מלון המלך דוד
 | |
 | |
| מלון המלך דוד, 2012 | |
| מיקום | ירושלים, ישראל |
|---|---|
| דירוג | 5+ כוכבים |
| סוג המלון | מלון נופש |
| חדרים | 237 |
| קומות | 6 |
| בעלות | רשת מלונות דן |
| ניהול | רשת מלונות דן |
| בניית המלון | |
| תאריך פתיחה | 1929–1930 |
| אדריכל | אמיל ווט ואחרים |
| קואורדינטות | 31°46′28″N 35°13′20″E / 31.77444°N 35.22222°E |
| מלון המלך דוד, באתר מלונות דן | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   מלון המלך דוד | |
מלון המלך דוד הוא בית מלון בדירוג "5+ כוכבים" בירושלים המשמש גם בתור בית הארחה רשמי של מדינת ישראל עבור אישים חשובים ומפורסמים, שראשיתו כמלון פאר בימי המנדט הבריטי, ועד היום לא הועם זוהרו. המלון נחשב מהבולטים והיוקרתיים שבמלונות ישראל, וזכה לפרסום ברחבי העולם. הוא ממוקם ברחוב המלך דוד במרכז העיר, וצופה אל העיר העתיקה והר ציון. המלון מלווה את היסטוריה של מדינת ישראל והירושלמית מימי המנדט, דרך מלחמת העצמאות, חלוקת ירושלים, איחודה מחדש, ועד ימינו אלה. בין היתר נודע המלון עקב פיצוצו בידי האצ"ל ב-1946, ובשימושו התדיר לאירוח ראשי מדינות ואישים רמי מעלה בעת ביקורם בירושלים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת המלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1929 יזמו בני משפחת מוצרי, משפחה יהודית אמידה של אנשי עסקים ממצרים, הקמת מלון פאר בירושלים. משפחת מוצרי הציעה את היוזמה לשותפיה העסקיים ולידידיה, ובהם יוסף קאטוואי ביי - באותה העת שר האוצר של מצרים, הברונים אלפרד ופליקס דה מנשה מאלכסנדריה, ומשפחת אנשי העסקים העשירים - משפחת דה פיצ'וטו. תחשיבי הכדאיות הכלכלית של היוזמה התבססו על הצמיחה הכלכלית שהביאה החלתו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, שגם לוותה בגידול ניכר בתנועת המבקרים והצליינים. גם פעילותה הנמרצת של התנועה הציונית הביאה לתנועה של עסקנים, תורמים ופוליטיקאים יהודים שנהגו להגיע לארץ ולהיפגש בירושלים עם ראשי המנדט וראשי היישוב היהודי - ואלו היוו לקוחות פוטנציאליים של מלון הפאר.
משפחת מוצרי ייסדה את "חברת מלונות ארץ ישראל" (Palestine Hotels Ltd) לצורך ההשקעה בהקמת המלון. בשנת 1929 החברה רכשה מהפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים שטח גדול של כ-18 דונמים ברחוב שנקרא אז "רחוב יוליאן" (לימים רחוב המלך דוד). עלות רכישת השטח הייתה 31,000 לא"י - סכום עצום באותה עת. השטח שנרכש נבחר בזכות מיקומו הכלכלי-אסטרטגי, ובזכות הנוף הנשקף ממנו. השטח נמצא מול חומות העיר העתיקה ומגדל דוד, וכן למול הר ציון. קרבתו של המלון למגדל דוד ולקבר דוד העניקה את ההשראה לשם שנבחר עבורו - "King David"- "המלך דוד". השם נועד לשקף הדר מלכות, כמקובל במלונות הפאר של אירופה באותה תקופה, ובה בעת להיות יהודי וארץ-ישראלי. השטח נמצא מערבית לגיא בן הינום, בסמוך למרכז המסחרי בממילא ולשכונות היהודיות ימין משה ומחנה ישראל. כמה שנים לפני כן הוחל בבניית מרכז ימק"א ירושלים מעברו השני של הרחוב, ועם סיום בנייתו ניצבו שני המבנים המרשימים זה מול זה[1].
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלון נפתח לציבור ב-20 בדצמבר 1930. מנהלי המלון המצריים שאפו לשמור על רמה גבוהה בירושלים של אותה עת, שהייתה עיר פרובינציאלית ולא מפותחת. על מנת לשמור על רמה זו, הובאו מדי יום מצרכי מזון אל המלון ברכבת מקהיר. צוות המלון הובא מכל רחבי העולם. המלצרים הובאו ממצרים או מסודאן, צוות ההנהלה שנשכר היה שווייצרי והשפים שהובאו - איטלקים. המצב הפוליטי-כלכלי בארץ השתנה במהלך הבנייה. פרוץ מאורעות תרפ"ט ב-1929 מחד, והשפל הכלכלי הגדול מאידך, הביאו לירידה חדה במספר התיירים, הצליינים והעסקנים שהגיעו לארץ ישראל. רק כשנתיים לאחר פתיחתו, בשנת 1932, חלה התאוששות ועסקי המלון החלו לפרוח, ואף להביס את מלון פאלאס המתחרה שנבנה בסמוך בידי המועצה המוסלמית העליונה.
