מכללת לוינסקי לחינוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכללת לוינסקי לחינוך
מוסד אקדמי
תקופת הפעילות 1911–הווה (כ־113 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלי תפקידים
נשיא פרופ' מיכל בלר
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 32°08′15″N 34°47′50″E / 32.1375°N 34.7972°E / 32.1375; 34.7972
www.levinsky.ac.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמלילה הקודם של המכללה, טרם מלאו 100 שנים להקמתה
מראה המכללה מבחוץ
טקס הענקת תארים במכללת לוינסקי לחינוך

מכללת לוינסקי לחינוך היא המכללה העברית הראשונה להכשרת מורים. המכללה האקדמית מציעה תוכניות לתואר ראשון בחינוך (.B.Ed) ותעודת הוראה, להסבת אקדמאים להוראה, לתואר שני בחינוך (M.Ed.) וכן, קורסים ייחודיים למורים ולגננות.

נכון לשנת 2020, למעלה מ-48,000 מורים ומחנכים הוכשרו במכללה - יותר מבכל מוסד לימודי בישראל.[דרוש מקור]

בשנת 2023, התאחדה עם המכללה האקדמית בוינגייט לטובת המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכללת לוינסקי לחינוך נוסדה על ידי חברי תנועת חובבי ציון בשנת תרע"ג (אוקטובר 1912). המכללה נקראה בשם "בית המדרש למורות ביפו (מוסד חובבי ציון) לזכר א. ל. לוינסקי", ונודעה בשם "סמינר לוינסקי". ביום 31 באוקטובר 1982 קיבל המוסד, שנקרא אז בשם "המכללה לחינוך ע"ש לוינסקי", היתר לפתוח מוסד להשכלה גבוהה. המוסד קרוי על שמו של אלחנן לייב לוינסקי (1857-1911), סופר ועיתונאי ומראשוני אגודת חובבי ציון ברוסיה.

צילום קבוצתי של תלמידי מכללת לוינסקי עם ילדי גן הילדים בשנותיה המוקדמות, 1912-1938

בשנת 1913 פרצה מלחמת השפות. הסתדרות המורים ותלמידות הסמינר למורים עמדו בראש המאבק למען תחיית השפה העברית. באותה שנה, לוין קיפניס עלה לארץ ישראל והחל לימודי אמנות ב'בצלאל'. בהמשך דרכו לימד בסמינר לוינסקי מלאכת–יד.

בשנת 1938, במלאת 25 שנים לסמינר, חנכה עבורו עיריית תל אביב בניין חדש, ברחוב בן-יהודה 195. הבניין שימש מאז כמשכנו הקבוע במשך 43 שנים. בסמוך לו נבנה בית הספר "לדוגמה" ע"ש הנרייטה סאלד, אשר שימש כבית ספר לאימונים ולהתנסות של תלמידי סמינר לוינסקי.

בשנת 1945 נפתח בית המדרש למורות וגננות גם בפני בנים ושמו שונה ל"בית המדרש למורים וגננות". נוסדה המדרשה למוזיקה בתל אביב, המוסד הראשון בארץ ישראל להכשרת מחנכים למוזיקה, על ידי ליאו קסטנברג.

בשנת 1957 החל "סמינר צה"ל" לפעול במסגרת סמינר לוינסקי. הוא נועד לחיילים בשירות סדיר, הלומדים בשעות הערב, ובא לענות על הצורך הגובר במורים, בעקבות העלייה הגדולה לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה. הסמינר פעל במשך 11 שנים ומנה למעלה מ-1,200 בוגרים.

בשנת 1981 עבר סמינר לוינסקי לבניין החדש בקרית החינוך בצפון העיר. להקמתו היו שותפים משרד החינוך והתרבות ו"חטיבת הנשים של המגבית המאוחדת" בניו יורק, שהיא חברת–בת של הסוכנות היהודית. המדרשה למוזיקה התמזגה עם הסמינר. השם הרשמי שונה ל"מכללה ע"ש א.ל. לוינסקי". כעבור שנתיים, באישור המועצה להשכלה גבוהה, נקבע השם 'מכללת לוינסקי לחינוך'. באותה שנה אברהם רוכלי מונה למנהל המוסד הוא כיהן בתפקיד זה עד לשנת 1996.

בשנת 1982 הוקם מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים ומרכזי למידה פדגוגיים נוספים.

