מיתה בידי שמיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מיתה בידי שמים)

בהלכה, מיתה בידי שמיים היא עונש המוטל על כחמישה עשר חטאים שנעשו במזיד, והוא עונש מוות שאמור להתבצע על ידי אלוהים ולא על ידי בית דין. עונש המיתה בידי שמים נחשב לעונש קל יותר מעונש הכרת (עונש דומה של מיתה בידי אלוהים) המוטל על 36 חטאים אחרים. מיתה בידי שמיים על פי הגמרא במסכת מועד קטן כח. קובעת כי גיל 60 זהו מיתה בידי שמיים: "מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת חמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של שמואל הרמתי ששים זו היא מיתה בידי שמים".

מאחר שעונש זה בידי אלוהים ולא בידי אדם, לו גלויות צפונות הלב, אין צורך לגביו בעדות או בהתראה. אך אם ישנה עדות והתראה, העובר על רוב העבירות הללו במזיד מתחייב גם כן במלקות בבית דין, ככל עובר במזיד על מצוות לא תעשה[1]. אמנם חלק מן העברות הללו הן מצוות עשה, שבהן אין חיוב בידי אדם בשום מקרה.[2]

החטאים המחייבים מיתה בידי שמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטאים שעליהם חייבים מיתה בידי שמים נחלקים לשתי קבוצות:

אי ציות לנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונש המיתה בידי שמים על קבוצת החטאים הקשורה לציות לנבואה, מקורה בפסוקים בתורה:

נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ, וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי – אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים – וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא.[3]

על פי זה, המשנה מבחינה בין שני סוגי חטאים המוזכרים בפסוקים האלו, שחלקם מתחייבים עונש מוות בבית דין, וחלקם חייבים רק מיתה בידי שמים:

נביא השקר המתנבא על מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו – מיתתו בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא (=עובר על ציווי נביא), ונביא שעבר על דברי עצמו – מיתתו בידי שמים, שנאמר: "אנכי אדרוש מעמו".[4]

על פי המשנה ישנם שלושה חטאים שעליהם מתחייבים מיתה בידי שמים:

  1. הכובש את נבואתו – מי שנבחר כנביא על ידי אלוהים, אך מסרב לפרסם את נבואותיו לציבור.
  2. המוותר על דברי נביא – מי שלא מציית לציווי המוטל עליו על ידי נביא שהתנבא בשם ה'.
  3. נביא שעבר על דברי עצמו – נביא שקיבל ציווי אישי מאלוהים ולא ציית לציווי.

חילול הקודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה השנייה של החטאים שעונשם מיתה בידי שמים, היא של חטאים הקשורים בחילול הקודש על ידי חוסר הקפדה על התנאים ההלכתיים הדרושים לעבודה בבית המקדש וכדומה. כמה פסוקים במקרא מתרים בעונש מוות על פעולות כאלו:

  • "בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם – וְלֹא יָמֻתוּ" (שמות ל, כ)
  • יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – וְלֹא תָמֻתוּ" (ויקרא י, ט)
  • "אַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן – וְלֹא יָמוּת" (ויקרא ט"ז, ב)
  • "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא – וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב, ט)
  • "וְהַזָּר הַקָּרֵב – יוּמָת" (במדבר יח, ז)

חז"ל הרחיבו את עונשי המוות הללו לרשימה מפורטת של חטאים שחייבים עליהם מיתה בידי שמים:[5]

במספר מקרים ניתן עונש מיתה בידי שמיים גם לגוי, למשל גוי ששבת חייב מיתה, וכן גוי העובר על איסור לימוד תורה לנוכרי.

ההבדל בין מיתה בידי שמים לכרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונש מיתה בידי שמים נחשב לעונש קל יותר מעונש הכרת המוטל על 36 חטאים אחרים. ההבחנה מתבטאת במיוחד בהבדל בין טמא שאכל תרומה או בכורים וכדומה שחייב מיתה בידי שמים, לבין טמא שאכל בשר קורבנות שזהו חטא חמור יותר, וחייב כרת.

לפי רש"י, ההבדל בין העונשים הוא שעונש המיתה בידי שמים הוא רק מוות שבא מוקדם מהצפוי ולא שהאדם מת בחצי ימיו, ולא כולל גם שבניו ימותו והוא ימות בלי ילדים, כפי שנכלל לדעתו בעונש כרת.[9] לפי הרמב"ם, ההבדל מתבטא בכך שעונש מיתה בידי שמים נגמר ברגע המוות, שבכך מתכפר החטא והוא אינו נענש יותר בעולם הבא.[10]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]