עם פרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הואטה שוב תנועת התיירים לירושלים, ונפגעה הכנסת המלון. היחידים שהתארחו במלון באותה עת היו חברי ועדת פיל.
בשנת 1938 חכרו שלטונות המנדט הבריטי את האגף הדרומי של המלון, שהפך למקום מושבו של מינהל השלטון הבריטי. מאחר שתפוסת המלון באותה עת הייתה דלה, העבירה חכירה זו את מאזן המלון מהפסד לרווח.
לפני קום המדינה שימש המלון כאתר האירוח המרכזי במזרח התיכון. במלון התארחו מצביאים ומנהיגים בריטיים ובהם וינסטון צ'רצ'יל[2] ולורד אדמונד אלנבי. כן התארחו בו מנהיגים אחרים, בהם היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, לאחר שארצו נכבשה בידי איטליה[3], אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד לאחר הדחתו[4] וגאורגיוס השני, מלך היוונים במהלך מלחמת העולם השנייה, עת הגיע למזרח התיכון לבקר את חיילי ארצו[5].
הפיצוץ במלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פיצוץ מלון המלך דוד
בבוקר יום 22 ביולי 1946, במהלך המרי העברי נגד הבריטים, חדרו למלון אנשי אצ"ל מחופשים לעובדי מטבח ערבים, והחדירו למסעדת לה רג'אנס שבקומת המרתף של האגף הדרומי כדי חלב גדולים שהכילו כ-350 ק"ג חומר נפץ. לאחר שעות אחדות, בשעה 12 בצהריים, הודיעו אנשי האצ"ל על פיצוץ קרוב של המלון. על פי אחת העדויות, ראש המינהל הבריטי, סר ג'ון שאו, הגיב על כך ב"לא באתי לכאן כדי לקבל פקודות מהיהודים", והורה שלא להעביר את ההודעה לעובדים הרבים שנותרו במשרדיהם. הוא הכחיש את הדברים וטען כי לא קיבל אזהרה כזו וגם אם היה מקבל, לא היה זמן לפנות את העובדים. בשעה 12:30 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של המלון על כל קומותיו. בפיצוץ נהרגו 91 איש: 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 מאורחי המלון, ועשרות נפצעו. במשך יומיים עמלו מהנדסי הצבא הבריטי המלכותי על חילוץ הגופות.
האגף שפוצץ לא שוקם, והצבא הבריטי העביר את משרדיו לחדרים אחרים במלון, ובפברואר 1947 הפך את המבנה לחלק מ"אזור ביטחון ב'" - שטח מבוצר המוקף שקי חול וגדרות תיל. רק אנשי מינהל בריטיים הורשו להתגורר ב-100 חדרי המלון הנותרים.
מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר עזיבת הבריטים את ירושלים, ב-15 במאי 1948 הורד דגל היוניון ג'ק הבריטי מגג המלון. המלון הנטוש והחרב הפך למפקדת נציגי ארגון הצלב האדום הבינלאומי, אולם מיקומו - על קו התפר בין העמדות הישראליות בשכונות משכנות שאננים וימין משה, לבין העמדות הערביות על חומת ירושלים, מול עמדות הלגיון הערבי הירדני - הביא לכך שמדי יום נורו על המלון עשרות כדורים ופגזים.
חיים הרצוג מתאר ביומנו את המלון במלחמת העצמאות:
גילינו פירצה בחומה של מלון המלך דוד, עברנו בה והמשכנו לנוע אט-אט בתוך גני המלון, לקול הלמותן של פצצות המרגמה ולקצב הסטקאטו של המקלעים והרובים. בשמים מעלינו הבזיקו נתיבי זיג-זג של כדורים נותבים. הדלתות המוליכות לאולם הגדול של המלון היו מרוסקות, קרעי וילונות התנפנפו באוויר, ופה ושם בקע קול דלת שחגה על ציריה ברוח. לבד מרעש הירי אפשר היה לשמוע רק את הדלתות והחלונות המוטחים במשקופים ורסק של זכוכיות מתנפצות. חצינו את אולם הקבלה המרכזי ויצאנו אל הרחוב הצופה לעבר בנין ימק"א.
