מיכאל ברונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל ברונו
לידה 30 ביולי 1932
המבורג, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 1996 (בגיל 64)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
נגיד בנק ישראל ה־5
19861991
(כ־5 שנים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאל בּרוּנוֹאנגלית: Michael Bruno;‏ 30 ביולי 193226 בדצמבר 1996) היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית, נגיד בנק ישראל החמישי, והכלכלן הראשי של הבנק העולמי. נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ב-1975 וכחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1982. חתן פרס רוטשילד לשנת 1974 וזוכה פרס ישראל לשנת 1994.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל ברונו נולד בהמבורג שבגרמניה, אמו, לוטה (לאה) לבית סמסון, הייתה פסנתרנית ומורה למוזיקה, ואביו, ד"ר הנס (יוחנן) ברונו, היה רופא. אביו, שהיה סוציאל-דמוקרט בהשקפת עולמו, פתח מרפאת פועלים בשכונה בהמבורג. ב-1933, זמן קצר לפני עליית הנאצים לשלטון, עלתה המשפחה לארץ ישראל, בארץ פתח אביו מוסך ביחד עם שותף. בזמן מלחמת העולם השנייה שירת הנס ברונו כרופא בצבא הבריטי, לאחר המלחמה עבד כרופא בקיבוצים ואחרי כן היה מנהלו של בית חולים אלישע בחיפה.

מיכאל ברונו סיים את בית הספר הריאלי בחיפה בשנת 1950, ואת שירותו הצבאי עשה בנח"ל. ב-1952 החל ללמוד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, אחרי כן עבר ללמוד בקינגס קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג' וסיים תואר ראשון במתמטיקה. בהשפעתו של ג'ון מיינרד קיינס, שבעבר לימד בקינגס קולג', זנח ברונו את תוכניותיו להיות פיזיקאי עיוני, ועשה תואר ראשון נוסף, הפעם בכלכלה. משסיים את לימודיו ב-1957 שב לישראל והחל לעבוד במחלקת המחקר של בנק ישראל. ברונו עם מנהל מחלקת המחקר, דוד כוכב, עסק בניתוח התקציב הלאומי הראשון ובתוכנית החומש, ואחרי כן כיהן כמנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל. אחרי שכתב את ספרו "קשרי גומלין, שימוש במקורות ופיתוח המשק הישראלי" יצא לשנת השתלמות אצל פרופ' קנת' ארו באוניברסיטת סטנפורד ובהמלצתו של ארו קיבל תואר דוקטור עבור הספר. בשובו לישראל הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית. בשנת 1967 הוא הועלה לדרגת פרופסור חבר[1].

בשנות השישים היה ראש צוות לתכנון כלכלי-חברתי של הוועדה לפתוח השטחים המוחזקים, המלצותיה הוגשו לראש הממשלה לוי אשכול, אולם הן לא יושמו. שימש כפרופסור אורח ב-MIT, שם פיתח ביחד עם רוברט סולו ופול סמואלסון תאוריה של צמיחה והון.

אחרי מלחמת יום הכיפורים עמד ברונו בראש ועדה שהקים שר האוצר פנחס ספיר שנועדה להחזרת המשק לפעילות תקינה. ב-1974 שימש כחבר בוועדת בן שחר, ועדה לתכנון רפורמה במס. היה יועץ לשר האוצר יהושע רבינוביץ בשנים 19751976. בשנים 19771984 הקדיש עצמו לפעילות אקדמית, חקר ופרסם בנושאי אבטלה ואינפלציה, גיבש תוכנית לייצוב המחירים באמצעות שילוב של איזון התקציב מאיחד והקפאת שער החליפין, המחירים והשכר מאידך. בעקבות משבר הדלק העולמי בשנות השבעים, כתב ביחד עם פרופ' ג'פרי סאקס (Sachs) מאוניברסיטת הרווארד את הספר Economics of Worldwide Stagflation ("כלכלה של סטגפלציה כלל-עולמית"). סאקס וברונו בדקו מהם הגורמים המביאים לסטגפלציה, המתאפיינת בשילוב של אבטלה ואינפלציה, ומהן התוצאות הנובעות מביצוע מדיניות מיקרו-כלכלית שאב לייצב זעזוע כלכלי. בשנות השמונים חקר את האינפלציה, התמקד בחשיבות הגורמים המוסדיים בהצמדות שכר ובציפיות אינפלציוניות.

ב-1985 היה ברונו ממגבשי תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985. בשנים 19771979 היה נשיא האגודה הישראלית לכלכלה. בשנים 19861991 כיהן כנגיד בנק ישראל. ב-1986 נבחר לחבר באגודה האמריקאית לכלכלה. בשנים 1986–1987 היה נשיא האגודה האקונומטרית[2] (שבה היה חבר מ-1967). ב-1992 התמנה לנשיא האגודה הבינלאומית לכלכלה. ב-1993 התמנה לסגן נשיא הבנק העולמי ולכלכלן הראשי שלו.

ברונו היה פעיל פוליטי לאורך השנים, לאחר מלחמת ששת הימים התבטא נגד מה שכונה "מדיניות הסיפוח הזוחל" השטחים וקרא להקמת תשתית למדינה פלסטינית, היה מראשוני הפעילים בשלום עכשיו, הוביל ונאם בהפגנות התנועה והשתתף בהפגנה נגד ראש הממשלה מנחם בגין ב-1980 בקריאה להקמת ועדת חקירה לבירור התערבותו בחקירת השב"כ את פרשת המחתרת היהודית[3]. כמו כן ניהל מאבק למען שטחים ירוקים בירושלים, שהגיע עד לפתחו של בג"ץ.

