מירי סגל

מירי סגל
לידה	1965 (בת 59 בערך); חיפה, ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים; מכון האמנות של סן פרנסיסקו ;
תחום יצירה	אמנות עכשווית, אמנות מדיה חדשה
יצירות ידועות	הבל (העיקרון הפואטי)
פרסים והוקרה	פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית (2009); פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר (2001); פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (2007)

מירי סגל (נולדה ב-1965 בחיפה) היא אמנית ישראלית בסוגת אמנות מדיה חדשה, זוכת פרס גוטסדינר לשנת 2001, בעלת תואר דוקטור במתמטיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נולדה בחיפה לאב מהנדס יליד רומניה ולאם מנהלת חשבונות ילידת ישראל. בתקופת התיכון סבלה מבעיות ריכוז ונאלצה להשלים מחדש את בחינת הבגרות במתמטיקה. את שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר בתור מדריכת סימולטור טיסה. בעלת תואר ראשון שני ודוקטורט (1998) במתמטיקה מטעם האוניברסיטה העברית. במקביל ללימודי הדוקטורט, למדה במכון לאמנות של סן-פרנסיסקו. בשנת 1998, כתרגיל יחסי ציבור, ארגנה לעצמה סגל "תערוכה פיקטיבית" במוזיאון לאמנות מודרנית של סן-פרנסיסקו שבה הפיצה הזמנות לתערוכה על שמה שלא יועדה להתקיים כך שהמוצג היחיד בה בפועל היה האמנית עצמה לובשת את תמונתה שלה על גב שמלתה. ב-1999 קיימה את תערוכתה הראשונה בגלריה דביר בתל אביב. לאור החשיפה זומנה להציג במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל ובמספר תערוכות בינלאומיות ובהן ה-PS1 בניו-יורק בתערוכת יחיד. כמו כן הוצגו תערוכות שלה ברחבי אירופה - לוצרן, מינכן ובגלריה ליסון שבלונדון. בשנת 2001 זכתה בפרס קרן גוטסדינר ונסעה לעבוד במרכז לאמנות ע"ש אקול דה-בוזאר בניס שבצרפת לתקופה של חמישה חודשים. בשנת 2002 זכתה בפרס משרד התרבות והספורט. באותה תקופה החלה לשמש כחברת סגל באקדמיית בצלאל לעיצוב.

סגל משלבת וידאו, חפצים טכנולוגיים, צילומים עצמיים ערוכים וסרטים ערוכים מתוך סביבת מציאות מדומה^[1] בעבודותיה.

בשנת 2013 נבחרה לעמוד בראש התוכנית ללימודי ההמשך של הפקולטה לאמנויות – המדרשה במכללה האקדמית בית ברל.^[2]

פעילותה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שרבות מעבודותיה עושות שימוש במדיום של הקרנת ווידאו- בכל פעם ההקרנה מבוימת בצורה שונה. סגל אומרת כי אינה רואה עצמה כאמנית ווידאו, ושרק הנסיבות הביאו אותה להשתמש בווידאו ליצירת עבודותיה. סגל היא אחת מאותם אמנים שעוסקים בהיגיון הייחודי של המדיום במובן העמוק ביותר, ובכך מאפשרים לו לבוא לידי ביטוי. (2)לוק כתב על עבודותיה של סגל: הן חושניות, נגישות, מבדרות, ובו בזמן גם תובעניות מבחינה תאורטית. הן אינן קשורות זו לזו בתווי דמיון סגנוניים; משהו אחר מחבר ביניהן: כל אחת מבנה מחדש, בדרכה שלה, את המרחב החזותי של הייצוג שקושר יחד סובייקט ודימוי. (1)יגאל צלמונה כתב אודות עבודתה העוסקת במחוזות הבריחה והפנטזיה. עולמות חלופיים, מדומיינים או ממשיים. בשנת 2000 בתערוכתה "ממשקים" תיאר את עבודותיה (2)מוטי עומר, מישורים דמיוניים ומישורים קונקרטיים, דברים וצלם של דברים, דימויים והשתקפות של דימויים, מתחברים בעבודותיה של מירי סגל ויוצרים, על פי ניסוחה, "מערכת של התאבכות מושגית (הגברה וטשטוש), שבה המהות של הרוח מועצמת על ידי הדימוי שלה ולחלופין מוחלשת על ידו" דימוייה של סגל – מעלים עולם שכולו מאגיה, הוויה שזרימתה מרתקת את הצופה וגוררת אותו אל דבר-מה שאינו אלא "למעלה מזה", אל הרפתקה של גלוי ונסתר. מערכים שונים של יחסי גומלין בין האובייקט והמדיום של הדימוי ממסגרים את המרחב האשלייתי של הייצוג. הם ממקמים את הדימוי בתוך המרחב הממשי של הצופה ויוצרים נוכחות-כלאיים של הממשי והמדומה. יצירותיה של סגל עוסקות באופן שבו נתפשת עבודת האמנות וביחס שבינה לבין הצופה. ברבות מעבודותיה משתמשת סגל באשליות אופטיות, שתפקידן לעורר בצופה משמעויות מטאפוריות. בשנת 2002 נבחרה על ידי מגזין "ארט ניוז" כאחת מ-"עשרת האמנים הצעירים בעולם שכדאי לשים לב אליהם".