— "דרך חיים"
אנשי הצלב האדום ניצלו את ההפוגה הראשונה ועברו לבניין ימק"א ירושלים הממוקם מאחורי מלון המלך דוד, ומוגן בשל כך מירי ישיר מהעיר העתיקה, ואנשי האו"ם החליטו לעשות שימוש במלון הנטוש כמפקדתם. על אף דגל האו"ם שהתנוסס על הבניין, הוא ספג פגיעות רבות נוספות עקב קרבתו לעמדות "ההגנה" בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים. בשיאם של הקרבות אילצו הפגיעות הרבות את אנשי האו"ם לעזוב את מבנה המלון, וכוחות צה"ל השתלטו על הבניין והקימו בו עמדות אל מול חומת העיר העתיקה. בסיום הקרבות שורטט "הקו העירוני" במרכז גיא בן הינום - בין עמדות צה"ל שבמלון ועמדות הלגיון הערבי הירדני על חומות העיר העתיקה. המלון מצא עצמו מטרים ספורים מקו הגבול.
תקופת ירושלים החצויה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיום הקרבות חזר המלון לתפקד בניהולה של חברת מלונות ארץ-ישראל. החברה העדיפה שלא להשקיע בשיקום המלון, וניסתה לצמצם את הפסדיה משלהי תקופת המנדט ומתקופת מלחמת העצמאות באמצעות שימוש בחדרי המלון הקיימים, מבלי לשפצם.
במלון התארחו שגרירי מדינות שהגיעו לישראל והמלון דאג להניף את דגלי המדינות ששגריריהם שהו במלון[6]. ב-1955, בעת ביקור או נו בישראל, הביקור הראשון של ראש מדינה זרה במדינת ישראל, לן או נו, ראש ממשלת בורמה במלון[7] ופתח בכך מסורת לפיה לנים במלון ראשי מדינות המבקרים בישראל.
בעקבות המצב הביטחוני הייתה ירידה גדולה בתיירות לישראל בכלל ולירושלים בפרט, שפגעה בבתי המלון בירושלים[8]. מלון המלך דוד, על 150 עובדיו, הגיע לתפוסה של כ-40–50 אורחים והחל במסע צמצום עובדים ובחיפוש אחר שווקים חדשים כמו פעילות כבית הבראה[9]. ניסיון להביא את פקידי ההסתדרות לנפוש במלון כשל, אף על פי שהוצע מחיר זול, מחשש שהדבר ייחשב למנקר עיניים. צעד נוסף שנעשה כדי למשוך לקוחות היה הקמת אגף כשר[10], לאחר שבמשך שנים המלון לא הוכשר[11]. בנובמבר 1956 נסגר המלון[12] בגלל הפסדיו ועובדיו פוטרו[13]. לאחר שניסיונות למצוא קונה למלון[14] כשלו, הילטון למשל נמנעה לחכור את המלון בגלל לחץ ערבי[15], נפתח המלון מחדש על ידי בעליו הקודמים, לאחר שקיבל הנחות במיסים מהעירייה והממשלה[16].
בראשית 1958 רכשה משפחת פדרמן, בעלת רשת מלונות דן, את מחצית המניות של חברת מלונות א"י, בעלת המלון[17] ויקותיאל פדרמן מונה ליו"ר מועצת המנהלים של החברה[18]. אגפו הדרומי של המלון נותר הרוס, וקירותיו המזרחיים טרם שופצו מהפצצות מלחמת העצמאות. לאחר הרכישה החלו עבודות שיפוץ ושיקום המלון. האגף הדרומי שוקם על ידי הקבלן החיפאי חיים אלוני. עלות השיפוצים עלתה על 2 מיליון דולרים. השיפוצים כללו עבודות תשתית נרחבות ושינויים מבניים בכל קומות המלון וחדריו. עד לשיפוץ זה היה חדר אמבטיה אחד בכל קומה, ששימש את כל החדרים באותה קומה (למעט הסוויטות, שאורחיהן נהנו מחדר אמבטיה פרטי). במסגרת השיפוץ נבנו חדרי אמבטיה ושירותים בכל חדר, הוחלפו תנורי ה"ברנר" שהיו במטבח המלון מאז שנות ה-30, שכן ארובותיהם הפיצו עשן שחור עקב השימוש בסולר והכתימו את קירות המלון, והרדיאטורים הוחלפו במערכת חימום ומיזוג. במהלך השיפוץ הקפידו על שימור צביונו ועיצובו המקורי של המלון, על סגנונו המזרחי המיוחד. מיטות האפריון שהיו בחדרים משנות ה-30 הוחלפו בהעתקים זהים שנבנו על ידי אברהם קריניצי (לימים ראש עיריית רמת גן). רהיטי הלובי המקוריים שופצו ונותרו במקומם. בשנת 1961 הסתיים שיקומו של האגף הדרומי, אשר הוסיף 56 חדרים ל-100 חדרי המלון. בשנת 1963 שופץ גם המרתף בו הונח חומר הנפץ בעת הפיצוץ[19] ובתחילת 1964 נפתחה מחדש מסעדת לה רג'נס[20].