בשנת 1986 קיבלה המכללה מהמועצה להשכלה גבוהה הכרה מלאה והסמכה להעניק תואר 'בוגר חינוך בהוראה' (B.Ed.) בכל מסלולי ההכשרה ובכל מקצועות ההוראה הנלמדים במכללה. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1989 הוקם המסלול להסבה ולהסמכת אקדמאים להוראה.

בשנת 2003 קיבלה המכללה היתר והכרה מהמועצה להשכלה גבוהה ללימודי התואר האקדמי השני בהוראה (M.Ed.).

בשנת 2006 הוקמה רשות המחקר, ההערכה והפיתוח במכללה, גוף אקדמי-מחקרי המבצע מחקרים בתחום חינוך וחברה.

בשנת 2011 נפתחה תוכנית M.Teach לתואר שני ותעודת הוראה לבית הספר העל–יסודי.

בשנת 2012 חגגה מכללת לוינסקי לחינוך 100 שנים להיווסדה, זכתה בפרס קונסטנטינר לחינוך יהודי וחנכה את גלריית מכללת לוינסקי לאמנות עכשווית.

בשנת 2013 שונה המבנה האקדמי של המכללה והוקמו שלוש פקולטות: הפקולטה לחינוך, הפקולטה הרב-תחומית והפקולטה לחינוך מוזיקלי. בנוסף, תוכנית טיפול במוזיקה לתואר שני (M.A.A.T) אושרה על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

החל משנת 2015 קיבלה המכללה אישור לפתיחת מסלולים עם תזה בתוכניות: התואר השני לחינוך מוזיקלי, התואר השני בהוראה ולמידה ובתואר השני בחינוך לשוני בחברה רב-תרבותית[1].

המכללה הובילה את תהליך האקדמיזציה של הכשרת המורים והראשונה שקיבלה הכרה אקדמית מלאה בכל מסלולי ההכשרה.

מכללת לוינסקי מתכוננת להתאחד עם המכללה האקדמית בוינגייט, על פי תוכנית הות"ת[2].

תוכניות הלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות הלימודים של מכללת לוינסקי לחינוך משלבות בין התנסות פעילה, למידה עיונית ושימוש בטכנולוגיות מידע. כבר בשנת הלימודים הראשונה, הסטודנטים משתלבים בהתנסות מעשית בגנים או בבתי הספר בליווי של צוות מקצועי ומיומן מטעם המכללה. ההיכרות עם המציאות הבית ספרית לצד הכלים שרוכשים הסטודנטים במהלך לימודיהם הופכים אותם למאוד מבוקשים על ידי המסגרות החינוכיות השונות. יותר מ-90% מבוגרי המכללה נקלטים במערכת החינוך.

במסגרת המכללה פועל גן ילדים ייחודי, היחיד מסוגו בישראל, שבמסגרתו מתנסים הסטודנטים בהוראה והילדים מקיימים מפגש יום – יומי עם סביבה עתירת גירויים. בנוסף פועל במכללה "בית הספר לחינוך מוזיקלי" (לשעבר, "המדרשה למוזיקה"), המוסד האקדמי היחיד בישראל להכשרת מורים למוזיקה. עד 2013 פעל במסגרת זאת גם "בית הספר לשירת מקהלה על שם גרי ברתיני"[3].

המכללה מפעילה גם מכינה קדם אקדמית. במסגרת המכינה, נבחנים לבחינות הבגרות.

למכללה יש שלוחה באילת, בה מתקיימות חלק מתוכניות הלימודים.

פקולטות ותוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במכללת לוינסקי לחינוך פועלות שלוש פקולטות, בהן מתקיימים לימודים אקדמיים בתוכניות ובחוגים המוצעים במכללה:

  • הפקולטה לחינוך
  • הפקולטה הרב-תחומית
  • הפקולטה לחינוך מוזיקלי
סטודנטית בספריית מכללת לוינסקי לחינוך

המכללה מציעה מגוון תוכניות ללימודים אקדמיים: לתואר ראשון בחינוך, לתואר שני, להסבת אקדמאים וכן מכינה ייעודית להוראה (טרום תואר) לצד תוכניות וקורסים הפתוחים לקהל הרחב.

