מלט בישראל
מלט משמש היום במרבית הבנייה המודרנית, כחומר המקשר בייצור בטון, ובעל שימושים רבים נוספים בבנייה.
על המלט בישראל מוטלת רגולציה חריפה, אשר גורמת לכך שהוא נשלט כולו על ידי חברת נשר, המהווה מונופול בתחום בישראל. החקיקה בישראל מונעת הקמת תחרות לנשר, הן בייצור מקומי אלטרנטיבי, והן בייבוא מלט מחו"ל, על בסיס פקודת המלט משנת 1944[1].
נשר מפעלי מלט ישראליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נשר מפעלי מלט ישראליים
חברת נשר הוקמה בישראל בשנת 1922, תחת המנדט הבריטי, בשם "חברת המלט צמנט פורטלנד, נשר בע"מ", על גבי שטח באזור חיפה אשר נקנה ממשפחת ח'ורי על ידי יהושע חנקין. בשנות ה-50, לאחר קום המדינה, הקימה נשר מפעל מלט נוסף, מפעל נשר רמלה, באזור השפלה.
היום מהווה חברת נשר יצרנית המלט היחידה בישראל, וככזו מונופול, המגובה בחקיקה ממשלתית המונעת הקמת תחרות פנימית או חיצונית לנשר, בלי אישור ממשלתי. החברה נשלטת על ידי לן בלווטניק, באמצעות אחזקה של 75%, דרך כלל תעשיות.
רגולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1925–1928 הועלה המכס על מלט מ-7% ל-40%[2].
פקודת המלט (1944)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – פקודת המלט
פקודת המלט[1], אשר נכתבה תחת המנדט הבריטי, מגבילה את השימוש במלט בישראל בכמה אמצעים. ראשית, מונעת הפקודה ייצור מלט שלא באישור המשרד. שנית, מגדירה הפקודה קנייה והחזקה של מלט שיוצר ללא אישור כאמור, כעבירה גם מצידו של הקונה. (ואף נקבעת זכות להחרים הן את המלט, והן את האמצעים ששימשו להובלתו על ידי המדינה) שלישית, קובעת המדינה כי גם על ייבוא מלט נדרש רישיון מיוחד, ומוטלים עליו מכס ומס בלו.
דו"ח סוארי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מפברואר 1996[3] נקבע פיקוח על מחירי מוצרים המיוצרים על ידי מונופול, וביניהם נמצא גם המלט. מדי שנה, בוחנת המדינה את אחוזי הרווח של חברת נשר, וגוזרת מכך את המחיר המרבי שהיא יכולה לגבות על המלט. נכון לשנת 2013, גובה נשר את המחיר המרבי המותר לה[4].
משקל השקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 2013, יזם חיים כץ תיקון[5] לפקודת המלט, אשר תדרוש מכל משווק מלט בישראל, לשווקו בשקים במשקל של 25 ק"ג, ולא במשקל 50 ק"ג בלבד, כמקובל בעולם. טענתו של חיים כץ הייתה ששקים במשקל 50 ק"ג כבדים מדי, ומזיקים לבריאות הסבלים הסוחבים אותם. הצעה זו עלתה זמן קצר לאחר שבחברת נשר התחילה העבודה על הקמת פס ייצור לשקים במשקל זה[6]. החוק עבר בקריאה שלישית בדצמבר אותה שנה[7][8]. תוצאת לוואי של חוק זה, היא הגדלת עלויות ייבוא המלט מחו"ל, כיוון שיצרני המלט בעולם מייצרים מלט בשקים במשקל 50 ק"ג בלבד[9][10]. (ויבואן אשר ירצה למכור מלט מיובא בעתיד, יצטרך לארוז מחדש את המלט המיובא לפני שיווקו)
הוועדה הבין משרדית לקידום התחרות בענף המלט (2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2011 החלה מחאה חברתית על יוקר המחיה בישראל, ובפרט על יוקר הדיור. גורמים שונים, ובכללם שר הכלכלה נפתלי בנט[11], האשימו את המונופול הקיים בתחום המלט במחירי הדיור הגבוהים[12][13], וכתוצאה מכך, הקים בדצמבר 2011[14], ראש הממשלה בנימין נתניהו ועדה לחקר הריכוזיות בשוק המלט[15]. דו"ח ביניים של הוועדה שוחרר בדצמבר 2012[16][17].