מבחר עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגל סגור (כשאני נוגעת בעצמי אני מרגישה משני הצדדים), 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

דימויי וידאו של אישה צעירה מוקרנים של שני צדדיו של לוח זכוכית חלבית. האישה שבדימויים היא מירי סגל עצמה, שעמדה בין שתיי מצלמות ווידאו שצילמו אותה משני הכיוונים בו-זמנית. הדימויים, המוקרנים בסינכרוניזציה, מראים אותה בגודל טבעי, מבפנים ומאחור, נעה באטיות ארוטית כשהבעה מהורהרת על פניה וזרועותיה חובקות את גופה ומלטפות אותו. מאחר שהדימויים, שגודלם זהה, מוקרנים על אותה נקודה משני צידי הזכוכית השקופה למחצה, הם מתערבלים זה לתוך זה. מוזיקה שהלחין יונתן בר-גיורא מלווה את ההקרנה ותומכת בה, כשמדי פעם קוטע אותה המשפט "כשאני נוגעת בעצמי אני מרגישה משני הצדדים". במשפט זה ובאמצעותו מנוסחת תפיסה של הגוף, גופה של האמנית, כמה שהוא בעת ובעונה אחת סובייקט ואובייקט של מגע. בעבודתו של מוריס מרלו-פונטי, היחס הרפלקסיבי הזה של אדם לגופו-שלו מטרים את קשריו של הסובייקט עם הדברים בעולם, את יחסי ה"היות-עם דברים". כותב מרלו-פונטי: "הוא (הגוף) רואה את עצמו רואה, הוא נוגע בעצמו נוגע, הוא נראה ומוחש לעצמו. אין זה עצמי מבעד לשקיפות כמו המחשבה, שחושבת את מושאה רק תוך הטמעתו במחשבה, כינונו כמחשבה, הפיכתו למחשבה – אלא עצמי מבעד לאנדרלמוסיה, נרקיסיזם, טביעותו של הרואה במה שהוא רואה, של החישה במוחש – עצמי, אי לכך, הלכוד בדברים, שיש לו פנים ואחור, עבר ועתיד". בין שתי המצלמות המצלמות אותה מפנים ומאחור, מירי סגל עוטה את דמותו של אותו סובייקט נוגע וננגע כאחד, גוף המובנה כעצמי, שיחסו לעצמו הוא תנאי מוקדם ליחסו לדברים שמחוצה לו.^[3]

UnUn (too easy to ease) 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קיר מרוחק רואים דימוי וידאו קטן של גלים בים. מפעם לפעם הדימוי גדל במהירות, נפתח אל הצופה בתנועה אלימה ומגיע עד לרגליו, תוך שהוא חורג ממקומו על הקיר האחורי וכמו מציף את הרצפה ואת הקירות הצדדיים של החדר. באותם רגעים מהדהד בחדר פרץ צחוק מתגלגל. תוך כמה שניות הכל חוזר לקדמותו, כאילו היה בהתרחבותו של הדימוי ובהתכווצות שבאה בעקבותיה משום תרגום לתנודות הגלים. טאוטולוגיה רגעית המזהה את המדיום עם האובייקט המיוצג. הדימוי עצמו נכנס לפעולה, עוטה את ממדי האדריכלות שאת תוויה הפרספקטיביים הוא מרחיב אל גבולות הצופה, ובכך שולל מן הצופה את אופציית המבט מבעד לחלון-התמונה הממוסגר. הצחוק הבלתי צפוי, המתפרץ ברגע שהדימוי מסתער אל הצופה, לא רק מכפיל את יסוד ההפתעה אלא מדגיש את אופייה הלא-חזותי של העבודה: הפלישה אל המרחב הפיזי של הצופה היא התקפה החורגת מיכולותיו החזותיות של הדימוי.^[3]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1998 תואר דוקטור במתמטיקה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1997-1998 לימודי אמנות - המכון לאמנות של סן-פרנסיסקו, קליפורניה.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרה אובסקורה, תל אביב
בצלאל, האקדמיה לאמנות, ירושלים
בית הספר לאמנות קלישר קלישר, תל אביב
הפקולטה לאמנויות- המדרשה, בית ברל.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2001 - פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
2002 - מלגה ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות, משרד החינוך והתרבות
2003-2002 - מלגת שהייה, ניס, צרפת
2005 - מלגת שהייה, מרכז רוקלט, פריז, צרפת
2007 - פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, מוזיאון תל אביב לאמנות, עיריית תל אביב-יפו
2009 - פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.

