מים אחרונים
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף ק"ה, עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ב' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן קפ"א |
  | |
בהלכה, מים אחרונים הוא כינוי לנטילת ידיים בסיום הסעודה, קודם שמברכים ברכת המזון (להבדיל מ"מים ראשונים" – הנטילה שלפני תחילת הסעודה).
טעם הנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם שלושה טעמים לנטילה זה.
- לנקות את הידיים לכבוד ברכת המזון, מאחר שבזמן התלמוד אכלו עם הידיים[1].
- טעם נוסף הוא מטעמי בריאות, כיוון שהמאכלים תובלו במלח סדומית שעלול לגרום לעיוורון במגע עם העין, ונטילת הידיים מנקה אותן[2].
- טעם נוסף הובא בספר הזוהר, לתת לצד האחר (סיטרא אחרא) את חלקו.
מידת החיוב בנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב הפוסקים ישנה מחלוקת האם גם היום יש חובה הלכתית ליטול. יש הטוענים שאין צורך ליטול מאחר שאנחנו לא משתמשים במלח סדומית. בנוסף, הידיים נותרות נקיות גם לאחר הארוחה, בפרט כעת שמשתמשים בסכו"ם[3][4]. מאידך יש הטוענים[5] שעדיין יש באוכל מלחים אחרים הדומים למלח סדומית המסוכנים גם כן, וסוברים שעדיין יש מקום לנקות הידיים לאחר סעודה גם בזמננו.
בנוסף לכך על פי הקבלה מים אחרונים אינם לניקיון המלח בלבד, אלא גם לצורך עשיית תיקון רוחני לאחר האכילה. אך גם בזה כתב רבי יעקב עמדין בספרו 'מור וקציעה' שכיוון שבימינו אוכלים עם סכו"ם גם הטעם על-פי הסוד אינו שייך יותר.
בני אשכנז (גרמניה) מוחזקים במנהג לא לעשות מים אחרונים. בשולחן ערוך נזכר אלו הנוהגים כך.[6]
כלי מיוחד לנטילה הסמלית (עשוי מכסף) מצוי דרך קבע במטבחם של יהודים השומרים על המנהג.
הלכות מים אחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי הנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילו מים כשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת הרשב"א, בשונה ממים ראשונים, כל מים כשרים לנטילת מים אחרונים ובתנאי שהם צוננים, מכיוון שמים חמים יכולים לכוות את האצבעות ואינם מעבירים את זוהמת הידיים. וכן כתבו בספר "שולחן של ארבע" והכלבו שניתן ליטול אפילו ביין וחלב שאף הם מעבירים את זוהמת הידיים. אמנם הרמב"ם כתב שמים מחמי טבריה אסורים גם למים אחרונים מכיוון שאינם ראויים לשתיית בהמה. בשולחן ערוך נפסק כרשב"א[7][8].
לדעת רבי שלמה לוריא יש ליטול דווקא בצוננין ממש ואילו לדעת מגן אברהם ומשנה ברורה ניתן ליטול אף במים פושרים שאין היד סולדת בהם[9]. ב"ח כתב שלא נהגו ליטול היום ביין ושמן[10].
השיעור הנצרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוב בספר "שלחן של ארבע" וכן בכלבו שמים אחרונים אין להם שיעור קבוע אלא צריך שיהיו מספיק מים כדי להדיח בהם את ידיו. אמנם כתב המשנה ברורה שמנהג הגר"א היה ליטול ברביעית מים[11].
אופן הנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקום הנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת הרשב"א צריך ליטול רק עד הפרק השני של האצבעות מכיוון שבדרך כלל עד שם מגיע הלכלוך מהאוכל. אמנם בספר "שולחן של ארבע" כתב שיש ליטול את כל האצבעות. טור ושולחן ערוך פסקו כרשב"א[12].
כתב האליה רבה שאם הלכלוך הגיע אל מעבר לפרק האצבעות השני, יש ליטול יותר[13].
למנהג חב"ד נוטלים את קצות האצבעות, ואחר כך מעבירים אותן כשהן לחות על השפתיים (כך כל השנה, אבל בחג הפסח נזהרים שלא להרטיב את השפתיים, מחשש שרויה)[14].
על מה ניתן ליטול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגמרא במסכת חולין[15] אומרת ”מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין ע"ג קרקע אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין ע"ג קרקע מאי בינייהו איכא בינייהו קינסא”. פירש רש"י שקינסא פירושו קיסמים ועצים דקים. כלומר, הדעה שסוברת שמים אחרונים ניטלים רק בכלי אוסרת ליטול על גבי עצים והדעה שרק אוסרת ליטול על גבי קרקע, מתירה ליטול על גבי עצים.
בטעם הדבר שלא ליטול על גבי קרקע כתבו הפוסקים שמכיוון שעל מים אחרונים שורה רוח רעה, יש חשש שהעוברים ושבים ינזקו. על פי זה כתב המשנה ברורה שבמקום שאין עוברים ושבים מותר ליטול על גבי קרקע[16].
רשב"א וטור פסקו כדעה המתירה, כיוון שדין מים אחרונים הוא מדברי חכמים ובדברי חכמים הלך אחר המיקל והרמב"ם פסק שמים אחרונים ניטלים רק על גבי כלי.