הקשר בין מחירי המלט למחירי הדיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות טענות רבות[18][19] על כך שעל אף שבאמת מדובר במונופול, השפעתו על מחירי הדיור זניחה, כיוון שעלות המלט כולה לדירה ממוצעת היא כ-16 אלף שקלים, (כלומר, בין 1%-3% ממחיר הדירה בלבד) ומדובר בעיקר בניסיון להשגת רווח פוליטי בלי הורדה משמעותית של מחירי הדירות בארץ[20][21]. משקל המלט בייצור תשתיות עירוניות, כדוגמת גשרים, משמעותי יותר, כך שייתכן שתחרותיות בתחום זה תוריד עלויות פיתוח תשתיות עבור המדינה[22].
כמו כן, נטען שלו היו מחירי המלט המקור למחירי הדיור הגבוהים במרכז הארץ, היו מחירי הדיור אחידים ברחבי הארץ, בעוד שבפועל, ניתן למצוא בפריפריה ובמרכז פרויקטי בנייה דומים זה לזה, כאשר מחירי הדירות במרכז גבוהים פי 2 ו-3 ממחירי הדירות המקבילות בפריפריה. מאחר שהשימוש בחומרי בנייה והעבודה הנדרשת להקמת פרויקטים במרכז הארץ ובפריפריה דומה, ניתן להסיק שהמקור למחירי הדיור אינו בחומרי הבנייה, אלא במחיר השטח עצמו[23]. ואכן, ניתן לראות שמחירי הקרקעות במרכז הארץ[24], אותם נוקב מינהל מקרקעי ישראל עלו בקצב גבוה במהלך השנים האחרונות[25][26][27][28].
מסקנות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף סימני השאלה ביחס להשפעת המונופול על מחירי הדיור, כללו המלצות ועדת המלט הקמת מפעל מלט נוסף, כיוון שהמפעלים הקיימים לא יספקו את צורכי ישראל עד שנת 2023, והומלץ שלא יהיה בבעלות נשר[29]. מאחר שמדובר בתהליך הקמה ארוך, הומלץ להתחיל במהלך זה כבר בשנת 2013, ונטען שמהלך זה נמצא כבר היום בפיגור[30][31].
מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סטטיסטיקה על צריכת המלט בישראל באתר משרד הבינוי והשיכון
- רון תקוה, ניתוח שוק המלט בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 16 במרץ 2008
- רון תקוה, שיווק ומכירה של מלט בישראל וברשות הפלסטינית, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 13 בדצמבר 2005
- אמיר עציוני, ענף המלט בישראל, המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים, פברואר 1998
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמנון אטד, אין ממש קשר בין המלט ליוקר המחיה, באתר כלכליסט, 26 ביוני 2013
- טל ליטמן, למה נשר לא צריכה לדאוג מפתיחת שוק המלט לתחרות?, באתר כלכליסט, 5 בדצמבר 2011
אורה קורן, מלחמות בוץ בענף המלט, באתר TheMarker, 15 ביוני 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 פקודת המלט - 1944, באתר משרד התמ"ת
- ^ May Seikaly, Haifa: Transformation of an Arab Society 1918-1939, 2002, page 88
- ^ דו"ח לבדיקת רווחיות חברות הנמצאות בפיקוח מחירים, באתר משרד הכלכלה
- ^ לפי סעיף 8.23.2 בדו"ח שנתי לשנת 2013 של קבוצת כת"ש השולטת בנשר
- ^ הצעת חוק לתיקון פקודת המלט (מס' 2) (משקלם של שקי מלט), התשע”ד-2013, ה"ח הכנסת 531 מיום 17 בדצמבר 2013