המלון נחשב למועדף על ידי אנשי ממשלת ישראל, חברי הכנסת ואנשי הצבא. אורחיה הרשמיים של מדינת ישראל התגוררו במלון, ובו נערכו להם ארוחות רשמיות. באותה עת טרם נבנה משכן נשיאי ישראל, והמלון שימש, בין היתר, כאתר עבור נשיא מדינת ישראל לארח את אורחיו. בתקופה זו, עקב קרבת המלון לעמדות הלגיון הערבי (כ-1,000 מטרים), צלפו לעיתים חיילי הלגיון על חדרי המלון.
הגידול במספר חדרי המלון הביא למעשה לתפוסה נמוכה יותר בו, מאחר שתנועת התיירות הייתה דלילה למדי בירושלים באותה עת. העיר, שהייתה עיר ספר מבודדת, הציגה מספר מועט של אתרי תיירות (מרבית אתרי התיירות ההיסטוריים נותרו בעיר המזרחית ובעיר העתיקה). מרבית התיירים שהגיעו אל העיר היו יהודים שבאו לצפות בעיר העתיקה מאחת מתצפיות שהוקמו לצורך זה, ושבו לתל אביב עוד באותו היום. רשת דן ניסתה להגדיל את תפוסת המלון בכך שדרשה מתיירים שרצו ללון במלון דן תל אביב, שנחשב באותה עת לטוב ולמבוקש במלונות מדינת ישראל, שילונו לילה אחד גם בירושלים.
המיתון של שנות ה-60 פגע אף יותר בכלכלה הישראלית ובתנועת התיירות. הנהלת המלון החליטה לנצל את המחירים הזולים בשל המיתון ואת העובדה שלא הגיעו תיירים לירושלים, לבצע שיפוץ נוסף במלון ולהוסיף לו שתי קומות[21], שנחנכו ביולי 1969[22]. מיד לאחר מכן נקבע עם שר התיירות שייבנה ליד המלון מגדל בן 22 קומות עם עוד כ-200 חדרים[23], אולם התוכנית בוטלה בגלל טענות לפגיעה בנוף[24].
הרחבת המלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנהלת רשת מלונות דן בראשות סמו פדרמן פנתה לאדריכל היינץ פנחל, אשר תכנן עבורם גם את מלון דן תל אביב, וביקשה ממנו להציע תוכנית להוספת שתי קומות למלון אבל "לשמר בבנייה את ייחודו ואופיו הארכיטקטוני של המלון ולהימנע מפגיעה בקו הרקיע המיוחד של ירושלים". אף אחת מהתוכניות שהציע פנחל לא מצאה חן בעיני סמו פדרמן. לבסוף הראה פדרמן לפנחל, באמצעות גזירת גלויה של המלון והדבקת תמונה של שתי הקומות העליונות על גלויה אחרת, כיצד על המלון להיראות לדעתו. פנחל סבר כי התוכנית אינה אפשרית, שכן יסודות המבנה שנבנו עבור ארבע קומות לא יכלו לתמוך בקומות נוספות, אולם המהנדסים קלנר ודוידוב שנשכרו לצורך זה מצאו פתרון לבעיית התמיכה - קדיחה בעמודי יסודות המלון וחיזוקם באמצעות ברזלים ובאמצעות הקמת עמודים נוספים.
עיריית ירושלים אישרה הקמת שתי קומות נוספות, כאשר הובטח לה שבין הקומה העליונה לקומות הנוספות תיבנה קומת ביניים שתוכל לשמש את הצבא והעירייה כעמדות תצפית ולחימה. הבעיה היחידה שנותרה בלא פתרון הייתה חיפוי קירות המלון. האבנים שציפו את הקומות התחתונות של המלון הובאו בשנות ה-30 ממחצבה בחברון. אבנים בגוון זה לא נמצאו בכל שטחי מדינת ישראל באותה עת.
ב-5 ביוני 1967 החלה מלחמת ששת הימים בהפגזה של ירושלים המערבית בכלל והמלון בפרט. קירותיו המזרחיים של המלון נפגעו שוב מירי מחומות העיר העתיקה. סיומה המהיר של המלחמה מנע נזקים נוספים למלון, ופתר את בעיית הרחבתו, שכן ניתן היה להגיע לחברון ולרכוש מאותה מחצבה את אבן החיפוי הוורודה. לאחר המלחמה לא היה לצבא עוד צורך בקומת הביניים, ותוכניות הבניין שונו כך שקומה זו תכיל ציוד של המלון.