  • תואר ראשון בחינוך לגיל הרך
  • תואר ראשון בחינוך מיוחד
  • תואר ראשון בחינוך מוזיקלי
  • תואר ראשון בחינוך לבית הספר היסודי – בהתמחויות מגוונות לבחירה
  • תואר ראשון לבית הספר העל-יסודי - בהתמחויות מגוונות לבחירה
  • תואר שני בהוראה ולמידה
  • תואר שני בחינוך מיוחד
  • תואר שני בחינוך לגיל הרך
  • תואר שני ותעודת הוראה M.Teach
  • תואר שני בחינוך לשוני בחברה רב-תרבותית
  • תואר שני בחינוך מוזיקלי (עם תזה)
  • תואר שני בטיפול (תרפיה) במוזיקה

מרכזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז לוין קיפניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הוקם ב-1982 על ידי משפחת קיפניס ומיועד לשוחרי ספרות הילדים והנוער. הוא מעניק שירותים לחוקרים, לתלמידי מחקר, למורים, לסטודנטים ולשוחרי ספרות ילדים. לוין קיפניס, חתן פרס ישראל, ראה חשיבות רבה בבניית מרכז מחקרי לספרות ילדים ובכך הוגשם חזונו[4].

רשות המחקר, ההערכה והפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודנטיות במעבדה במכללת לוינסקי לחינוך

חברי הצוות המחקרי ברשות המחקר, ההערכה והפיתוח במכללת לוינסקי לחינוך מבצעים מחקרים מסוגים שונים, בעיקר בתחום החינוך והחברה, שחלקם יזומים על ידו וחלקם מוזמנים בידי גורמים אחרים במכללה. במקרים רבים מתקיימים שיתופי פעולה מחקריים עם מרצים מתוך המכללה או עם גופים חיצוניים המבקשים לחקור סוגיות מתחום החינוך והחברה. מטרה מרכזית נוספת של הרשות היא פיתוח מקצועי-מחקרי של חברי הסגל האקדמי. מתוך כך נערכים ימי עיון מחקריים, פרויקטים ייחודיים, ייעוצים והכוונה למחקר ופיתוח פורום מחקר במכללה. יחידת ההערכה, הפועלת במסגרת הרשות, אחראית על הבטחת איכות אקדמית, על הערכת תוכניות לימודים ועל הערכת ההוראה במכללה (משובים וליווי של חברי סגל חדשים)[5].

מרכז מנעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז מציע אבחוני מת"ל (מערכת תפקודי למידה) לסטודנטים במכללה ומחוץ לה. המבחנים, שפותחו בסיוע ועדות מומחים של המרכז הארצי לבחינות והערכה, מבוססים על ידע תאורטי עדכני ונערכים בשפה (קריאה וכתיבה), בתפקודים כמותיים, בתפקודים קשביים, בזיכרון ובתפיסה חזותית והם מיועדים לאבחן ליקויי למידה ולמפותם על פי סוג הלקות. המרכז מספק המלצות להתאמות לפסיכומטרי וכן המלצות להתאמות במבחנים במסגרת לימודי התואר[6].

סטודנטיות בטקס הענקת תארים במכללת לוינסקי לחינוך

מית"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז תמיכה וייעוץ לסטודנטים עם צרכים מיוחדים, שנועד לסייע להם במהלך לימודיהם האקדמיים במכללה כחלק ממערך התמיכה לסטודנטים, הפועל מטעם משרד דקנית הסטודנטים.

המרכז הוקם מתוך אמונה כי בעזרת הדרכה, ליווי מקצועי ומתן תמיכה מתאימה יכול כל סטודנט בעל צרכים מיוחדים לשפר את המיומנויות האקדמיות שלו ולמצות את הפוטנציאל הטמון בו, וברוח זו הוא מציע סביבה תומכת, מבינה ומקבלת לסטודנטים אלה[7].

מרכז מהות (מורים, הורים ותקשורת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המרכז היא ליצור שיתופי פעולה בחשיבה ובעשייה בין כל הגורמים הקשורים בחינוך: מורים, אנשי מערכות חינוך והורים. המרכז הרב-ארגוני הארצי הוקם בשנת 2002 ביוזמת המחלקה להורים, משפחה וקהילה באגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך ומכללת לוינסקי לחינוך, והוא משמש ככתובת לפיתוח תרבות זו של שותפות. בשנת 2009 הושק המרכז מחדש[8].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעמי מדרשי, סמינר לוינסקי: סיפורו של הסמינר העברי הראשון, תל אביב: מכון מופ"ת, 2012
  • נעמי מדרשי (עורכת), מסלולים בהכשרת מורים 1958-2008, תל אביב, בהוצאת מכללת לוינסקי לחינוך, צבעונים הוצאה לאור
  • נעמי מדרשי (עורכת), פרוטוקולים מישיבות המורים, מכתבים ורשימות סמינר לוינסקי בשנים תרע"ב-תרצ"ט (1912-1939) (כרך א' + כרך ב'), בהוצאת מכללת לוינסקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]