- ^ נחמיה שטרסלר, יוזמת חוק המלט: לטובת העובדים - או לטובת המונופול?, באתר מאקו, 9 באוגוסט 2013
- ^ צבי זרחיה, אושר לקריאה ראשונה: שק מלט ייארז ויימכר גם בשקים של 25 ק"ג, דה מרקר, 11 בדצמבר 2013
- ^ צבי זרחיה, מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את חוק המלט, דה מרקר, 30 בדצמבר 2013
- ^ אורה קורן, רגולציה מיותרת שתפגע בתחרות, דה מרקר, 3 בנובמבר 2013
- ^ חוק לתיקון פקודת המלט (מס' 2) (תיקון), באתר משמר הכנסת
- ^ זאב קליין, לראשונה: קבינט יוקר המחיה שובר את המונופול בענף המלט, ישראל היום, 26 ביוני 2013
- ^ אורה קורן, מחיר המונופול של נשר בתחום המלט: "ישראל גרועה מאפריקה", דה מרקר, 4 באוגוסט
- ^ אורה קורן, ח"כ וילף: "מונופול המלט נשר של דנקנר ואי.די.בי תורם לא מעט למחירי הדיור הגבוהים", דה מרקר, 26 ביולי 2011
- ^ תומר אביטל, טל ליטמן ושי פאוזנר, בלעדי ל"כלכליסט": איך שוברים את מונופול המלט של דנקנר ולבנת? מקימים ועדה, כלכליסט, 24 בנובמבר 2011
- ^ החלטה מס' 3992 של הממשלה - עידוד התחרות בשוק המלט, אתר משרד ראש הממשלה, 18 בדצמבר 2011
- ^ שינויים מבניים והגברת התחרות בענף המלט - ממצאים והמלצות - דוח ביניים, הוועדה הבין משרדית לקידום התחרות בענף המלט, דצמבר 2012
- ^ מצגת המסכמת את המלצות דו"ח הביניים של הוועדה, אתר משרד האוצר, נובמבר 2012
- ^ שי פאוזנר, פרשנות:אין בשורה אמיתית לרוכשי הדירות, כלכליסט, 22 בנובמבר 2012
- ^ יניב רחימי, כל המהומה על 2,100 שקל?, כלכליסט, 29 בנובמבר 2012
- ^ תומר אביטל, הדו"ח הסופי של ועדת המלט יוגש לממשלה במאי, כלכליסט, 8 באפריל 2013
- ^ חן פונדק, קבינט יוקר המחיה אישר את המלצות הוועדה לעידוד התחרותיות בתחום המלט, כלכליסט, 25 ביוני 2013
- ^ אהוד כהנים, אושרה הרפורמה בשוק המלט: "ירד בלוק חוסם בבעיית הריכוזיות", Forbes, 25 ביוני 2013
- ^ דפנה מאור, אדמה יקרה שלי: למה מחירי הדירות במדינת ישראל גבוהים כל כך?, דה מרקר, 18 ביוני 2014
- ^ יהודה מודעי, תולדות הבועה: כך ספסרה המדינה בקרקעות, ynet, 28 במרץ 2014
- ^ עידו אפרתי, האוצר החליט: הבנייה במרכז תיפסק - מחירי הנדל"ן יזנקו, מעריב, 7 באוגוסט 2008
- ^ חן דרסינובר ולירן סהר, ביזיון: כאילו "מנסים" פה להוריד את מחירי הדירות - המינהל הקפיץ את מחיר הקרקעות במרכז ב-60% תוך 5 שנים, BizPortal, 5 ביוני 2013
- ^ ד"ר יעקב שיינין, הבועה לא תחזיק זמן רב, מחירי הדיור יכולים לרדת 40%, גלובס, 12 במרץ 2014
- ^ שירלי ששון עזר, "בעיית הדיור היא תוצר של החלטת ממשלה מ-2008", כלכליסט, 22 ביולי 2010
- ^ תומר אביטל, ועדת המלט: ליצור תנאים להקמת מפעל נוסף שאיננו נשר, 26 בנובמבר 2012
- ^ אורה קורן, הסוף למונופול // אושרו המלצות הוועדה לתחרות בענף המלט, דה מרקר, 25 ביוני 2013
- ^ קבינט יוקר המחיה אישר את הרפורמה בשוק המלט, גלובס, 25 ביוני 2013