לאחר איחוד העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הגידול הניכר בתנועת התיירים לירושלים בעקבות סיום המלחמה ואיחוד העיר הביא לתפוסה מלאה בכל מלונות ירושלים, ומטבע הדברים היה מלון המלך דוד בחירתם הראשונה של בעלי האמצעים שביניהם.
אף שאיחוד העיר הוסיף מלונות רבים ממזרח ירושלים למצבת המלונות של העיר, המשיך מלון המלך דוד לשמר את מעמדו כ"מלון הדגל" של ירושלים והיה הרווחי במלונות דן[25]. אולם, בצד הגידול בתנועת התיירות, גברה גם התחרות בענף. רשתות מלונות יוקרה בינלאומיות זיהו את הפוטנציאל התיירותי של העיר והחלו לפתוח מלונות בה. רשת אינטרקונטיננטל כבר הייתה מיוצגת בעיר עם מלון יוקרה במזרח ירושלים, בנקודת תצפית מרהיבה על פסגת הר הזיתים. רשת הילטון הצטרפה עם מלון חדיש בגבעת רם, וחברת המלונות הקנדית 'קניידיאן פסיפיק' פתחה את מלון פלאזה בלב העיר. בשנות השמונים קיבלה רשת שרתון לניהולה מלון חדש בסמוך למלון המלך דוד, ורשת הייאט פתחה מלון גדול ומפואר בהר הצופים. מבעוד מועד, במטרה להיערך למגמת התחרות מול רשתות המלונות האמריקניות על מלונותיהן המודרניים, החליטה הנהלת מלונות דן להרוס חלק מן הגן שבחצרו המזרחית של מלון המלך דוד כדי להקים בריכת שחייה גדולה. בריכת השחייה היוקרתית זכתה להצלחה גדולה, והייתה למקום מפגש פופולרי לשמנה וסלתה של החברה הירושלמית.
בין השנים 1996 ו-1997 נערך במלון שיפוץ מקיף נוסף, על מנת להכין אותו ל"אלף החדש" ולתחרות הצפויה עם מלון הילטון החדש (כיום מלון מצודת דוד) שנבנה בסמוך במסגרת פרויקט ממילא. במסגרת שיפוץ זה, בעלות של 25 מיליון דולרים, שופצו ועוצבו מחדש כל חדרי המלון ומסעדותיו, אולם נשמר הצביון המיוחד במבואת הכניסה והאולמות ההיסטוריים. כמו כן הוקמו במלון מתקני ספורט ומסעדה נוספת. מתוכננת בניית בריכה מחוממת ומקורה, אולם זו טרם נבנתה. השיפוצים בוצעו בפיקוח אדריכלי הפנים אדם טיהאני ולאה מלר.
החל מחודש דצמבר 2006, לרגל ציון 75 שנה להיווסד המלון, מוצגת במלון תערוכה המציגה בתצלומים ומצגי וידאו אירועים היסטוריים שהתרחשו במלון, ותצלומי אורחים ידועים שביקרו בו, וכן מוצגים במסגרת התערוכה ספר האורחים של המלון מיום הקמתו (שבו חתמו ראש עיריית ירושלים בעת הקמת המלון, ראע'ב נשאשיבי, וכן וינסטון צ'רצ'יל, אליזבת טיילור ואחרים), וכן רהיטים וכלים מקוריים שבהם נעשה שימוש עם פתיחת המלון.
סכסוך הבעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007, בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, העלו שני בנקים מצריים, בנק אלעקארי אלמצרי אלערבי ובנק מצר, טענה לחלק בבעלות על המלון, אותה דרשו מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים. בדרכם להבאת תביעתם לבית המשפט נפלו הבנקים קורבן לעורך הדין שייצג אותם, עו"ד אשרף ג'סאר, שהונה אותם בסכום של כ-21 מיליון ש"ח[26].
בית האירוח הרשמי של מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית המלון משמש כיום לאירוח אישים מפורסמים ובעיקר דיפלומטים, פוליטיקאים וראשי מדינות המבקרים בארץ. בשנים הקרובות עתיד להבנות בית הארחה בקריית הלאום שעתיד להחליף את האירוח בבית מלון המלך דוד.
אורחים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלון התארחו, בין היתר, הקיסר האתיופי הגולה היילה סלאסי, ג'ורג' השני מלך יוון, מלך ספרד המודח אלפונסו ה-13 וכן מלכי מדינות ערב: האמיר עבדאללה מירדן, פייסל השני מעיראק, המלכה נאזלי ממצרים, אמו של המלך פארוק, וכן וינסטון צ'רצ'יל.
בין אורחי המלון ניתן למנות רבים משועי העולם שביקרו במדינת ישראל מאז הקמתה:
- ב-1949 התארח במלון המתווך מטעם האו"ם, ראלף באנץ'.
