מיתת תלמידי רבי עקיבא
מיתת תלמידי רבי עקיבא הוא מעשה, שמקורו בתלמוד, בדבר מיתת 24,000 מתלמידיו של התנא רבי עקיבא. על פי המתואר בתלמוד, תלמידים אלו מתו במיתת אסכרה 'מפני שלא נהגו כבוד זה בזה'. לפי דעת חוקרים אחדים, הם מתו במרד בר כוכבא.
מיתת התלמידים אירעה בין חג הפסח לשבועות. במהלך השנים נקבעו ימי אלו (ימי ספירת העומר) לימי צער ואבל לזכר מאורע זה. על פי אחת המסורות פסק מות התלמידים ביום ל"ג בעומר, ולכן ביום זה נוהגים להפסיק את ימי האבלות, ואף לנהוג בו כמה ענייני שמחה. על פי מסורת אחרת סיבת השמחה ביום ל"ג בעומר קשורה בתנא רבי שמעון בר יוחאי.
תיאור המעשה בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במספר מקורות חז"ל מוזכר סיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא, וכך נכתב בתלמוד:
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושׁנאה (לימדה) להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא כולם מתו מפסח עד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא אמר רב נחמן אסכרה
סיבת מותם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד מבואר שסיבת מות התלמידים הוא "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה"[1]. כעין זה גם מופיע במדרש ש"הייתה עינם צרה זה בזה"[2]. לפרשנותו של רבי נחמן מברסלב הייתה ביניהם מחלוקת, ולא היה ביניהם שלום[3].
הטעם שנעשו בעונש חמור על מעשה זה, ביארו המהר"ל מפראג והתשב"ץ שכאשר הם זלזלו אחד בשני "ולא נהגו כבוד בחבריהם שהם תלמידי חכמים יודעי התורה" נחשב בכך כאילו זלזלו בתורה עצמה[4].
לדעת רבי שמואל בורנשטיין הזמן בין פסח לשבועות הוא זמן התכללות של האדם הפרטי בכלל ישראל, וחוסר הכבוד שלהם אחד כלפי השני העיד עליהם שהם לא התכללו בכלל.[5]
לפי הרב משה צבי נריה, חז"ל רמזו שתלמידיו עסקו במרד ובמלחמת גרילה שבה לא יכולים לנהוג בכבוד כבתנאי שגרה בשל תנאי המלחמה, ואם כן סיבת מותם, למעשה, הייתה נפילתם במלחמה[6].
מרד בר כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הנוסח הספרדי של "אגרת רב שרירא גאון", ששם נאמר שתלמידי רבי עקיבא מתו בשמדא, (הביטוי שמדא בחז"ל מתייחס לעיתים רבות למרד בר כוכבא[7]), הסיק שי"ר[8] וחוקרים נוספים[10][11] ש"המגפה" הנזכרת כאן, היא ביטוי אלגורי הרומז למות תלמידיו במרד בר כוכבא. הם מבססים זאת בעיקר על תמיכתו הברורה של רבי עקיבא במרד זה, על כך שבתי המדרש לא היו יכולים להכיל מספר כה רב של לומדים, ועל כך שהדבר עשוי להסביר מוות של תלמידים רבים כל כך בפרק זמן קצר וכן על ראיות שונות אחרות. לפי דעה זו, "תלמידיו" - מתפרש לא כתלמידים היושבים בבית המדרש, אלא כאלו הדוגלים במשנתו הרוחנית. ראיה חלקית לכך יש ממדרש תנחומא (פרשת חיי שרה), "מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כולם...", מה שמצביע לדעתם על מספר נמוך של תלמידים מזה המתואר. וכן שמיתה רעה המוזכרת במקור על מות תלמידי ר"ע, פירושה הוא כדברי חז"ל במסכת סנהדרין[12] בדיון על ההבדל בין מיתה יפה למיתה רעה בכל הנוגע למיתה בחרב.
דעת החוקרים אומצה על ידי התנועה הציונית, שבעקבות כך הפכה את ל"ג בעומר לחג לאומי לזכר הגבורה שהתגלתה במרד בר כוכבא.
אמנם הרב יצחק אייזיק הלוי בספרו "דורות הראשונים" הוכיח שמרוב המקורות התלמודיים משמע שתלמידי רבי עקיבא מתו במגפה שנים רבות לפני מרד בר כוכבא[13], וכך סובר גם החוקר גדליה אלון[14].