שולחן ערוך פסק לכתחילה כרמב"ם שהנטילה תיעשה רק על גבי כלי ואם אין לו כלי, יטול על גבי עצים[17]. כתבו האחרונים שלא יתחוב את ידיו לתוך הכלי אלא יגביה אותן מעט[18].
כתבו האחרונים שלאו דווקא עצים אלא כל דבר שיפזר את המים וימנע את התקבצותם למקום אחד כמו אבנים וכיוצא בזה, יש שכתבו שמותר גם ליטול על רצפות ויש שהחמירו[19].
לאחר הנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגמרא בסוטה אומרת[20]: ”אמר רב חייא בר אשי אמר רב במים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה במים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה”. וכן נפסק בשולחן ערוך, שאחר שנוטל צריך להוריד ידיו למטה בכדי שהזוהמא תרד[12].
בית יוסף כתב שמשמע מדברי הרשב"א שבמים אחרונים אין צורך לנגב לאחר מכן את הידיים וכן כתבו בספר שולחן של ד' והכלבו בשם הראב"ד. בטעם דעה זו כתבו האחרונים שמכיוון שמים אחרונים באים רק כדי לנקות את הידיים, אף בלי ניגוב הידיים יהיו נקיות. אבל הרמב"ם כתב שצריך לנגב ורק לאחר מכן לברך[21]. בטעם דבריו כתבו שהניגוב הוא חלק מהנטילה ובלא ניגוב אין המעשה נקרא נטילה.
אופן חלוקת המים לנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגמרא בברכות[22] אומרת: ”מים אחרונים בזמן שהם חמישה מתחילין מן הגדול ובזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל חמישה וחוזרים ומתחילים מן הגדול ולמקום שמים אחרונים חוזרים לשם ברכה חוזרת”. הגמרא נקטה מאה כביטוי לסעודה גדולה ומדובר על כל ארוחה שיש בה יותר מחמישה מסובים[23].
כתב הרשב"א שלאו דווקא הגדול בחבורה אלא מי שניתן לו לזמן וכמו שכתוב בהמשך "שם ברכה חוזרת". אלא שהגמרא כתבה "גדול" מכיוון שבדרך כלל נותנים לגדול לברך אלא אם כן הוא נותן רשות לאחר. וכן פסק השולחן ערוך[24].
כתב הרא"ש, שלאחר כיבוד המזמן אין הקפדה על סדר הנוטלים ויכולים ליטול ללא סדר.
הסבירו האחרונים שהטעם שבסעודה גדולה מתחילים מן הקטן הוא כדי שלא יחכה הגדול הרבה לאחר נטילתו וגם מכיוון שהוא המזמן ההמתנה מהווה הפסק בין הנטילה לברכה[25].
בעבר, היו מברכים בעל פה ולעיתים היה צורך להתכונן לברכה. הרשב"א הסביר שבחמישה האחרונים נותנים למזמן ליטול ראשון ונותנים לו זמן לעיין בברכה על מנת שיברך בבהירות.
הגמרא שם ממשיכה ואומרת שאין לכבד בזימון בידיים מזוהמות. כלומר, המכבד בזימון צריך ליטול ידיו לפני המזמן, על מנת שיוכל לכבדו. כתב המשנה ברורה שהטעם לדבר הוא שלא יראה כאילו אומר לו שיטול ידיו תחילה מפני שהן מלוכלכות[26].
חיוב נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימת מחלוקת בין הפוסקים לגבי חיוב נשים במים אחרונים:
הילקוט יוסף[27] כתב שהעיקר להלכה שגם נשים יטלו מים אחרונים. מנגד, בשו”ת שבט הלוי[28] כתב שהגם שמעיקר הדין אין חילוק בין נשים לאנשים הואיל והשו"ע כתב שיש אנשים שנהגו לא ליטול מים אחרונים, למרות שיש שהחמירו, נשים לא נהגו בזה. בדומה לכך, כתב הרב יעקב אריאל שהואיל ועיקר טעם הנטילה כיום מהקבלה, נשים לא נהגו בנטילה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליעזר מלמד, פניני הלכה, ברכות, ברכת המזון, סעיף ט באתר פניני הלכה.
- מים אחרונים באתר חב"ד
- מאמרים בנושא מים אחרונים, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ברכות נג, ב'
- ^ חולין קה, ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף י'
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן כ"ב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף א'משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן א'
- ^ סימן קפ"א, סעיף י'
- ^ אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף ג'
- ^ אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף ט'
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן ז'
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קפ"א
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן י"ט
- ^ 1 2 אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף ד'
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן י'
- ^ ספר המנהגים חב"ד עמ' 22.
- ^ דף ק"ה, עמוד א'
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן ד'
- ^ אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף ב'
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן ג'
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן ו'
- ^ דף ד', עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו'
- ^ דף מ"ו, עמוד ב'
- ^ פירוש רש"י על המקום
- ^ אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף ו'
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן י"ג
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן י"ד
- ^ סימן קפ"א אות ב
- ^ חלק ד סימן כ"ג