מלחמת עמלק

אהרון וחור תומכים בזרועות משה בעת הקרב נגד עמלק ברפידים, בפסל של הפסל כריסטיאן דניאל ראוך.

מלחמת עמלק היא אירוע מקראי, המתואר בספר שמות, פרק י"ז, פסוקים ח'–ט"ו, בסוף פרשת בשלח. המלחמה התקיימה ברפידים זמן קצר אחרי יציאת מצרים. היה זה אירוע הלחימה הראשון שבו השתתפו בני ישראל.

בעקבות האירועים שהובילו למלחמה, הפך המאבק בעמלק לנושא חשוב במסורת היהודית. מאבק זה מתבטא במצווה זכור את אשר עשה לך עמלק ובמצוות מחיית זכר עמלק.

פרשת מלחמת עמלק היא הקריאה בתורה בבוקר פורים.

הסיפור המקראי

בזמן ששהו ישראל ברפידים, כחודש אחרי יציאת מצרים, הגיע עמלק והתחיל להילחם בהם. בפרשת כי תצא מתואר שהוא זינב בנחשלים, כלומר תקף את החלשים יותר שהלכו בסוף המחנה.

משה שלח את יהושע לאסוף אנשים ולהילחם בעמלק, ובעצמו עלה לראש הגבעה הסמוכה. בכל פעם שהרים משה את ידיו ישראל היו גוברים על עמלק, וכאשר היה מניח את ידיו עמלק היו מתגברים. כאשר כבדו ידיו של משה הוא התיישב על אבן, ואהרן וחור תמכו בידיו, כדי שיחזיק אותן למעלה. בסופו של דבר מתואר: ”וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב”. הפרשנים נחלקו האם הכוונה שהביס אותם (רשב"ם), הרג את החזקים שבהם והותיר את החלשים (רש"י), או שהצליח להחליש אותם, אך לא להרוג (חזקוני על פי המדרש).

אחרי הקרב

בעקבות המלחמה הצטווה משה לכתוב את סיפורו לזיכרון ולומר גם ליהושע שה' ימחה את זכר עמלק מתחת השמים. משה בנה מזבח וקרא לו "ה' נסי", ואמר שלה' יש מלחמה נצחית בעמלק.

בספר דברים צווה עם ישראל במצוות זכירת מעשה עמלק:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

כמו כן צווה עם ישראל במצוות מחיית עמלק:

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"

— ספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים י"ז–י"ט

.

מלחמת שאול ודוד

ערכים מורחבים – מלחמת שאול בעמלק, מלחמת דוד בעמלק

בספר שמואל נשלח שאול להילחם בעמלק ולהכרית את זרעם, כנקמה על המלחמה במדבר. שאול מילא את הציווי אך לא בשלמות, ובעקבות כך הודח ממלכותו (ספר שמואל א', פרק ט"ו).

גם על דוד מוזכר שנלחם בעמלק:

ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים

— ספר שמואל ב', פרק א', פסוק א'

במדרש

המשנה מסבירה את הרמת הידיים של משה כסימן לאמונתם של בני ישראל בה':

וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין.

— משנה, מסכת ראש השנה, פרק ג', משנה ח'

המדרש קושר בין הסיפור הקודם, תלונות העם והבקשה למים, לבין מלחמת עמלק, ואומר שמלחמת עמלק הייתה עונש של בני ישראל על חוסר אמונתם: "משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: 'אבא טול חפץ זה ותן לי', והוא נותן לו, וכן שנייה וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: 'ראית את אבא?' אמר לו אביו: 'אינך יודע היכן אני?' השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו".

מדרש נוסף מסביר את חומרת פשעו של עמלק, מלבד ההיטפלות לחלשים וחוסר יראת האלוהים, בכך שהוא גרם לחולשה בתדמיתו של עם ישראל. אחרי יציאת מצרים כל העולם פחד מישראל, ועמלק הפך את המלחמה בישראל לאפשרות ריאלית: "משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה. בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמת עמלק בוויקישיתוף