לאור ספר שו"ת בשם דברי מנחם ובאותה שנה מונה לכהונת רב בהילדסהיים. שטיינהארדט היה מוערך בעיני יהודים מסורתיים ומשכילים גם יחד ואפילו בעיני הגויים. ההיסטוריון צבי גרץ כינה אותו "חכם תלמודי נבון דעת"[1]. ודוד קארו בספרו "תכונת הרבנים" העמידו כרב אידיאלי[2]. בשנת 1808 מונה שטיינהארט לחבר בקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה ובשנת 1810 פרסם עם עמיתיו בקונסיסטוריה היתר לאיסור קטניות בפסח דבר שעורר עליו את רוגזם של עמיתיו הרבנים[3]. בשנת 1812 פרסם ידידו, הרב וולף היידנהיים, את ספרו "דברי אגרת" הכולל עשר תשובות לתמיהות לגבי שינויים מהנוהג הדתי המקובל ובראשם הצדקת החלטתה של הקונסיסטוריה להתיר אכילת קטניות בפסח גם ליהדות אשכנז. בשנת 1813 הוא נתמנה לרבה של ורבורג ומשנת 1815 עד סוף ימיו כיהן כרבה של פאדרבורן.
עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1804 בספרו דברי מנחם, התייחס שטיינהארט להימנעות משימוש בתה בפסח מחשש חימוץ ולמרות שלא מצא לכך כל סיבה כתב: "אמנם באשר שהעולם נהגו בהם איסור לא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירו בפניהם"[4]. כאשר נטל חלק בהיתר קטניות בפסח הוא הסביר זאת בספרו 'דברי אגרת'[5] בכך שגם חכמי הגמרא לא פסלו אכילת קטניות בפסח.
בספרו 'דברי אגרת' הוא מתייחס לשורה של נושאים:
- היתר אכילת קטניות בפסח
- היתר שימוש בתה וסוכר בפסח
- הסבר השינוי מהנוהל לקרוא לעולה לתורה בשמו - הוא מסביר זאת בכך שהרבה מחלוקות נוצרות בגלל מנהג זה
- הסבר על כך שנערים שרים שירים בבית הכנסת בגרמנית
- על התקנה שרק העוסקים בצרכי ציבור יקיימו הקפות עם הלולב ורק החזן חובט את הערבה בבית הכנסת
- על ההנהגה לומר שיר הייחוד רק בליל יום כיפור ואנעים זמירות בכל שבת ויום טוב
- על המנהג שכל האבלים אומרים קדיש יחד במקום שרק אחד יאמר
- על ההנהגה שלא לומר קרובות כל השנה חוץ מבימים נוראים
- על ההנהגה שלא לומר במהלך התפילה "יהי רצון" המיוסדים על הקבלה
- על ביטול אמירת תחנונים של שעת השמד
הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאל מאיר מציין את שטיינהארט כניצן ראשון של רבנים מחדשים שהובילו בדרך לרפורמה. לעומתו, יעקב כ"ץ טוען ששטיינהארט לא חרג ממסגרת ההלכה המקובלת ואת הנטיות הרפורמטריות בפסק על הקטניות יש לייחס לראש הקונסיסטורה, ישראל יעקבסון[6].
מחברים רבניים שונים ציטטו מדבריו של הרב שטיינהארט לאחר מותו. למשל, הרב צבי הירש פרידלינג מביסקוביץ מצטט מספרו דברי אגרת את דעתו שעדיף שכל האבלים יאמרו את הקדיש ביחד[7] וכן הרב שמואל הכהן בארשטין מצטטו בספרו מעדני שמואל[8][9], כך גם הוזכרו דבריו בפתחי תשובה על השו"ע.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרוז היתר קטניות בגרמנית באותיות עבריות, 1810, אתר בית הספרים הלאומי
- STEINHARDT, MENAHEM MENDEL BEN SIMEON, The Steinhardt Family Book
- אמירת קדיש ביחד אצל אשכנזים - תקנה של רב 'משכיל'? בפורום אוצר החכמה
ספריו
- שטינהרט, מנחם מנדל, דברי אגרת, באתר היברובוקס
- שטינהרט, מנחם מנדל, דברי מנחם, אופנבך תקסד, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Michael A. Meyer, Response to modernity: a history of the Reform Movement in Judaism, Wayne State University Press, 1995, page 37
- ^ עמ' קז של הספר, מצוטט אצל משה סמט, השינויים בסדרי בית-הכנסת, אסופות, ה', עמ' שנ, הערה 34.
- ^ ראו למשל: חת"ם סופר, דרושים חלק ב', עמוד רמ"ג
- ^ דברי מנחם, שאלה ב'
- ^ דברי אגרת
- ^ Jacob Katz, Towards a Biography of the Hatam Sofer, in Frances Malino, David Jan Sorkin, Profiles in diversity: Jews in a changing Europe, 1750-1870, Wayne State University Press, 1998, page 252
- ^ חיים נצחיים, עמוד לט
- ^ שמואל הכהן בארשטין, מעדני שמואל, עמוד 244
- ^ וראו גם בנחמן בן חיים אריה הכהן כהנא, ארחות חיים, מד