- ב-1954 התגורר במלון המתווך אריק ג'ונסטון בבואו לתווך בין ישראל וסוריה במשבר מקורות נהר הירדן וב-1956 המזכיר הכללי של האו"ם דאג האמרשלד בניסיון למנוע את מבצע קדש.
- ב-1968 התגורר במלון המתווך מטעם האו"ם, הד"ר גונאר יארינג.
לאחר מלחמת יום הכיפורים השתכן במלון הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי דאז, בעת ביקוריו בישראל כחלק מ"מסעות הדילוגים" האינטנסיביים שקיים באזור. ב-1974, במהלך הביקור הראשון מאז ומעולם של נשיא ארצות הברית במזרח התיכון בכלל, ובמדינת ישראל ובירושלים בפרט, התארח הנשיא ריצ'רד ניקסון במלון. ביקור זה של הנשיא היה בעקבות החתימה על הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים. בעקבות ניקסון התארחו נשיאים אמריקנים נוספים במלון, ובהם ג'רלד פורד, וב-1979 ג'ימי קרטר. לצורך ביקורים אלה הותקנו במלון קווי תקשורת ישירים אל הבית הלבן, וכן, על פי דרישת אנשי הביטחון של הנשיא, גנרטורים מיוחדים לאפשר אספקת חשמל למלון בכל עת.
כמו כן התארחו במלון אלינור רוזוולט (1953), מרגרט תאצ'ר, הברון אדמונד דה רוטשילד, ראש ממשלת צרפת (ולימים נשיא צרפת) ז'אק שיראק, חואן קרלוס הראשון מלך ספרד, המיליונר לי איאקוקה וקאנצלר גרמניה הלמוט קוהל. בשנת 1994 שהה במלון וורן כריסטופר שבע פעמים במהלך ניסיונותיו לגשר בין ישראל וסוריה, וכן השתכנו בו נשיאי ארצות הברית ביל קלינטון, ג'ורג' ווקר בוש, ברק אובמה ודונלד טראמפ, נשיא מצרים חוסני מובארכ, הנסיך צ'ארלס וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל.
ביקור הנשיא סאדאת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 19 בנובמבר ו-22 בנובמבר 1977 ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים, והתגורר במלון המלך דוד. על הביקור המפתיע וההיסטורי נודע להנהלת המלון 12 שעות בלבד טרם הגעתו של הנשיא. כל אורחי המלון נדרשו לפנותו, ומאחר וכל מלונות ירושלים מלאו אנשי תקשורת לקראת הביקור ובעיר עצמה לא נותר אף חדר פנוי, נאלצה רשת דן להעביר את האורחים למלונות אחרים ברחבי הארץ. על מלון המלך דוד הונף דגל מצרים לצד דגל ישראל - הפעם הראשונה שהונף בירושלים דגל של מדינה ערבית מאז הקמת מדינת ישראל. אנשי הביטחון המצריים עמדו על כך שעובדי המלון הערביים (בין עובדים מאזורי יהודה ושומרון ובין ערביי ישראל) לא יעבדו במלון בזמן הביקור, מחשש לניסיון התנקשות בחיי הנשיא סאדאת. כל העובדים הערביים הוצאו לחופשה בתשלום למשך ימי הביקור. במהלך הביקור קושר המלון בקו טלפון ישיר עם קהיר.
שולחן הספרייה של המלון, אשר נמצא בו מאז הקמתו, שימש את הנשיא סאדאת בעת שהותו במלון. השולחן נלקח למעבר הגבול ערבה שליד אילת ועליו נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה תוכנן על ידי כמה אדריכלים, ביניהם האדריכל בנימין צ'ייקין. את תוספת הקומות תכנן האדריכל היינץ פנחל.
הקשר עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת בנייתו היה המלון אחד הבניינים הבולטים, הגדולים והמפוארים בירושלים, ונראה היטב מכל סביבות העיר. יחד עם בניין ימק"א, בניין השגרירות הצרפתית והמכון האפיפיורי למקרא היווה אזור רחוב המלך דוד מרכז מונומנטלי וייצוגי של מעצמות המערב.
עם השנים נבנו מלונות נוספים סביב המלון ונוצרה "שרשרת מלונות" הנמשכת מאזור ממילא ועד דרך חברון וכוללת כ-10 מלונות, ביניהם מצודת דוד, וולדורף אסטוריה, שלמה המלך ועוד.
תיאור המלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילה הכיל המלון 200 חדרים ו-60 חדרי אמבטיה, אך ב-1967 נוספו לו עוד שלוש קומות והוא מכיל כיום 237 חדרים, מהם סוויטות מיוחדות. בקומות הקרקע והמרתף של המלון ממוקמים אולמות מפוארים רבים. חדרי האורחים במלון סדורים לאורכו של מסדרון מרכזי אחד החוצה כל אחת מקומות האירוח.
