מכונית מיקרו
.jpg)
מכונית מיקרו (באנגלית: microcar) היא סוג של כלי רכב מנועי בעל ממדים קטנים במיוחד, המיוצר בייצור סדרתי.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגדרת רכב כמכונית מיקרו משתנה בין המדינות השונות, בעיקר כתלות בשיקולי מיסוי הכרוכים בסיווג כלי הרכב לקטגוריות השונות. ברוב המדינות, הגורם המרכזי בסיווג הוא נפח המנוע של כלי הרכב.
מכונית מיקרו מוגדרת בדרך כלל על פי המאפיינים הבאים:
- אורך כולל של פחות משלושה מטרים
- בעלת שני מקומות בלבד (נהג ונוסע)
- בעלת שלושה או ארבעה גלגלים
- מנוע בן צילינדר אחד או שניים ובנפח 50 סמ"ק עד 500 סמ"ק
- בלמים מכניים מופעלי כבל ומחוברים לשני הגלגלים או לארבעתם
- בולמי זעזועים בסיסיים
- צמיגים בקוטר 6–8 אינץ'
- נפח פנימי של פחות מ-2,400 ליטר
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצוב ויצור מכוניות מיקרו החל באירופה מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, וקיבל תנופה משמעותית לאחר מלחמת העולם השנייה, כפועל יוצא מתהליך היציאה מהשפל הכלכלי והדרישה לספק אמצעי תחבורה עממי וזול. בגרמניה היו אלה יצרני מטוסים לשעבר כמו מסרשמיט והינקל אשר העניקו לה עיצוב דמוי בועה בהשראת החופות של תאי הטייס. יצרני המכוניות היפנים העדיפו לעצב גרסאות מוקטנות של דגמים קיימים אשר זכו להטבות במס ובעלויות הביטוח הנילוות. בצרפת כמו מספר יצרנים קטנים דוגמת KVS.
בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 שוב מוצעות מכוניות מיקרו. הידועות ביותר הן סמארט מתוצרת מרצדס וטאטא נאנו ההודית. רוב יצרני הרכב הגדולים עוסקים בפיתוח דגמים עתידיים של מכוניות מיקרו ומשקיעים מאמץ בפיתוח דגמים המונעים בחשמל או באנרגיה חליפית אחרת.
יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היתרון המשמעותי ביותר של מכונית המיקרו הוא עלות הפעלה נמוכה, בעיקר כפועל יוצא של צריכת דלק נמוכה, ומחירי חלפים וביטוח נמוכים.
במדינות מסוימות לא נדרש רישיון נהיגה ברכב מסוג זה או שמספיק להחזיק ברישיון נהיגה לאופנוע. יתרונותיה המובהקים של מכונית המיקרו בולטים בעיקר בהקשר של שמירה על איכות הסביבה. המכונית מייצרת רמה נמוכה של זיהום אוויר, וזיהומי רעש. ממדי המכונית מעניקים לה יתרון במציאת מקומות חניה. סיכון הפגיעה בתאונות דרכים קטן עקב מהירות נסיעה נמוכה.
הממדים הקטנים של המכונית מקנים לנהג רמת שליטה טובה יותר בכלי הרכב בעת הנהיגה, כתוצאה מהפחתת התנע הזוויתי בעת החלקה ולכן יציבות רבה במיוחד בעת נהיגה על שלג וקרח.
חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטענה העיקרית של מתנגדי מכונית המיקרו נוגעת לרמה הנמוכה של הבטיחות הפאסיבית שלהן. מצד אחד מכונית מיקרו לא מקנה הגנה פיזית משמעותית על הנוסעים היושבים בתוכה כמו מכוניות רגילות, ומצד שני היא חסרה את כושר התמרון ויכולת ההתחמקות מפגיעה של אופנוע. קיים חשש כי נהגים צעירים וחסרי ניסיון יקלעו למצבים בכבישים מרובי נתיבים ותנועה אשר עקב קוטנה של המכונית יתקשו להתמודד איתם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזיאון מכוניות מיקרו
- ניר בן-טובים, קוואדרוסייקל: מכוניות מיני זעירות בדרך לישראל, באתר וואלה!, 26 במרץ 2014
