מישור חוף הכרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבט על מישור חוף הכרמל מחיפה
חוף הכרמל, מבט מהכרמל באזור צומת אורן
חוף הכרמל, מבט מחוטם הכרמל
חוף הים, במבט ממורדות הכרמל

מישור חוף הכרמל הוא חלק ממישור החוף הצפוני, בקטע שמראש הכרמל בצפון ועד נחל תנינים בדרום, בתחום שיפוטה של המועצה האזורית חוף הכרמל.

מישור חוף הכרמל מחולק לאורכו על ידי שלושה רכסי כורכר שנוצרו בתקופות שונות כתוצאה מנסיגת הים ופלישתו לאזור החוף. בין רכסי הכורכר נמצאים עמקים פורים הנקראים אבוס או מרזבה על שם צורתם הצרה והמאורכת. את העמקים האלה חוצים לרוחבם נחלים, שברובם הם נחלי אכזב (נחל מערות, נחל אורן ועוד).

במזרח המישור נמצאת המרזבה, בה יש הצטברות של קרקע חרסיתית, תנאי ניקוז קשים ומעט מאוד מחשופים של סלע. באזור זה השתרעו ביצות כבארה עד לניקוזן בשנות העשרים של המאה העשרים. במערב, נמצאים רכסי הכורכר המקבילים לחוף הים (מיכאלסון 1970). על גבי רכסי הכורכר הוקמו רבים מאתרי היישוב, שם גם ניתן לחצוב מתקנים, קברים וחומרי בניה.

תולדות האזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור חוף הכרמל שימש אזור אסטרטגי וצומת דרכים בעל חשיבות רבה ביותר. מדובר בדרך המלך שעברה לאורך החוף, דרך המלך הרומאית שעברה על רכסי הכורכר ודרך ואדי מילק שהובילה מאזור שפלת החוף למגידו. נמלי ים חשובים היו לאורך החוף בתקופות השונות (קיסריה, תל דור, עתלית). כבר בתקופה הפרהיסטורית היו חיים תוססים באזור, לראיה מערות האדם הקדמון במורדות הכרמל.

בעת העתיקה היו באזור שני מרכזים גדולים: בעיר דור (בתקופת מלכי ישראל) ובעיר קיסריה (בתקופה הרומית). החיים היהודיים באזור נמשכו עד למאה השישית לספירה. בתקופת השלטון המוסלמי והעות'מאני היו פזורים באזור כפרים ערביים רבים: פוריידיס, צרפנד (כיום צרופה), עין ע'זאל (כיום עין איילה), איגזי (כיום כרם מהר"ל), כפר לם (כיום הבונים), ג'בע (כיום גבע כרמל ומצפה עופר). במהלך מלחמת העצמאות רוקנו כפרים אלה, למעט פוריידיס, מתושביהם וננטשו לחלוטין. עם גל ההתיישבות הגדול של שנת 1949 הוקמו מרבית ישובי חוף הכרמל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישור חוף הכרמל בוויקישיתוף


ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.