המלון נבנה לפי תוכניותיו של האדריכל השווייצרי אמיל ווט (Emil Vogt) בשיתוף עם האדריכלים בנימין צ'ייקין ו-ג. ה. הופשמיט (G.H. Hufschmid). המלון בנוי כמלבן שאגפו הדרומי ואגפו הצפוני בולטים מעט מקו החזית הקדמית והחזית האחורית ויוצרים מבנה בצורת האות H. בתקופה המדוברת היה המבנה חריג בנוף הירושלמי בשל גובהו. העיצוב הכללי נקי מקישוטים ודקורציות, למעט החלונות והמרפסות של המלון היוצרים הרמוניה ויופי פונקציונלי וצנוע. המאפיין שנותן למלון את אופיו ומראהו הייחודי הוא חיפוי אבן אדמדמה, בעיבוד גס (טובזה), שיוצר גוון עשיר וניגוד בינו לבין חלונות הזכוכית התכולים.
עיצוב פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולמות קומת הקרקע עוצבו בסגנון ייחודי, תוך ניסיון לדמות את ארמונותיהם של דוד המלך ובנו שלמה המלך. סגנונות האולמות הם שמיים, וכל אולם מעוצב בסגנון שונה תוך שימוש במוטיבים מצריים, אשוריים, חתיים, פיניקיים ויווניים. כמו כן נעשה שימוש במוטיבים יהודיים כגון מגן דוד ופירות תנ"כיים כמו רימונים וגפנים. אולם הכניסה המרוצף שיש נועד לדמות את ארמונו של דוד המלך, ואילו חדר הקריאה המרוצף עצי ארז נועד לדמות את ארמונו של שלמה המלך.
בתמונות הבאות ניתן לראות את העיצוב הייחודי של המלון, ואיך עיצוב ייחודי זה נשתמר על אף שינויים עיצוביים במלון במהלך השנים:
-
חדר בשנות ה-30. -
סוויטה בשנות ה-30. מהחלונות נראית חומת העיר העתיקה, הר ציון וכנסיית הדורמיציון שעליו. -
חדר האוכל בשנות ה-50 -
חדר בשנות ה-90 -
חדר בשנת 2019 -
הלובי בשנות ה-30 -
המלון בשנות ה-30. העיצוב המזרחי נועד לתת הרגשה של ביקור בארמון טורקי. -
-
הלובי בשנת 2019
המלון בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים מילא המלון תפקיד חשוב בחיי התרבות של ירושלים. בימי המנדט הוא הביא לעיר וייצג בה את התרבות הבריטית על מאפייניה הקולוניאליים, ולאחר הקמת המדינה המשיך לשמר בה את ניחוח התרבות האירופית והמערבית, דבר שניכר בעיקר בתקופת ירושלים החצויה, המבודדת והפרובינציאלית.
במאמרה של נירית רוסלר לתולדות המזון בירושלים נאמר:
לא בכדי הפך מלון קינג דייוויד למעוזה של התרבות החדשה והקדמה שהגיעה עימה. המשקאות האלכוהוליים בכוסות הקריסטל האלגנטיות בשעות אחר הצהריים, או לחלופין תה של מנחה המלווה בכריכים זעירים, הפכו להיות משאת נפשם של רבים.
— שרי אנסקי, אוכלים בירושלים, מודן 1992
מלון המלך דוד מוזכר בספרים רבים המתארים את העיר. בספר "המנדטורים" מתאר גבריאל צפרוני את המלון:
באחת עשה וחצי כבר היה הבארמן, פרנסואה, ובין שתים עשרה לרבע לשתים יכולת לפגוש אנשים מכל רחבי האימפריה שנקלעו לכאן. מלון 'המלך דוד' בזמן המלחמה - זה היה מקום הריכוז בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי. זה בא מלונדון, זה מכלכותה וזה מצ'ונקין. אימו של פארוק, איפה היכרתי אותה? במצרים לא יכולתי להכיר אותה, גם לא את אחותו הצעירה פארידה. כשהיו האנגלים שואלים 'גבי, איפה נולדת?' הייתי עונה 'נולדתי בתל אביב, חונכתי בקינג דייוויד'
— עמ' 114
אנשים אלה (הפקידים הזוטרים הבריטיים) לא היו מגיעים לעתים קרובות ל'קינג דייוויד'. אורח חייהם היה די צנוע והמשכורות לא היה גבוהות, אבל ערבים בני המעמדות העליונים באו (למלון) לעתים קרובות. רבים מהם היו עשירים שהתעשרו עוד יותר בזמן המלחמה.