נפטר בירושלים בשנת 1996. הותיר אחריו אלמנה, נטע (גרושתו של פרופ' יורם בן פורת), ו-3 ילדים (מאשתו הראשונה, עופרה שהייתה נשואה לפני כן לפרופ' גיורא חנוך): יעל, עידו ואסא. עידו כיהן בשנים 2021-2017 כמנכ"ל מוזיאון ישראל.

המכון הישראלי ללימודים מתקדמים בשיתוף יד הנדיב מעניק מדי שנה פרס על שם מיכאל ברונו לחוקרים מצטיינים צעירים בעלי עתיד מבטיח.

מבחר ספרים ומונוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Interdependence, resource use and structural change in Israel, Jerusalem: Bank of Israel Research Department, 1962
  • Optimal patterns of trade and development. Cambridge, Mass.: Massachusetts Institute of Technology, 1966
  • A programming model for Israel, Jerusalem: Bank of Israel and the Hebrew University, 1966
  • Dynamic input-output, trade and development / by Michael Bruno, Mordecai Fraenkel and Christopher Kougherty, Jerusalem: Bank of Israel, 1967
  • Optimal accumulation in discrete capital models, M.I.T. Press, 1967
  • Economic development problems of Israel, 1970-1980, Santa Monica, California :Rand Corporation, Resources for the Future, 1970
  • Domestic resources costs and effective protection: clarification and synthesis, 1972
  • Alternative tax-transfer systems and income redistribution / by Michael Bruno and Jack Habib, Jerusalem: M.Falk Institute for Economic Research, 1973
  • Efficiency and equity in public education expenditures, Jerusalem : the Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, 1974
  • "The political economy of a tax reform: Israel 1975" / by Yoram Ben-Porath and Michael Bruno, reprinted from: Journal of Public Economics, no. 7 (1977). Jerusalem: Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, 1977
  • Equality, complementarity and the incidence of public expenditures, Jerusalem: the Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, 1977
  • Exchange rates, import costs, and wage-price dynamics, Jerusalem: The Falk Institute for Economic Research in Israel, 1978
  • An analysis of stagflation in the industrial countries: some preliminary results, Jerusalem: the Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, 1978
  • Macro-Economic adjustment with import price shocks: real and monetary aspects / by Michael Bruno and Jeffrey Sachs, Jerusalem: The M. Falk Institute for Economic Research in Israel, 1979
  • צמיחה, מאזן תשלומים ואינפלציה: ישראל ברטרוספקטיבה, ירושלים: המכון למחקר כלכלי בישראל על-שם מוריס פאלק, תשל"ט
  • עיונים בכלכלה 1979 / בעריכת מיכאל ברונו וצבי זוסמן, ירושלים: האגודה הישראלית לכלכלה, תש"ם.
  • Floating versus crawling :Israel 1977-79 by hindsight / by Michael Bruno and Zvi Sussman, Jerusalem: The M. Falk Institute for Economic Research in Israel, 1980.
  • Import competition and macro-economic adjustment under wage-price rigidity, Jerusalem: The M. Falk Institute for Economic Research in Israel, 1980
  • Input price shocks and the slowdown in economic growth: the case of U. K. manufacturing / by Michael Bruno and Jeffrey Sachs, Jerusalem: M. Falk Institute for Economic Research in Israel, 1982
  • Energy and resource allocation: a dynamic model of the Dutch disease / Michael Bruno and Jeffrey Sachs, Jerusalem: The M. Falk Institute for Economic Research in Israel, 1982
  • External shocks and domestic response: Israel’s macroeconomic performance 1965-1982, Jerusalem, 1984
  • The inflationary process in Israel, shocks and accommodation / by Michael Bruno and Stanley Fischer, Jerusalem: the Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, 1984
  • ייצוב המשק: תוכנית החירום וראשית דרכה, ירושלים: מכון מוריס פאלק למחקר כלכלי בישראל, תשמ"ה.
  • Aggregate supply and demand factors in OECD unemployment: an update, Jerusalem : the Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, 1985
  • The economics of worldwide stagflation / Michael Bruno and Jeffrey D. Sachs, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1985
  • Inflation stabilization: the experience of Israel, Argentina, Brazil, Bolivia, and Mexico / edited by Michael Bruno et al., Cambridge, Mass.: MIT Press, 1988
  • High inflation and the nominal anchors of an open economy, Princeton, N.J. : International Finance Section. Departmrnt of Economics, Princeton University, 1991
  • Lessons of economic stabilization and its aftermath / edited by Michael Bruno et al., Cambridge, Mass.: MIT Press, 1991
  • Crisis, stabilization, and economic reform: therapy by consensus, Oxford: Clarendon Press, 1993
  • Annual world Bank Conference on development economics, 1996 / edited by Michael Bruno and Boris Pleskovic, Washington, D. C.: World Bank, 1997

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קורות חיים ונימוקי השופטים, בתוך: חוברת פרס ישראל התשנ"ד 1994, מדינת ישראל, משרד החינוך, התרבות והספורט, עמ' 28–31.
  • עמוס כרמל, "ברונו מיכאל", הכול פוליטי: לקסיקון הפוליטיקה הישראלית, כרך ראשון, הוצאת דביר, עמ' 174–175.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאל ברונו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגידי בנק ישראל
דוד הורוביץ משה זנבר ארנון גפני משה מנדלבאום מיכאל ברונו יעקב פרנקל דוד קליין סטנלי פישר קרנית פלוג אמיר ירון
19541971 19711976 19761981 19821986 19861991 19912000 20002005 20052013 20132018 2018 ואילך