מילטון קייטימס
 | |
| לידה |
24 ביוני 1909 ברוקלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
27 בפברואר 2006 (בגיל 96) Shoreline, ארצות הברית |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קולומביה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
ויולה |
  | |
מילטון קייטימס (באנגלית: Milton Katims; 24 ביוני 1909 - 27 בפברואר 2006) היה ויולן ומנצח אמריקאי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קייטימס היה המנהל המוזיקלי של תזמורת סיאטל במשך 22 שנים (1954 - 1976). בתקופה הזו הוסיף לרפרטואר התזמורת יותר מ-75 יצירות, הקליט, ניצח על ביצועי בכורה של יצירות חדשות ולקח את התזמורת לסיורים אחדים. הוא הרחיב את סדרות הקונצרטים למשפחה ולפרברים מרוחקים.
קייטימס נולד בברוקלין להורים שהיגרו מרוסיה ומן האימפריה האוסטרו-הונגרית. שמו של אביו היה במקור קטימסקי, אך שונה באליס איילנד כאשר הגיע לארצות הברית בגיל 12. אמו של קייטימס הייתה שרה ומנגנת בפסנתר ודאגה לחינוך מוזיקלי לילדיה, למרות האמצעים המועטים שעמדו לרשות המשפחה. קייטימס למד פסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה וקיבל תואר בוגר בשנת 1929.
בראשית דרכו היה קייטימס כנר, אך לאון בארזין, ויולן, מנצח ומחנך ממוצא בלגי אותו פגש באוניברסיטת קולומביה, יעץ לו לעבור לויולה. קייטימס ניגן במספר הרכבי מוזיקה קאמרית, ביניהם רביעיית הפסנתר של ניו יורק, והיה ויולן נוסף ברביעיית בודפשט הנודעת, שעמה עמד בקשר במשך 15 שנים. ששת התקליטים שהקליט עם הרביעייה החל בשנת 1941 התקבלו בהערכה רבה. הוא ניגן בפסטיבלים שונים, כגון פסטיבל קזאלס בפוארטו ריקו. קייטימס הצטרף לתזמורת NBC בשנת 1943 כמחליפו של ויליאם פרימרוז כוויולן ראשי. במשך עשור השנים שלו עם התזמורת, פיתח קייטימס קשר קרוב עם המנצח ארטורו טוסקניני והיה לעוזרו. הוא אף השתמש בשרביט, שהיה שייך לטוסקניני.
קייטימס ניצח גם על תזמורות כגון הפילהרמונית של ניו יורק, תזמורת פילדלפיה, התזמורת הסימפונית של בוסטון, הפילהרמונית של לונדון, תזמורת קליבלנד, התזמורת הסימפונית של מונטריאול וגם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
הוא ארגן סדרה של קונצרטים למוזיקה קאמרית בשם "מפגשי מוזיקה לאור נרות" ב"אולם הנשפים הספרדי" של מלון אולימפיק, שם הופיעו סולנים אורחים כמו הכנר אייזק שטרן, הצ'לן ליאונרד רוז והפסנתרנים לאון פליישר וקלאודיו אראו. קייטימס השתתף לעיתים קרובות במפגשים אלה בנגינת ויולה ואשתו, וירג'יניה, ניגנה בצ'לו.
קייטימס הגיש כיתות אמן בסין ובישראל, לימד בבתי ספר למוזיקה כגון ג'וליארד בניו יורק ונורת'ווסטרן בעיבורי שיקגו ובאוניברסיטת וושינגטון. כן עיבד וערך מוזיקה לוויולה.
אחד מהישגיו הגדולים של קייטימס בסיאטל הייתה הסבתו של האודיטוריום העירוני לבית אופרה. הנהגתו הייתה בעלת חשיבות מכרעת בהשגת המימון לפרויקט. האולם נועד לשרת במשותף את האופרה של סיאטל, את בלט נורת'ווסט פאסיפיק ואת התזמורת הסימפונית של סיאטל.
בנוסף להיותו מוזיקאי, קייטימס היה מספר מעשיות. בשנת 2004 הוציא עם אשתו ספר זכרונות משותף, בשם "העונג כולו שלנו" בו ניכר כישרונו בסיפור מעשיות.
בשנת 1966 נבחר קייטימס לאיש השנה של סיאטל, ודיוקנו התנוסס על כריכת מדריך הטלפון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילטון קייטימס, באתר AllMusic (באנגלית)
מילטון קייטימס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מילטון קייטימס, באתר Discogs (באנגלית)- קורות חיים באתר היסטוריה של מדינת וושינגטון
.svg){kind=logo}
| הקודם: מנואל רוזנטל |
מנהל מוזיקלי, תזמורת סיאטל 1954 - 1976 |
הבא: ריינר מידל |