— עמ' 115
בין היתר מוזכר המלון ברומנים כגון ספרה של נעמי רגן בת יפתח, בספרי מתח כגון ספרו של רם אורן, אהבה בדלתיים סגורות, או בספרו של אמנון ז'קונט מלכודת דבש, ואף בספרי מדע בדיוני, כגון ספרו של רוברט צ'ארלס וילסון - הכרונוליתים. כמו כן, שימש המלון תפאורה ואתר התרחשות למספר סרטים שצולמו בירושלים.
הפיצוץ במלון המלך דוד היווה השראה לטורו של נתן אלתרמן שפורסם בעיתון "דבר" ב-26 ביולי 1946. טור זה פורסם מאוחר יותר בספרו "הטור השביעי" בשם "אחרי 'מלון המלך'".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם פורטוגלי, המלונאים, מלונות דן, 2000.
- הדרה לזר, המנדטורים, ארץ ישראל 1940 - 1948, כתר, 1990.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מלון המלך דוד (באנגלית)- מלון המלך דוד, באתר של מלונות דן
- מלון המלך דוד (באנגלית)
- מלון המלך דוד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- דוד קרויאנקר, ב-12:37 נרעדה ירושלים מפיצוץ אדיר, באתר הארץ, 18 ביולי 2006
- מלון המלך דוד באתר האצ"ל
- מלון המלך דוד(הקישור אינו פעיל) באתר המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
- ידין רומן, מלון המלך דוד, מתוך "חופשה ישראלית"
"טרוריסטים פוצצו את מלון דוד המלך", בארכיון הסרטונים של Associated Press, 29 ביולי 1946- פוצץ מלון דוד המלך, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 29 ביולי 1946
- תמר הירדני, קומת הגמדים במלון המלך דוד, באתר מגזין סגולה
- מיכאל יעקובסון: תולדות המלון עם דגש על האדריכלות והעיצוב, באתר 'חלון אחורי', 10 ביוני 2017
מלון המלך דוד (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית, "כתר" הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 2002, עמ' 31
- ^ צ'רציל בא"י, דבר, 11 באוקטובר 1934
צ'רצ'יל חזר, דואר היום, 12 באוקטובר 1934 - ^ Famous Pilot Rejoins Negus, פלסטיין פוסט, 22 במאי 1936
- ^ המלך אלפונזו בירושלים, דואר היום, 3 במרץ 1932
- ^ הרבנים הראשיים ונציגי הועד הלאומי אצל ה' צודירוס, הצופה, 5 באפריל 1942
- ^ לכבוד הציר - דגל, מעריב, 8 בפברואר 1955
- ^ תוכנית ביקורו של או נו, דבר, 25 במאי 1955
- ^ ב. יהושע, 20 בתי מלון למכירה, מעריב, 15 ביוני 1956
- ^ מלון המלך דוד כבית הבראה, חרות, 24 ביולי 1956
- ^ יונתן אמיר, המלך שירד מגדולתו, מעריב, 14 בנובמבר 1956
- ^ נמנעה האכלת טריפה לאורחי יד וייצמן, הצופה, 4 בנובמבר 1954
- ^ התמרמרות על סגירת המלון המלך דוד, חרות, 13 בנובמבר 1956
- ^ מקום מפגש חברתי חדש בירושלים, חרות, 3 בדצמבר 1956
- ^ מאמצים לפתיחת מלון המלך דוד, דבר, 31 בדצמבר 1956
- ^ מלון המלך דוד לא יוחכר, מעריב, 31 במאי 1956
- ^ סוכר, אורז ושמן יוזרמו ל"שוק אפור" ממשלתי, חרות, 17 בפברואר 1957
- ^ תיבת נוח תסופח למלון דן, חרות, 28 בפברואר 1958
- ^ פדרמן בראש מלון המלך דוד, חרות, 25 במרץ 1958
- ^ המלון יתרחב - הסגנון יישאר, מעריב, 27 בנובמבר 1963
- ^ מסעדת לה רג'נס, חרות, 15 בינואר 1964
- ^ בריכת שחייה ו-96 חדר, מעריב, 16 בנובמבר 1966
- ^ בריכת שחייה ואגף חדש נחנכו במלון המלך דוד, דבר, 15 ביולי 1969
- ^ סוכמו פרטי הרחבת מלון המלך דוד, מעריב, 27 באוגוסט 1969
- ^ בעלי מלון המלך דוד ביטלו, מעריב, 24 בינואר 1972
- ^ אורי מילשטיין, תעשיית האשליות של ישראל, דבר, 22 באוגוסט 1980
כתבה, מעריב, 30 במאי 1986 - ^ ג'קי חורי, עו"ד ישראלי חשוד בהונאת בנקים במצרים בהיקף של 19 מיליון שקלים, באתר הארץ, 12 בינואר 2012
אנה נודל, עו"ד אשרף ג'סאר הורשע בהונאת שני בנקים מצריים בכ-21 מיליון שקל, באתר "תקדין", 27 באוגוסט 2013