תערוכת יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1997 - "על מה נובחת", הצבת וידאו, גלריה ק. שוק, סן פרנסיסקו
1998 - "תערוכת יחיד SFMoMA ", מיצג, מוזיאון לאמנות מודרנית, סן פרנסיסקו
1999 - מירי סגל, גלריה דביר, תל אביב
2001 - "פעולות מעגליות", PSI מרכז לאמנות עכשווית ניו יורק
2001 - תערוכה וחלוקת הפרס לאמנות ישראלית 2001
2002 - גלריות קרמר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
2009 - תערוכת יחיד, גלריה קמל מנור, פריז, פריז, צרפת
2010 - עתיד מושלם, גלריה דביר, תל אביב
2018 - מיריאז, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1999 - גלריה דביר, תל אביב
2000 - "בולל זיכרון ותשוקה" קונסטמוזיאום לוצרן, שווייץ
2000 - חפץ לב: הצעות לרכישת אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
2001 - "לולאה: הכל מהתחלה", קונסטהאלה של קרן תרבות Hypo, מינכן
2002 - " עור דק ", תערוכה נודדת מטעם ICI (ארגון בינלאומי של אוצרים עצמאיים), גלריה AXA, ניו יורק, וגלריות אחרות בארצות הברית ובאירופה.
2003 - הטריאנלה הבינלאומית השנייה למיצב בחיפה, מוזיאון הרצליה לאמנות, הרצליה
2003 - אפליה מתקנת - מאוסף המוזיאון ושאילות, אולם יוסף ורבקה מאירהוף, מוזיאון תל אביב
2003 - ארט פוקוס 4, מוזיאון אסירי המחתרות, ירושלים
2005 - קפל קרקע - זיכרון מושהה, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם
2005 - חולמים את האמנות, חולמים את המציאות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
2006 - תערוכה קבוצתית, גלריה דביר, תל אביב 2006 - עם-ארץ-מדינה, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
2006 - רפסודת המדוזה - אמנות ישראלית והמפלצת של זהות עצמית, מחוץ לישראל
2006 - פאטאמורגנה, אשליה ותעתוע באמנות העכשוית, מוזיאוני חיפה, חיפה
2007 - לחם ושעשועים אמנות הארץ 6 נמל יפו
2008 - התרוקנות, עבודות מאוסף דורון סבג, חברת ORS בע"מ, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
2008 - Only Connect מוזיאון צ'לסי לאמנות, ניו-יורק, ארצות הברית
2008 - זמן אמת - אמנות בישראל 1998, מוזיאון ישראל, ירושלים
2006 - סימני חיים, אמנות עכשווית בבית טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים
2008 - כתם עיוור, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח-תקוה
2008 - פרט גלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב
2009 - סלמה / הרצל, מבטים מדרום תל אביב, סדנאות האמנים (אליפלט), תל אביב
2010 - אתם לא רואים שאני הולך באוויר?גלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב, ישראל
2011 - שמש שחורה עלתה בשערי ירושלים (אוסיפ מנדלשטם), גלריה דביר, תל אביב
2012 - א"ש לילה, רחובות יפו העתיקה 2012 - מעבורת חלל, תל אביב
2012 - על הטיפשות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח-תקוה
2013 - אצל הבטקו שלנו מכנו, גלריה דביר, תל אביב
2013 - מותק סידרתי מחדש את האוסף, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח-תקוה
WYSIWYG: What You See Is What You Get - 2013, אולם מרכוס ב’ מיזנה, האגף ע”ש גבריאלה ריץ’, הבניין הראשי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
2013 - שריד, סדנאות האמנים, ירושלים
2013 - מותק סידרתי מחדש את האוסף, פסאז' רטץ, פריז, צרפת
2013 - גלריה חיה או מתה, גלריה עירונית, כפר סבא
2014 – תעתועים, מוזיאון ישראל, ירושלים
2014 - יום עיון לתערוכת גדעון גכטמן, 2008-1942, אודיטוריום שפרינגר, מוזיאון ישראל, ירושלים
2014 - Les yeux seuls sont encore capables de pousser un cri, גלריה דביר, תל אביב
2014 - לכל איש יש שם, גלריה דביר, תל אביב
2016 – Neverfall, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
2016 - תצוגה קבוצתית: דילמה, גלריה דביר, תל אביב
2016 - בית ספר לאמנות: תערוכה לציון 70 שנה להקמת המדרשה לאמנות מוזיאון תל אביב לאמנות - ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב
2017 - מיקום חדש: חפצים ישנים, יצירות חדשות, יד ל.א. מאיר, המוזיאון לאמנות האסלם, ירושלים
2018 - Je me souviens, גלריה דביר, תל אביב.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה בתערוכה משותפת לסגל וליהודית לוין בגלריה דביר (2011)
מראה בתערוכה משותפת לסגל וליהודית לוין בגלריה דביר (2011)
מיצב וידאו, 2012
הקרנת וידאו ומראה
בתערוכה קבוצתית ביפו (2012)
Light Falling,‏ 2012
מראת פרספקט, תצלום דיגיטלי, זרקור, גובה 20 ס"מ, רוחב 70 ס"מ