ע"פ הרב אורי שרקי הד נוסף למיתת תלמידי רבי עקיבא במרד, מופיע במסכת מועד קטן הן בתיאור מעשה שמתו בניו של רבי עקיבא ובאו כל ישראל לנחמו והן בתיאור מעשה שמתו בניו של רבי ישמעאל ובא רבי עקיבא לנחמו, בתוכן ניחום האבלים שנאמר שם ושבהקשרם נוגעים לנפילה במלחמה להצלת ישראל מיד צר[15].
מנהגי אבלות בימי ספירות העומר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מנהגי אבלות בימי ספירת העומר
המנהג הוא להימנע מנישואין ומתספורת ומשמיעת מוזיקה בתקופה שבין פסח לעצרת (חג השבועות), ויש הנמנעים רק בחלק מתקופה זו, כמו שיבואר.
המנהג נזכר לראשונה בתשובת הגאונים[16] שנשאל, האם המנהג להימנע מלקדש ולשאת נשים בין פסח לעצרת הוא איסור? והשיב שאינו איסור, אלא מנהג אבלות על מות שנים עשר אלף זוגות תלמידים של רבי עקיבא בתקופה זו. וכתב שנהגו מאותה שעה ואילך לא לכנוס (לשאת) ארוסות, אך אין מקפידים עם מי שכנס, ולקדש בלא נישואין לא נמנעו. לאחר כמה מאות שנים הוסיפו איסור תספורת[17] ואיסורים נוספים.
טעמים נוספים למנהגי האבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש סוברים שבעקבות מסעות הצלב שבשנת תתנ"ו טבחו בקהילות אשכנז בין תחילת אייר לשבועות, הוסיפו האשכנזים מנהגי אבלות נוספים יותר מהספרדים[18]. המנהג זכה לחיזוק נוסף לאחר גזירות ת"ח ות"ט שאף הם החלו בתאריכים אלו. עם זאת, חלק מן הראשונים ובהם הרי"ף הרמב"ם והרא"ש לא הזכירו מנהגים אלו, ורוב המזכירים אותו התייחסו רק להימנעות מנישואים.
הגאונים וקדמוני הראשונים כותבים שזמן האיסור הוא מפסח לשבועות, וכפי שכתוב בגמרא[19] ובמדרשים[20] שהוא הזמן שמתו בו תלמידי רבי עקיבא. באמצע תקופת הראשונים התפתחו מנהגים שונים לזמן האיסור. יש שאסרו רק מפסח עד ל"ג בעומר[21], ויש שאסרו רק מב' אייר עד שבועות[22].
ל"ג בעומר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ל"ג בעומר
נהגו לפסוק ממנהגי האבלות ביום ל"ג בעומר, על אף שבתלמוד לא נאמר בפירוש כי מות התלמידים פסק ביום ל"ג בעומר, עם זאת המאירי מביא שקבלה (=מסורת) ביד הגאונים שביום ל"ג פסקה המיתה.
המקור הראשון אשר מציין כי מנהגי האבלות פוסקים ביום ל"ג בעומר הוא ר' אברהם בן נתן הירחי, במאה ה-12 המביא בשם ר' זרחיה הלוי כי בספר ישן הבא מספרד כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס העצרת", ומשמעות 'פרוס' היא חמישה עשר ימים, וזהו ל"ג לעומר:
ואין מנהג לכנוס בין פסח לעצרת, ולא מפני שיש איסור בדבר, אלא למנהג אבלות על מה שאירע, שבאותו פרק מתו י״ב אלף זוגות תלמידים לר׳ עקיבא על שלא נהגו כבוד זה לזה. אבל מקדשין, שאין שׂמחה אלא בחופה ונישׂואין, ומי שכנס אין בו שום איסור בעולם. ואך מנהג בצרפת ופרובינצא לכנוס מל״ג בעומר ואילך, ושמעתי בשם ר׳ זרחיה הלוי ז״ל מגירונדא שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד שמתו מפסח ועד פרוס העצרת. ומאי פורסא פלגא כדתנן שואלים בהלכות פסח קודם לפסח ל׳ יום ופלגא ט״ו יום וט״ו יום קודם העצרת זהו ל״ג בעומר.
— המנהיג, הלכות אירוסין ונישואין סימן ק"ו מהדורת רפאל עמוד תקלח
יש אומרים, שלפי זה מותר להסתפר רק ביום ל"ד לעומר בבוקר ולא בל"ג, וכן הוא מנהג הספרדים[23].
יש שכתבו שחישוב זה לוקה בחסר לכאורה, שכן מחצית החודש קודם לחג השבועות הוא כ' באייר, ולא י"ח באייר. מאוחר יותר הציע המהרי"ל את הנימוק שבספירת העומר יש רק 32 ימים בהם אומרים תחנון, וייתכן שרק ימים אלו נספרו לקביעת פרוס העצרת. עם זאת, גם חישוב זה מתבסס לכאורה על מנייה שגויה של ימים אלו[24].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה צבי נריה, האבלות בימי הספירה על מות תלמידי רבי עקיבא, אמונת עתיך - עלון מס' 41, באתר דעת.
- אורי שרקי, בעוד מועד, מאמר אישיותו של רבי עקיבא. בהוצאת אורים והוצאת מגיד, תשע"ו (2006).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקור לכך שתלמידי רבי עקיבא מתו במלחמת בר כוכבא – הרב אורי שרקי, סרטון בערוץ "Rav Oury Cherki הרב אורי שרקי", באתר יוטיוב (אורך: 10:05)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב'.
- ^ בראשית רבה, בפ' ויוסף אברהם
- ^ ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות בית הכנסת, ד׳:ה׳
- ^ נתיבות עולם, נתיב התורה, י״ב
- ^ שבועות, ח׳, שנת תרע"ז
- ^ מאמרי אמונת עתך, עלון מס' 41, האבלות בימי הספירה על מות תלמידי רבי עקיבא
- ^ המקור לכך שתלמידי רבי עקיבא מתו במלחמת בר כוכבא – הרב אורי שרקי, סרטון בערוץ "Rav Oury Cherki הרב אורי שרקי", באתר יוטיוב (אורך: 10:05)
- ^ כרם חמד חלק ז עמוד 183 באתר גוגל ספרים כאן
- ^ רבי עקיבא בן יוסף, חייו ומשנתו, ספרית דורות, 1970, עמ' 27–28
- ^ כך סובר שמואל ספראי: "נראים הדברים שיש לקבל כעובדה היסטורית כי תלמידיו של ר"ע מתו רובם ככולם בפורענות בימי מרד בר-כוכבא"[9]. וכן כתב שמואל אברמסקי: "שאין זה כמובן מן הנמנע, שהמדובר הוא בהשמדתם של תלמידים בזמן המרד" (בר-כוכבא נשיא ישראל, הוצאת מסדה, 1961, עמ' 134-133)
- ^ כך גם דעת הרב מאיר מזוז אור תורה, סיון תשע"ג, עמ' תתכא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ב, עמוד ב'
- ^ ראו הרב שמואל ישמח, "האם תלמידי רבי עקיבא מתו במרד בר כוכבא", אסיף ד (תשע"ז), עמ' 61–86.
- ^ "אלא שכל עצמה של המסורת מלמדתנו, לאחר העיון, שמיתתם של תלמידי ר"ע ה'ראשונים' אירעה לפני מלחמת בר-כוכבא". (גדליה אלון, תולדות היהודים בא"י בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"א, חלק ב', עמ' 44-43)
- ^ אורי שרקי, בעוד מועד, מאמר אישיותו של רבי עקיבא, עמ' 240, הוצאת אורים והוצאת מגיד, תשע"ו (2006).
- ^ שערי תשובה סי' רע"ח. התשובה יוחסה בטעות לר' נטרונאי גאון, אך אינה שלו כפי שכתוב בתשובות ר' נטרונאי גאון עמ' 48 הערה 90.
- ^ דרשות ר"י אבן שועיב ליום ראשון של פסח.
- ^ דניאל שפרבר, מנהגי ישראל חלק א' עמ' ק"ז וק"ח.
- ^ יבמות סב:
- ^ קהלת רבה פרק יא
- ^ ספר המנהיג, הלכות אירוסין ונשואין, עמוד תקל"ח. ודרשות רבי יהושע אבן שועיב ליום טוב ראשון של פסח
- ^ שיבולי הלקט סי' רל"ה
- ^ בית יוסף סי' תצ"ג.
- ^ לוינסקי, יום טוב. תשי"ט. מאי ל"ג בעומר?. בתוך: לוינסקי, יום טוב (עורך), ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 336-359.